כשהמטוסים הפציצו לפתע

 קצת אחרי 4 אחר הצהריים ב-9 בספטמבר 1940, לפני 83 שנה, בדיוק שנה לפרוץ מלחמת העולם השניה,הגיעו לפתע לתל אביב מכיוון הים חמישה מטוסי הפצצה איטלקים שהמריאו מהאי רודוס, הטילו על העיר העברית עשרות פצצות וגרמו נזק רב בנפש וברכוש. 132 איש נהרגו תוך דקות, מאות נפצעו ועשרות מבנים נהרסו לחלוטין. הייתה זו הדרמה הגדולה ביותר שהיתה בתל אביב מאז הקמתה ומספר כזה גדול של הרוגים ביום אחד. האויב האכזרי לא פסח גם על תל אביב עיר הפרזות ושוחרת השלום, כתב לתושבי העיר ישראל רוקח ראש העירייה, ואחד ממברקי התנחומים הגיע מצ'רצ'יל שכתב: מעשה זה של אכזריות אווילית רק תחזק את החלטתנו המאוחדת. גם אלינור רוזוולט שלחה תנחומים.

 מראות אחד הבתים ברחוב קלישר בתל אביב כמה שעות לאחר ההפצצה האיטלקית

מאת אילן שחורי

בדיוק לפני 83 שנה, ביום שני ה-9 בספטמבר 1940, כמה דקות אחרי השעה 4 אחר הצהריים, חדרו לתל אביב מכיוון הים, חמישה מטוסי הפצצה של חיל האוויר המלכותי האיטלקי, שהמריאו כמה שעות קודם לכן מבסיס חיל האוויר האיטלקי ברודוס והפציצו את העיר תל אביב. היה זה בדיוק שנה, מפרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה והעיר העברית הראשונה לא העלתה בדעתה להיות כה מהר מעורבת בהתרחשות מלחמה זו. המונים בילו בחופי הים וברחבי העיר, באזורי הקניות ובשווקים.

עשרות בתים נהרסו עד היסוד. הרוגים רבים חולצו מבין ההריסות

התדהמה מגיחת ההפצצה הייתה  גדולה והנזק  בהרוגים, פצועים ורכוש היה עצום. בסופה של הדרמה נמנו כ-132 הרוגים, בהם  ילדים, נשים וזקנים (חלקם נפטרו מהפציעות כעבור ימים אחדים) ומאות רבות של פצועים ובניינים חרבים. בן ההרוגים היו גם ערבים. חלקם מיפו וחלקם שהיו אותה עת בתל אביב. כן נהרג גם חייל אוסטרלי, שלפי הדיווחים לא זוהה.

מראה אחד הבתים שנהרס מההפצצה המצרית. גם שריפה גדולה היתה שם

הייתה זו המכה הגדולה שנחתה על תל אביב מאז הקמתה, 31 שנה קודם לכן ומעשה האסון הגדול ביותר שידעה תל-אביב מעודה, מאחר וביום אחד, בהפצצה אחת, ספגה 130 הרוגים. חלק מהגופות לא זוהו והמתים נקברו כאלמונים. אבדות בנפש במספרים כאלו, גם לא היו בתקופת מלחמת השחרור שהחל מה-15 במאי 1948 ובמשך כשלושה חודשים הופצצה תל אביב מספר פעמים על ידי חיל האוויר המצרי, אז  למשל ב-18 במאי 1948 היה בתל אביב יום הפגיעות הקשה ביותר ובו נמנו כ-50 הרוגים.

הכרוז עבור הציבור הערבי שהושלך ביפו במהלך ההפצצה

לא רק תל אביב נפגעה מהפצצות המטוסים האיטלקיים. ביולי ובאוגוסט הופצצה חיפה שלוש פעמים, ופעם נוספת, הרביעית,  כשבוע לאחר ההפצצה על תל אביב. עיקר הפגיעות בחיפה היו על תשתיות בריטיות וגרמו להרס רב,  כמו בתי הזיקוק, הנמל וחברת החשמל, אך היו גם מבנים ובתי מגורים שנפגע. בכל אחת מההפצצות נהרגו כ-30 איש.  אך הנזק בתל אביב, בנפש וברכוש, היה גדול  עשרות מונים.

כוחות החירום עבדו ללא הרף והצילו המונים. כאן במהלך חילוץ לאמבולנסים

עיקר הפצצות  בתל אביב נפלו סמוך לחוף הים ברחובות בוגרשוב, פינסקר,  קלישר,המלך ג'ורג', טרומפלדור, שדרות בן ציון ובאזור שכונת נווה שאנן. אחד הבתים שנפגע קשות בהפצצה זו, היה ברח' פינסקר 57, פינת רח' דוריאנוב, 132. חלק מההרוגים היו בכביש ברחוב המלך ג'ורג' סמוך לפינת שדרות בן ציון, שעה שהמתינו בתור ארוך לרכישת נפט מעגלונים. אחת הפצצות נפלה בסמוך וכולם נהרגו. המטוסים האיטלקים הפציצו גם את יפו הסמוכה, בעיקר מתקני הנמל ושם גם פזרו כרוזים כתובים בערבית, בהם הובטח לתושבים את "שחרורם הקרוב מעול הבריטים".

 מסע ההלוויה להרוגי ההפצצה המצרית.  ההלוויות עברו ברחובות המרכזיים של העיר. עשרות אלפים בכו

ההפתעה הגדולה בהפצצה, הפגיעות הקשות בנפש והרס בתים רבים, יצרה בתל אביב אנדרלמוסיה רבה. לא היו אז מספיק אמבולנסים ורבים מהנפגעים פונו ברכבים פרטיים וגם נישאו על גבי אחרים, לבתי החולים הדסה ואסותא, לשם הועברו הפצועים קשה. בית הספר "הכרמל" ברחוב הנביאים, הוכשר מיד כבית חולים זמני ולשם הועברו הפצועים בינוני וקל.

העמוד הראשון ברשימה הכללית של הרוגי ההפצצה האיטלקית כפי שפורסמה בחוברת מיוחדת של "ידיעות עיריית תל אביב" רבים מהם היו ילדים, נשים וזקנים

אזעקות נשמעו ברחבי העיר. מכבי האש ואנשי ההגנה האזרחית מטעם העירייה ניסו לסייע. בדין וחשבון מפורט שנכתב לאחר מכן צוין כי  "הקהל התנהג למופת ונשמע להוראות". אך זה לא היה בדיוק כך בחלקים לא מבוטלים של העיר, בעיקר באזורים בהם פרצה בהלה רבה.  כל רופאי העיר גויסו ועסקו ללא הפסקה בהצלת חיים. אחד הרופאים העיד מאוחר יותר בעיתונות כי לא ישן 36 שעות.

מתוך החוברת המיוחד של "ידיעות עיריית תל אביב"

בתים רבים נהרסו וזרימת המים ושירותי החשמל והטלפון הופסקו. מאות רצו לבית הדואר לשלוח טלגרמות למשפחותיהם. המקום היה קטן וצר וגם שם התחוללה מהומה גדולה. מכבי האש שליד עיריית תל אביב, שהוקם רק 15 שנים קודם לכן, לא היו מורגלים באסונות גדולים כאלה. אך פעלו בנאמנות, חילצו פצועים רבים מבין  הריסות הבתים והשתלטו על 9  השריפות הגדולות שפרצו באותה שעה. בחוברת מיוחדת שהדפיסו במכבי האש בתל אביב, במלאת 3 שנים להפצצה האיטלקית נכתב בן היתר: "הפצצת האויב בתחומי תל אביב ביום ה-9 בספטמבר 1940 לא מצאה את העיר בלתי מוכנה בשירותים של התגוננות בפני התקפות מן האוויר.

שער החוברת המיוחדת שהופקה על ידי מכבי האש תל אביב לציון 3 שנים לפעילותם בהצלת הנפשות בעת ההפצצה האיטלקית

המשמר האזרחי" שיסודו הונח בימי המאורעות הפך להיות הגרעין העיקרי לארגון והקמת שירות של התגוננות לשעת חרום... אולם יום ה-9 בספטמבר בא כמהלומה פתאומית. הופעת הבזק של אווירוני האויב, עלולים היו להפתיע כל שירות מאורגן ומושלם ביותר ומתוך נקודת ראות זו יש לשפוט על פעולות השירותים בניסיון המר והקשה, שהתנסו בו. בשל החטף והראשוניות של המקרה, אי אפשר היה למנוע את האסון ולהפחית את ממדיו...

ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח, שהחל את כהונתו במקום מאיר דיזנגוף רק 4 שנים קודם לכן, תפס פיקוד. הקים צוותי  חירום בעירייה והפעיל מוקדי הצלה רבים. בשעות הערב המאוחרות של יום ההפצצה הוא פרסם כרוז לתושבי העיר: "האויב האכזרי לא פסח גם על תל אביב עיר הפרזות ושוחרת השלום, ופגע בתושבים שקטים בבתיהם או עוברי דרך לתומם. עירנו שכלה היום קרבנות אדם מרובים, פצועים, ונזקים קשים ברכוש. אנו מתאבלים קשה יחד עם משפחות הנפגעים על נפשות תושבינו שנקטפו כהרף עין, בהן גם זקנים, נשים וטף. יחד עם זה הנני קורא לכם, אזרחי תל אביב, להמשיך בעבודה מתוך שקט והרגעה. עם הכאב הצורב בלבותינו לא נזוז מעבודת הבניין של מולדתנו. מועצת העירייה תאחז בכל האמצעים יחד עם השלטונות האזרחיים והצבאיים בכדי לשמור ככל האפשר על הנפש והרכוש בתל אביב".

שער המהדורה המיוחדת של "ידיעות עיריית תל אביב" בעקבות ההפצצה האיטלקית

התגובות בארץ ישראל וברחבי העולם להפצצה הקשה  של המטוסים האיטלקיים על ציבור אזרחי תל אביב החפים מפשע, הייתה קשה וחריפה. יהודים ולא יהודים רבים מרחבי העולם הגיבו בזעם על ההתקפה, בהם גם אלינור רוזוולט אשת הנשיא האמריקאי פרנקלין  רוזוולט באותם ימים, שגם הוא גינה כמובן את ההתקפה. ישראל רוקח עצמו, שלח עוד ביום ההפצצה לנשיא האמריקאי את הטלגרמה הבאה :"כראש העירייה של עיר הפרזות שאינה משמשת כל מטרה צבאית, עיר השלום והעבודה תל אביב, פונה אני  אל מצפון כל תושבי אמריקה החופשית ומוחה על ההתקפה השפלה שעירנו הותקפה היום על ידי אווירונים של איטליה-גרמניה. אזרחים רבים שקטים - בהם ילדים, נשים וזקנים - נהרגו ורבים נפצעו. ההתקפה הזאת מגלה פעם נוספת את האכזריות הבלתי אנושית של האויב העושה באוכלוסיה של עיר שקטה, השוחרת חופש אנושי".

כשבוע לאחר ההפצצה, ב-16 לספטמבר קיבל רוקח מברק תמיכה מראש ממשלת בריטניה באותם ימים וינסטון צ'רצ'יל שבין היתר כתב: "נא לקבל את אהדתי העמוקה לאבידות שסבלה תל אביב בהרעשה האווירית. מעשה זה של אכזריות אוילית רק תחזק את החלטתנו המאוחדת". רוקח השיב לצ'רצ'יל יום למחרת: "הבעת אהדתו נגעה עמוק בלב תושבי תל אביב, לבותינו עם הוד מלכותו, עם בריטניה הגדולה, עם עיר האם של האימפריה ועם ראש ממשלתה הלאומית. אנו מוכנים לעמוד לצדה של בריטניה במאמץ העליון להביא את הניצחון לדגל החופש"...

פצצה אחת פגעה ישירות ב"בית האינוולידים" שברחוב מרמורק 20, פינת רחוב ביל"ו. 13 נהרגו

שבועות עברו עד שאט אט נרגעו הרוחות בתל אביב. בין לבין התנהלו בקרב תושבי העיר ויכוחים לא מעטים. היו שהתלוננו על מצב הניקיון במקלטים.

 התנהל גם וויכוח גדול היכן בטוח עתה יהיה לגור. בתי תל אביב היו באותה תקופה בני כ-3 קומות ודיירי הקומה השלישית הביאו חשש כי סיכויים להיפגע בהפצצה נוספת גדולה יותר. חלקם כך דווח בעיתוני התקופה עברו לגור זמנית בקומות נמוכות יותר. הייתה הצעה להציב תותח נ"מ ברחבי העיר וגם היה תושב שטען שיש לדאוג לחיות בגן החיות ובמכתב מפורט לרוקח הוא כתב הן היתר: "מן הראוי לדאוג להעברה מיידית של גן החיות או להמתת האריות, הדובים והנחשים ושאר חיות הטרף שבגן, העלולות לסכן את כל הסביבה במקרה של התקפה מן האוויר ולברוח מהכלובים"...

עיתון "ידיעות היום" 11 בספטמבר 1940 ובו פורסמו שמות ההרוגים

כחודש לאחר ההפצצה הדפיסה עיריית תל אביב, גיליון מיוחד של "ידיעות עיריית תל אביב" שהוקדש כולו לתוצאות הנוראיות של הפצצת המטוסים האיטלקיים, פעילות מחלקות העיירה וכוחות הביטחון. כן הודפסו בחוברת מברקי התמיכה וההזדהות שהתקבלו ממנהיגי העולם והמבקרים וההודעות שיצאו מטעמו של ראש העייריה (ידיעות עיריית תל אביב, שנה עשירית  חוברת 11-12 אוגוסט ספטמבר 1940 - אב אלול ת"ש).

חזית "בית האינוולידים"  כמה ימים לאחר הפצצה שנפלה על הבית ב-12.6.41

וזהו לא הייתה סופה של הדרמה. 9 חודשים מאוחר יותר ב-12 ביוני 1941 הופצצה תל אביב בשנית על ידי מטוסים איטלקיים. ההפצצה הפעם הייתה בחצות ועיקר הפצצות נפלו במרכז העיר וגרמו לפצועים רבים. פצצה אחת פגעה ישירות ב"בית האינוולידים" שברחוב מרמורק 20, פינת רחוב ביל"ו, הנזק היה עצום וההרג גדול. 13 מהחוסים, בעיקר קשישים נהרגו בעת שהיו במיטותיהם  כ-20 איש נפצעו קשה.  גם הפעם התגובות היו קשות. העיתונות ציינה כי פעם נוספת נרצחו בתל אביב חפים מפשע.  בעיתון הצופה נכתב למשל : "שוב הופצצה תל-אביב הפצצה זדונית, ברברית. אחרי ההפצצה בספטמבר אשתקד, שהרעישה את העולם בזדונה וברשעתה, היה מקום להניח שמעתה יפסח האויב במלחמתו האכזרית על עיר-פרזות זו, שאין בה מטרות צבאיות ועמדות מלחמה, וכל הפצצה עליה אינה אלא טבח בבני אדם נטולי-זיין ומחוסרי מגן... קול דמיהם של הרוגי בית הנכים בתל-אביב צועקים מן האדמה התחוחה, מקבריהם הרעננים, והקול הולך מסוף העולם ועד סופו"...

טקס חנוכת האנדרטה לזכר הרוגי ההפצצה האיטלקית במחצית שנות ה-80. במרכז רוני מילוא, אז ראש עיריית תל אביב. מאחוריו בחולצה לבנה דוד צבי שיזם.

רק בזכות פועלו של חברת מועצת עיריית תל אביב מעטם תנועת החרות, דוד צבי ז"ל, החליטה עיריית תל אביב להנציח את שמות הרוגי ההפצצה במלחמת העולם השנייה באנדרטה קטנה ברחוב המלך ג'ורג' פינת שדרות בן ציון, ושם כללה את שמותיהם של כל הרוגי ההפצצה. דוד צבי, שנפטר לפני כשנה, היה מוסכניק בחניון דן ברחוב ארלוזורוב בתל אביב ואביו היה בן ההרוגים בשעה שהמתין לרכוש נפט ברחוב המלך ג'ורג'.  לאורך כל שנות כהונתו של דוד צבי במועצת עיריית תל אביב, הוא ניסה לשכנע את ראש עיריית תל-אביב דאז שלמה להט צ'יצ', להנציח את אביו. להט לא התלהב ודוד צבי  בראשית שנות ה-80 תקף אותו לא פעם על כך במועצת עיריית תל אביב ( גילוי נאות כותב מאמר זה היה אז כתב "הארץ" בתל אביב). רק לקראת סוף שנות כהונתו הסכים להט למהלך ואזי סוכם שיונצחו באנדרטה גם שמות ההרוגים האחרים. היא נחנכה במחצית שנות ה-90, בתקופה שרוני מילוא היה אז ראש עיריית תל אביב.

 דוד צבי היה "סוכן זיכרון" להנצחת אביו והצליח במהלך. אך ל-150 הרוגי ההפצצות המטוסים המצריים בתל אביב, בימים שלאחר הכרזת המדינה, לא נמצא "סוכן זיכרון" שכזה, וחרף החלטה ישנה במועצת עיריית תל אביב משנות ה-50,  להנציח בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) את  ההרוגים הללו, במקביל להנצחת הטייסים בגן העצמאות ולוחמי שכונת מנשיה ויפו בגן הכובשים. האנדרטאות האחרות הוקמו, אך בכיכר מלכי ישראל הביצוע התעכב עד שבימי יהושע רבינוביץ ז"ל הוחלט להסב את האנדרטה לזכר נרחצי השואה. וזכרם של הרוגי המטוסים המצריים עדיין ממתין.

ראה כתבה המתמקדת בהפצצות המצריות על תל אביב במלחמת העצמאות כאן: