זכרונות יהודיים בבלרוס - מסע יהודי לעבר - יכול להיות שזה נגמר

עמוד הבית  /  מאמרים / העולם שלי - מאמרים וכתבות סובב עולם  / 

זכרונות יהודיים בבלרוס - מסע יהודי לעבר - יכול להיות שזה נגמר

זכרונות יהודיים בבלרוס - מסע יהודי לעבר יכול להיות שזה נגמר
 
ביקור בבלרוס היפה מזכיר את העבר היהודי המפואר של המדינה, גם אם בהווה לא פשוט כל כך למצוא לו זכר

RODNA

כתב וצילם: אילן שחורי, בלרוס

היכן בעולם יש מקום שבו נולדו שלושה נשיאים ישראלים: חיים ויצמן, זלמן שזר ושמעון פרס, ושני ראשי ממשלה: מנחם בגין ויצחק שמיר? מקום ממנו באו גם ברל כצלנסון, יוסף חיים ברנר, מנחם אוסישקין, אב״א אחימאיר, יצחק טבנקין, חנה רובינא, אליעזר בן יהודה, מייסד ת״א, עקיבא אריה וייס, ועוד רבים אחרים המרכזיים בהיסטוריה העכשווית היהודית -ישראלית?

 

אף על פי שאיננה גדולה (גודלה רק פי 6 ממדינת ישראל), בלרוס, היא רוסיה הלבנה, אוצרת בתוכה היסטוריה יהודית רבת משמעות, רבת הפיכות ורבת סבל. המדינה, שחלק משטחה היה פעם פולין ותחום המושב של רוסיה הצארית, הייתה ערש התרבות היהודית הליטאית. בתחומה פעלו ישיבות מפורסמות כגון מיר, גרודנה, קמניץ, קלצק וסלוצק והגדולה שבהן - ישיבת וולוז׳ין, אשר העמידה את ראשי הישיבות והרבנים החשובים ביותר בעולם בזמנם.

 

פאר היצירה היהודית הזו והמרכז הרוחני הגדול חוסלו למעשה כמעט לחלוטין במהלך מלחמת העולם השנייה, בעת הכיבוש הגרמני של רוסיה. כ־750 אלף יהודים נרצחו, בתי כנסת ומוסדות פאר נהרסו ובתי קברות חוללו. לאחר מלחמת העולם, בתקופת השלטון הסובייטי, נמחק כמעט זכרה של קהילה יהודית מפוארת זו. מזה עשור, בתקופה שבה זכתה בלרוס לעצמאות מחודשת, לאחר שנפרדה ממלתעות רוסיה הסובייטית, חלו בה לאטם שינויים גדולים כמעט בכל תחומי החיים, אך אולי יותר מכל בנוגע לזיכרון היהודי ולמוסדות הפאר שפעלו בה בעבר.

 

בלרוס היא ארץ יפה, ירוקה ועשירה במים. יש בה לא פחות מעשרת אלפי אגמים וייַ 20 אלף נחלים ונהרות. שליטי ששת המחוזות בבלרוס מפתחים ומפארים את אזור שליטתם, ובהם לשעבר שר החקלאות ,(Semyon Shapiro) היהודי סמיון שפירא והמזון של בלרוס, שכיהן גם כיו"ר הוועדה ליחסים מסחריים של בלרוס ועמד בקשר הדוק עם גורמים ישראליים. הפרויקט הפופולרי ביותר כיום ברחבי בלרוס הוא הפיכתם של הקולחוזים הישנים לחוות חקלאיות. מקורבי שלטון למיניהם קיבלו שטחי קרקע ענקיים ללא תמורה והם מקימים שם, בסיוע ישראלי, מוקדי תיירות יפהפיים שאולי בעוד כמה שנים יהוו מוקד משיכה גם לתיירים ישראלים. אולם מול צדדים אלה בפיתוח התשתיות בבלרוס, שיפוץ הערים והאתרים הישנים, בולטת מאוד העובדה שדווקא האתרים היהודיים מוזנחים על ידי השלטונות, ואין משקיעים בהם כספים אף שחלקם עומדים להתפורר.

מצבם העגום של השרידים היהודיים בשטח בלרוס נובעבמידה רבה משיטת המשטר הנהוגה בארץ זו. כמי שהיה מנהלקולחוז בשטח בלרוס בתקופה הסובייטית, טוען אלכסנדרלוקשנקו, נשיאה ומנהיגה הנוכחי של בלרוס, כי השיטההסובייטית הצדיקה עצמה ויש להמשיך בה. כך הוא מנהל כיוםאת ארצו. בלרוס נחשבת כיום למדינה הסובייטית היחידהבעולם. מדובר במקום היחיד שבו פועל הקג"ב בשמו הישן,ובכיכרות המרכזיות בערים עדיין ניתן לראות פסלים של לנין,טרוצקי ואפילו סטלין.

 

הקהילה היהודית תחת שלטונו של לוקשנקו מפורדתומפוצלת, וכמעט כל בקשות מנהיגיה לשקם מפעלים יהודייםאו לפחות להציב איזה שלט קטן שיספר על ההיסטוריההמפוארת של המקום נדחים. כך למשל רצונה של ד"ר אינהגרסימובה, מנהלת הארכיון היהודי במינסק, להקים מוזיאוןהיסטורי יהודי בבית קטן שנותר מהגטו היהודי שחוסל במקוםנדחה לחלוטין. אפילו אין מאפשרים לה להציב שלט קטן לידהמבנה המפואר שבו התכנסו בשנת 1902 ראשי התנועההציונית ברוסיה למה שמוגדר בהיסטוריוגרפיה הציוניתכ"ועידת מינסק".

 

כאמור, ברחבי בלרוס אפשר למצוא אינספור נקודות ציון שלההיסטוריה היהודית, שפע רב של זיכרונות, אתרים וקברים.אחת הערים הציוריות והססגוניות ביותר בבלרוס שיש לה גם עבר יהודי מרשים היא גרודנה, הידועה היום בשם הורדנה.העיר, השוכנת 280 קילומטרים ממערב למינסק הבירה, החלהבמקור כמבצר קטן ומקום מסחר שנמצא על פרשת דרכים שלנתיבי סחר שונים. בשנת 1240 נחרבה על ידי המונגולים,וב- 1370 סופחו העיר וסביבותיה לדוכסות הגדולה של ליטא.

כדי לשקם את המסחר בעיר התירה הדוכסות בייַ 1389 את הקמתהקהילה היהודית, אחת הראשונות בדוכסות. לפיכך, יהודיםהתיישבו בעיר החל מן המאה הייַ 14 לפי רישיון ואיגרת זכויות שניתנו ב- 18 ביוני 1389 על ידי הנסיך וויטלנד מליטא. המלךסטפן באטארי ( 1576 - 1586 ) השיב ליהודים את כל זכויותיהם,ובתקופתו גדלה הקהילה במידה ניכרת והקימה את בית הכנסת המפואר שלה.בית הכנסת נחשב לאחד מבתי הכנסת היפים ביותר באירופה.אשר ,(Santi Gucci) בנה אותו האדריכל האיטלקי סאנטי גוצ'יהוזמן על ידי רב הקהילה, הרב מרדכי יפה, שהתפרסם בשם"בעל הלבוש". כמקובל במאה ה- 16 נבנה בית הכנסת כולו מעץ,ולאור הפאר הגדול שהיה בו נקרא מיד "בית הכנסת הגדול". הואנשרף בשרפה גדולה שפקדה את העיר בסוף המאה ה-19 ונהרס,אולם ב-1902 הוא נבנה מחדש בסגנון הארט נובו לפי תוכניותיו של האדריכל של אייה פרונקין  .(Iya Frunkin)

ברבות השנים היוו יהודי גרודנה אחוז ניכר מכלל אוכלוסיית העיר, ובתקופות מסוימות אף הגיעו ל-85 אחוז(!) מכלל תושביהעיר. בעיר נולדו מנהיגים רבים של היהדות הדתית והציונית,בהם עקיבא אריה וייס, המייסד האמיתי של העיר תל אביב שהבית שבו נולד בשנת 1868,  לפני 143 שנה, חרב מזמן, כפי שחרבו מרבית בתיהם של אנשי הקהילה היהודית. כיהנו בהרבנים נודעים שספריהם נלמדים עד היום על ידי יהודים בכלרחבי תבל, והעיר שקקה חיים יהודיים עם עשרות בתי כנסת,מוסדות קהילתיים ומפעלים יהודיים.

ערב מלחמת העולם השנייה היתה העיר בעלת רוב יהודי, שפת היידיש נשמעה בכל פינה וראשי הקהילה היהודית היו למעשהגם ראשי העירייה. המלחמה הביאה את הקץ על קיומה שלהקהילה. תחילה כבשו את העיר הסובייטים, כחלק ממימושהסכם ריבנטרופ–מולוטוב. השלטון היה קשה ופירק את כלהמסגרות היהודיות בעיר, הלאים את הרכוש והגלה את מנהיגיהקהילה. הנאצים כבשו את העיר בשנת 1941 והנהיגו כלפיהיהודים טרור, כפייה וניצול, ריכזו אותם בגטאות ולבסוףשילחו אותם להשמדה באושוויץ ובטרבלינקה.

כיום הורדנה היא עיר מפוארת, אולי היפה והציורית ביותרבבלרוס. מאז שהתפרקה ברית המועצות ורוסיה הלבנה הפכהלמדינה עצמאית, הקדישו השלטונות רבות לשיקום העיר,רחובותיה, בתי התפילה שבה ובעיקר הטירות המפוארותוהעתיקות. כל זאת למעט יסוד אחד וברור של חיי העיר –השרידים היהודיים. בית הכנסת היהודי הגדול של הורדנה,שהיה בעבר אחד מסמליה הנוצצים של העיר, עומד בשיממונוו מתפרק, ואם לא יקבל סיוע ושיפוץ דחוף ביותר, קרוב לוודאישגם יחרב. יש הטוענים שהורדנה כיום, ללא הרוב היהודי, היאעיר שונה – למרות יופייה היא מנוכרת וזרה, חסרה בה נשמה.גם בעיירה הקטנה וישנבה (וישנבו בשמה הקודם) אפשרלמצוא שרידים להיסטוריה היהודית.

בראשית המאה העשרים גרו בעיירה זו, השוכנת צפונית מערבית למינסק בסמוך לגבולעם ליטא, 2700 תושבים, כ- 1900 מהם היו יהודים. שם נולדשמעון פרס, כיום נשיא מדינת ישראל. ביתו של פרס נהרס מזמן, וכל שנותר היום במקום היא באר. השכנים במקוםטוענים כי היתה זו הבאר של משפחת פרס, שממנה שתה גםהילד שמעון. תיירים לא מעטים מגיעים למקום, גם לא יהודים לשתות ממימי באר עתיקה זו ואולי לזכות לחיים ארוכים בדומה לחייו של פרס.

היום ניצבת בוישנבה אנדרטה גדולה שהוקמה בתקופההסובייטית, לזכר תושבי העיר שנרצחו במקום במהלך מלחמתהעולם השנייה. למעלה מ-  2000 איש נורו על ידי הנאצים ביער שהיה אז במקום. באנדרטה מצוין כי מדובר בחללים סובייטים,אף על פי שכל הנרצחים היו כמובן יהודים. במקום גם ביתקברות יהודי עתיק, סגור ומוזנח, ובו מצבות רבות עם סמלי מגןדוד.

עצוב יותר הוא המצב בעיירה הסמוכה, וולוז'ין, מרחק רבעשעה נסיעה. ישיבת וולוז'ין היא אולי הישיבה המפוארת והמפורסמת ביותר בעולם. הישיבה, שנודעה כ"אם הישיבות", הוקמה ב- 1802 על ידי רבי חיים איצקוביץ, הידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, במטרה לרכז בתוכהאת טובי הלומדים בליטא.

מנהיגה המפורסם של הישיבה,נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), הוביל את המקום לשיטות לימוד מיוחדות ובהן גם לימודים כלליים. הישיבה העמידה שורה ארוכה של רבנים מפורסמים, ולמד בה במשך תקופה קצרה גם חיים נחמן ביאליק בהיותו בן 17 . בעת שהותו בישיבההשתתף ביאליק בין היתר בהקמת "מחתרת ציונית", ושם גםכתב את שירו המפורסם "אל הציפור". כיום מבנה הישיבה מוזנח ביותר, מט לנפול, הצבע מתקלף, ובקושי ניתן לראות בואת השלט שהותקן בו לפני כמה שנים המסביר על המקום בעברית ובאנגלית.

חמור עוד יותר מצב בית הקברות היהודי הישן הסמוך, הנמצא לאורך רחוב היהודים. בעבר היה זה ביתהקברות המפואר של האזור, נקברו בו ראשי הישיבה ותלמידי חכמים, אולם בעת הביקור בוולוז'ין התחמקו המארחים מהבקשה לפתוח את שערי בית הקברות. ביקור חשאי במקום הבהיר היטב מדוע – השטח מוזנח בצורה בלתי סבירה, מצבות שחוללו נעקרו ממקומן. בין המצבות אבן ועליה השם פרסקי, אולי מי מבני משפחתו של שמעון פרס, שזה היה שמו בטרם עברת אותו.

בעיר נבהרדק, הידועה בשמה נובו גרודו, המצב בכל הנוגע להנצחת זכר היהודים שנרצחו קצת יותר טוב. אלפי יהודים נטבחו שם בין הרחובות, בגטו וביערות במהלך הכיבוש הגרמני.מדובר באחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר באיזור,שמקורותיה ככל הנראה בשנת 1484 , אז מינה המלך קז'ימייז' הרביעי מבית יגיילו ארבעה מתושבי העיר היהודים לגבות מסים. הקהילה מוזכרת גם במאה הייַ 16 באחת מתשובותיו של ר' שלמה לוריא. ב- 1896 הוקמה בעיר "ישיבת נובהרדוק",שבשנת 1915 , כשהאזור הפך מוקד לקרבות בין צבאות גרמניה ורוסיה, עברה להומל. הרציחות ההמוניות של היהודים על ידיהנאצים בעיר זו התחוללו בין אוגוסט 1942 למאי 1943 . שנים רבות לא היה זכר לטרגדיה היהודית במקום. השינוי נוצר רקבזכותה של נוצריה  צעירה  (Tamara Vershitskaya)   תמרה ורשיצקיי , המשמשת כאוצרת מוזיאוני העירייה וכממונה בעירייההמקומית על המוזיאון ההיסטורי והמוזיאון של אדם ברנרדמיצקביץ', המשורר הלאומי הפולני המפורסם שנולד במקום.

במהלך עבודתה התברר לוורשיצקייה כי למיצקביץ' היו גם שורשים יהודיים, ולפיכך החלה לחקור את ההיסטוריה שליהודי העיר. היא עמדה בשנים האחרונות מאחורי הקמת מוזיאון יהודי הממוקם היכן ששכן הגטו בעבר, שמגולל בעיקראת סיפורי הגבורה של הבריחה היהודית מהמקום תחת עיניהם של הנאצים.

במרחק שלוש שעות נסיעה ממינסק, בירתה של בלרוס, שחלק נכבד מהן מתבצע על שביל חולי וצר, ניצבת העיירה הציורית מוטאל, שבה נולד בשנת 1874 נשיא ההסתדרות הציוניתו נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן. מוטאל היאעיירה במחוז ברסט השוכנת על נהר יַסֶלְדָה, באזור ביצות פריפייט, כ- 30 קילומטרים ממערב לעיר פינסק. עד לנפילתהאימפריה הרוסית בשנת 1917 נכללה העיירה בתחום המושב,והשתייכה לפרובינציית קוברין שבמחוז הורדנה. בין מלחמות העולם השתייכה העיירה לפולין.

 

בסוף המאה ה־19 היה רוב יהודי מוחלט במוטאל, והיידיש הייתה אחת מארבעת השפות הרשמיות של עיירה זו, בדומה לכל איזורי בלרוס. בספרו האוטוביוגרפי ״מסה ומעש״ מתאר ויצמן את העיירה: ״עיירת מולדתי מוסול ישבה - ואולי עודנה יושבת - על שפת נחל בחבל הביצות הגדול התופס חלק גדול של מחוז מינסק ומחוזות סמוכים שברוסיה הלבנה; ארץ מישור, פתוחה, עגומה וחדגונית, אבל כמות שהיא בנהרותיה, יעריה ואגמיה, אין היא נטולת ציוריות... במרחב שמסביב, במאות ערים ועיירות, חיו יהודים כדרך שהיו לפני דורות רבים, איים מפוזרים בים של גויים״. בשנת 1937 נמנו במוטאל 4297 תושבים, מהם 1534 יהודים. בעת השואה, בשנת 1942, נרצחו יהודי מוטאל, ובזה בא הקץ על קיומה של מוטאל כעיירה יהודית.

 

באותו סוף השבוע שבו ביקרנו במוטאל, התקיים יריד תבואה של כפריי האיזור, מעין חג שבועות מקומי. למרבה הפלא, הלהקות המקומיות הרבו לשיר שירים ביידיש, בהם למשל צ׳יריבים צ׳יריבום. העובדה שחיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נולד בקרבם, היא מקור גאווה לא קטן לבני קהילה זו, שהפכו את הצריף שבו נולד וגדל ויצמן למוזיאון יהדות עם תערוכה על פרקי חייו של ויצמן, שולחן מאכלים יהודי ועוד. המעניין הוא שמי שרכש את בית ויצמן לשעבר, טיפח אותו והפך אותו למוזיאון, הוא גוי המקורב לנשיא בלרוס לוקשנקו.

 

הנשיא לשעבר זלמן שז"ר (רובשוב), נולד בעיר הציורית מיר שהיא אולי אחת הערים היפות והמרשימות בבלרוס של היום. ליוקרתה תורמות בעיקר שתי הטירות המפוארות הניצבות בהאחת מהן, טירת מיר, הוגדרה לפני שנים אחדות כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו - המהוות זיכרון למעמדה הבכיר לפני מאות שנים.  מיר נמצאת במחוז הורדנה, כ־85 קילומטרים  דרומית למינסק. במקור הייתה בשטח ששייך לפולין, אך הועברה לשטח בלרוס בברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה.

 

הכפר מיר נוסד לפני שנת 1345. יש שם מבצר עתיק, שבגללו הותקפה העיר פעמים רבות במשך מאות השנים. שמה של העיר נודע בעולם היהודי בזכות הישיבה שפעלה בה מאז הקמתה בשנת 1815 עד לנפילת פולין במלחמה בשנת 1939. כיום יש במיר מעט תעשייה, והיא איננה עוד מרכז של לימוד תורה. גרים בה כ־2500 איש, שאין להם קשר לקהילה היהודית שהייתה בה פעם. בעיר יש רק אנדרטאות שהוקמו על ידי שלטונות ברית המועצות וארגונים יהודיים לזכר נרצחי המלחמה והשואה.

 

העיר שבה מרוכזת כיום רובה של הקהילה היהודית בבלרוס, ובה התרחשה גם הטרגדיה היהודית הגדולה של ימי מלחמת העולם השנייה, היא כמובן מינסק, בירתה של בלרוס. בעבר אפיינו אותה מבני פאר ושורת כנסיות מימי הביניים, אך כולם הוחרבו במהלך מלחמת העולם. מספרים שב־1962 ביקר במינסק ניקיטה חרושצ׳וב, שליט ברית המועצות דאז, ושאל ״מה אפשר לראות אצלכם פה? אולי משהו היסטורי?״, אולם לבלרוסים לא היה מה להראות לו. חרושצ׳וב המאוכזב חזר לקרמלין והוציא צו לשחזור העיר העתיקה של מינסק. האזור נפתח מחדש ב־1995 והוא מרהיב ביופיו, סמל וגאווה לתושבי העיר.

 

מבחינה יהודית מלאה מינסק בזיכרונות. קהילת היהודים במינסק היתה בין החשובות במזרח אירופה. ב־1489 התמנה יהודי על גביית מסים בעיר מטעם השלטון הליטאי. יהודים התחילו להתיישב בעיר במאה ה־16. בהשפעת הגאון מווילנה הוקמו בעיר מספר ישיבות, ובשלהי המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 שימשה מרכז לתנועת הפועלים היהודית. ברבנות

 

העיר כיהנו רבנים מפורסמים שאף התגוררו בה, וביניהם: הרב יחיאל היילפרין, מחבר ״סדר הדורות״, הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן שכונה ה״גדול ממינסק״, הרב בנימין הכהן שקוביצקי שכונה ״המגיד ממינסק״, והרב גרשון תנחום ממינסק (שהרב אברהם יצחק הכהן קוק למד אצלו תקופה מסוימת לפני שהגיע לישיבת וולוז׳ין).

 

במלחמת העולם השנייה הושמדה מרבית הקהילה היהודית. בעיר מינסק הוקם הגטו, שהחזיק מעמד במשך פרק הזמן הארוך ביותר מבין הגטאות בשטחי ברית המועצות הכבושים. יהודי הגטו הוצאו במספר אקציות להריגה בבורות ענק שנחפרו בקרבת הכפרים טוצ׳ינקה ומאלי טרוסטניץ׳. אלפים מיהודי הגטו נמלטו ממנו ליערות הסמוכים ולחמו שם כנגד הגרמנים. אחרוני היהודים בגטו שהועסקו בעבודות כפייה, נשלחו אל מותם במחנה המוות סוביבור או שנורו למוות בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1943. רק 13 יהודים מהגטו שרדו. ב־1947 הוקמה ברחוב זסלבסקיה אנדרטה, הראשונה מסוגה בברית המועצות, שעליה נכתב: ״ליהודים - קרבנות הפשיזם״.

 

אולם גם מאוחר יותר, בסוף שנות ה־40׳, התרחשו במינסק התנכלויות של השלטונות לפעילות היהודית. בינואר 1948 נרצח ראש התיאטרון היהודי שלמה מיכואלס על ידי סוכני הקג״ב, ושנה לאחר מכן נסגר התיאטרון ועובדיו פוטרו.

עד היום לא מסכימים השלטונות בבלרוס להציב שלט שיציין את המורשת במקום. ב־1959 הוחרם בית הכנסת הגדול, ובניינו עבר לידי תיאטרון גורקי. בשנות ה־60׳ נאסרה הקבורה בבית הקברות היהודי, ולאחר מכן הוא נהרס ונהפך לאיצטדיון דינמו. ראשי הקהילה והארגונים היהודיים במינסק נאבקים כיום על הנצחת נרצחי הנאצים במקום שבו שכן הגטו היהודי, אולם שלטונות בלרוס אינם מרוצים מכוונתם לבנות אתר הנצחה גדול במקום ומסרבים לפנות מהמתחם משרדים ובית ספר למוסיקה.

 

כיום מינסק היא עיר יפה. הרחוב הראשי שלה, פרוספקט סקארין, הוא טיילת גדולה ושוקקת חיים. בקצה הדרום־מערבי של הרחוב נמצאת פלוסצ׳ה נזלז׳נוסטי ('כיכר העצמאות'), שמשתרעת על פני 500 מטרים, ומסביבה בנייני ממשלה ובניין הכנסייה הקתולית הפולנית סנט סימון. פארק יאנקי קופאלי הוא רצועה ירוקה ונחמדה, שמשני צדיה נהר סביסלוץ' המתפתל. אפשר לשכור שם סירת משוטים או ללכת לבקר בבית שבו ערכה המפלגה הקומוניסטית הרוסית את הקונגרס הסוציאל־דמוקרטי הכללי הראשון בשנת 1898.

 

אך בלרוס איננה, כמובן, רק היסטוריה יהודית, היא קודם כל ארץ מרתקת מבחינות שונות - פוליטית, חברתית ותיירותית, זאת למרות שהתשתיות התיירותיות במדינה זו אינן מהמשובחות. כך למשל, השלטונות אינם ערוכים לקלוט מבקרים שאינם דוברי רוסית. בלרוס תוארה במקומות רבים כפיסת אדמה שטוחה ומשעממת, משני צידיו של הנתיב הקצר ביותר בין מוסקבה לבין גבול פולין. היא אכן שטוחה, אבל תהיה זו הגזמה לכנותה משעממת. רצועות רחבות של עצי שדר, שטחים עצומים של אדמות ביצה מיוערות וכפרים מוקפים שדות ירוקים ושחורים, כל אלו מעניקים למדינה יופי בלתי נשכח. יש בבלרוס לא מעט דברים לראות - הרבה יותר מכפי שהייתם מצפים. מינסק היא מרכז קוסמופוליטי ועדות מזהירה לתכנון הערים הסובייטי. ברסט היא עיר תוססת וקדחתנית, הורדנה היא שילוב של מורשות היסטוריות שונות, ופולוצק מטרונית המנמנמת על זרי הדפנה של עברה המפואר. כל האיזורים האלה ריקים מתיירים בינתיים.

 

חובבי הטבע ימצאו גם הם מה לראות: בבלרוס יער מקסים ועצום בשם ביאלובייסקה, הממוקם על קו פרשת המים של הים הבלטי והים השחור ומהווה בית ליונקים נדירים. בנוסף ישנה גם שמורת הטבע בלוביז׳סקאיה פוסצ׳ה, שהינה אחת משמורות הטבע היפות באירופה. כ־1,300 קמ״ר של יער אירופי בראשיתי שרד בשמורה זו המשתרעת מהעיירה קמיאנצ׳וקי צפונה, כ־40 קילומטרים מצפון לברסט. כ־55 זנים של יונקים חיים בשמורה, ביניהם דישונים, איילים, לינקסים (חתולי בר), חזירים, סוסי בר, זאבים, גיריות, סמורים, דלקים, לוטרות, חורפנים ובונים, אבל השמורה ידועה בעיקר בזכות 10,000 ויותר שורי הבר שחיים בה - זן שהיה קרוב להכחדה בשנות ה־20׳ של המאה ה־20.

אין ספק שלבלרוס יש כיום פוטנציאל תיירותי אדיר, אך השאלה הגדולה היא מתי ינצלו שלטונות בלרוס פוטנציאל זה והמדינה תיפתח לתיירות המונית. השלטונות מגלים עניין בתיירות יהודית וישראלית, אך כרגע מרבית התיירים המגיעים הם תיירים של סיורי מורשת משפחתית. גם כיום, אף על פי שמדינה זו אינה מוכנה לקלוט תיירים, כדאי לבקר בה, ליהנות מהצבע הירוק האינסופי שבה, משפע המים וכמובן מזיכרונות ההיסטוריה היהודית המפוארת שצמחה במקום.

 

 
תגובות / סה"כ 0 תגובות הוספת תגובה

צא וטייל איתנו ברחבי ישראל

מאשר/ת לקבל מידע ועדכונים מאתר התיירות של אילן שחורי

גאות ושפל - התפתחותה העירונית של יפו / תמיר גורן


60 או 66. כמה משפחות  באמת ייסדו את שכונת "אחוזת בית" והעיר תל אביב?

a
s
xxx xxxxx xxx
il1
il2