כאשר העדלידע צעדה ברחובות תל אביב

לעיריית תל אביב הגיעו 253 הצעות לקרוא לתהלוכת פורים.בין היתר הוצעו השמות: "עמנע", "קרני־ בעל", "גדגד", "חנגא־פור", "פומביון", "עצרת", "פורימיה", "אביבה", "הילולא", "תהלוכון", "בדיחון", "שוורפוריא", "קרנזיל", "פורקנון", "תל־אביבן", "קורנבאלעם", "עלידע", "מה־יפית", "פורימידה", "שושניה", "מסכית", ועוד. ואולם שום שם לא קנה את לב חברי הוועדה, ולבסוף דווקא אחד מחברי הוועדה, הסופר י.ד. ברקוביץ, הוא שהציע את השם "עדלידע", על סמך המאמר התלמודי במגלה, ז׳ ע״ב: "מיחייב אינש לבסומי בפורימא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

מאת אילן שחורי

תהלוכות הקרנבל ונשפי המסכות בפורים התחילו בתל־אביב מתוך יוזמות פרטיות, סמוך מאוד לראשית ימיה של השכונה. רק בסוף שנות העשרים החליטה עיריית תל־אביב לפרוס את חסותה על הקרנבל ורק בראשית 1932 העניקה ועדה עירונית מיוחדת את השם העברי "עד־לא־ידע" לקרנבל, במשך הזמן נעשה העד־לא־ידע לעדלידע סתם.

סניף "הפועל הצעיר" ביפו, קיבל עליו כבר ב־1910 לארגן את נשפי הפורים והמסכות של תל־אביב. הנשפים התקיימו באולם גימנסיה הרצליה, אולם רק ב־1912 החלו להיות לקרנבל של ממש. המורה אברהם אלדמע )איזנשטיין( שגם הביא להקמתה של "חברה טראסק", הוא שהחליט להפוך את נשפי פורים לתהלוכת קרנבל. אלדמע עלה לארץ־ישראל ב־1906 והתקבל כמורה לציור בגימנסיה הרצליה שמוקמה אז ביפו. כבר בשנותיו הראשונות בגימנ­סיה אירגן אלדמע חגיגות פורים בבית־הספר, והיה הראשון שאירגן את נשפי האמנות בארץ. הוא נחשב למומחה גדול בשילוח זיקוקי דינור בחגיגות וגם הופקד על אירועי "חגיגות האילנות והפרחים" בתל־אביב באותן שנים. תהלוכות פורים התחילו ב־1912 במתכונת צנועה אך בכל זאת מרשימה. התהלוכה התחילה מהגימנסיה ברחוב הרצל והמשיכה עד למסילת הברזל. ראש העיר מאיר דיזנגוף התלהב מאוד מיוזמתו של אלדמע והחליט לבקשו לקיים את הקרנבל גם בשנה שלאחר מכן, וכך היתה התהלוכה בתל־ אביב למסורת....

להמשך המאמר לחצו כאן