הפרוטוקולים הנסתרים של ארגון בני ברית והישיבה לזכרו של מאיר דיזנגוף

עוד מאמר אקדמי חדש שלי, הפעם על פרוטוקולים של ארגן בני ברית הבינלאומי מראשית המאה העשרים שנחשפו במקרה, בהם פרוטוקול לא ידוע של ישיבת אבל בעקבות  פטירתו של מאיר דיזנגוף מספטמבר 1936

את המאמר הנ"ל בגרסה שהופיע בגליון "האומה" אייר-מאי 2025, לחצו כאן

מעמד מסירת הפרוטוקולים הנדירים של בני ברית הבינלאומי להנהלת הארכיון הציוני.
בתמונה מימין לשמאל: רני טריינין, יו"ר הנהלת הארכיון הציוני, ד"ר אילן שחורי, ד"ר יגאל סתרי מנכ"ל הארכיון הציוני וגיורא כץ, ראש מדור ארכיונים אישיים בארכיון.

מאת: ד"ר אילן שחורי

בחדר צדדי, זרוקים על הרצפה ועומדם  להיות מושלכים מיד לאשפה, נחשפו לפני כעשור, במרתף צדדי ב"מוסד הרב קוק" בירושלים, כעשרה פנקסים גדולים, ישנים וצהובים מרוב יושן, כתובים בכתב יד. רק לאחר שאחד המבקרים במקום שחקר עניין היסטורי אחר,  ביקש לברר את תכולתם, הסתבר כי מדובר בפרוטוקולים ההיסטוריים של הקמת ארגון בני ברית במאה ה-19 בירושלים,  שנכתבו בין היתר על ידי דוד ילין יושב ראש הוועד הלאומי, וממייסדי הסתדרות המורים, אליעזר בן יהודה  מחייה השפה העברית, הרב יחיאל מיכל פינס ואחרים מגדולי אותו דור.

גם אז לא הובן דיו  החשיבות הענקית של פנקסים אלו והם  הועברו לארון ברזל בחדרו של  אותו מבקר, פרופ' ירון הראל באוניברסיטת בר אילן,[1] ושכנו שם לצד עשרות מספריו. רק  שיחה מקרית של כותב שורות אלו עם פרופ' הראל על חשיבות ארגון בני ברית וההיסטוריה המיוחדת שלו להקמת מדינת ישראל, נדלקו כל הזרקורים. הפרוטוקולים הועברו לכותב שורות אלו למחקר ובדיקה ובאחרונה יחד עם פרוטוקולים נדירים אחרים ומסמכים נוספים, הועברו למשמרת עולם ל"ארכיון הציוני המרכזי" בירושלים, מתוך כוונה להביא בשנים הקרובים להקמת ארכיון ותצוגה של מסמכי הארגון.

חלק מהחומר ההיסטורי של בני ברית הבינלאומי שנמסר לארכיון הציוני

מתוך קריאה מעמיקה בפרוטוקולים אלו, למרות קשיי הבנת כתב היד של אותם ימים, התגלתה  תמונה מדהימה ונדירה של עיסוקי גדולי הדור של אותם ימים בחיי היום יום, פעילותם הציבורית וסביב הקמת ארגון בני ברית בארץ ישראל החל מ 1888. נחשפו למשל הדיונים שהובילו ע"י בני ברית להקמתה של הספרייה העברית הראשונה בארץ ישראל: "בית הספרים מדרש אברבנאל", על שמו של  רבי יצחק אברבנאל, מגדולי היהודים שגורשו מספרד, בדיוק 400 שנה קודם לכן,[2] ספריה שהפכה לאחר מכן לספרייה הלאומית. דיונים שהיו קשורים להקמת גן הילדים העברי הראשון בזיכרון יעקב. סיוע ואישור להקמה של ללשכת בני ברית השנייה שהוקמה בארץ ב1890 בשכונת נווה צדק ביפו, בין היתר ביוזמת שמעון רוקח, מראשי לשכת "שער ציון" שפעל באותו זמן ( 1887) להקמתה של נווה צדק, וזמן קצר לאחר מכן לבית החולים היהודי הראשון ביפו "שער ציון" ולספריה  עברית ליהודי יפו גם היא בשם "שער ציון", לימים לאחר שנרכשה על ידי עיריית תל אביב קיבלה גם את השם "ספריית אריאלה".

 צילום פרוטוקול ישיבת האבל לזכרו של מאיר דיזנגוף, מתוך הפרוטוקול ההיסטורי שנחשף

עוד גילו פרוטוקולים אלו, את  הסמכויות שניתנו לנשים באותה תקופה לבחור ולהיבחר במסגרת הארגונים הציונית הזו ועוד.  באחד מפנקסי הפרוטוקולים הישנים, נחשף דיון מרגש שהתקיים ב-22 באוקטובר 1936 ונוהל על ידי דוד ילין אז הנשיא הגדול (של כלל א"י),  ישיבה מיוחדת שהוקדשה לזכרו של מאיר דיזנגוף ראש עיריית תל אביב שנפטר חודש קודם לכן. מאיר דיזנגוף היה מבכירי ארגון בני ברית בארץ ישראל. עמד בראש לשכת שער ציון בנווה צדק ולאחר מכן בתל אביב, ואף נבחר כסגן הנשיא הגדול של כלל ארגון בני ברית בארץ ישראל.[3]

את ארגון "בני ברית", שהפך ברבות הימים לארגון היהודי הציוני הגדול בעולם, הקימו ב-13 באוקטובר 1843 ב'לואר איסט סייד' ניו יורק 12 מהגרים יהודים מגרמניה בראשותו של הנרי ג'ונס. הם הציעו לכונן מסדר חדש שיהיה מבוסס על אחווה יהודית ועל עקרונות יהודיים מסורתיים, פחות או יותר על פי המודל של 'הבונים החופשיים', שאליהם התקבלו נוצרים בלבד. בפרסומי ארגון בני ברית העולמי מסופר כי הם ניסו להתקבל בראשית הדרך ל"בונים החופשיים אך סורבו משום יהדותם ומאחר ומדובר היה בארגון לנוצרים בלבד. השם בני ברית ביטא את כוונתם של המייסדים לחזק את הקשר ואת תחושת השותפות בין המהגרים היהודים הוותיקים שכבר התבססו בארצות הברית ובין המהגרים החדשים. שמו של הארגון קבע כי אלה וגם אלה הם בני בריתו של אברהם אבינו. 45 שנה מאוחר יותר, ב-26 במאי 1888, הוקמה לראשונה לשכת בני ברית בארץ ישראל – 'לשכת ירושלים'.[4] פחות משנתיים לאחר מכן, ב-14 בפברואר 1890, הוקמה כאמור לשכת בני ברית השנייה בארץ ישראל – לשכת 'שער ציון' בשכונת נווה צדק, אז שכונה יהודית של יפו.

בראש לשכת 'בני ברית שער ציון' עמד שמעון רוקח, והנשיא הראשון היה הרב יחיאל מיכל פינס. שמעון רוקח היה הנשיא השני וכיהן תקופה נוספת עד מלחמת העולם הראשונה. דיזנגוף, שהיה חבר ותיק בלשכה, נבחר כנשיא 'שער ציון' בסוף 1924 וכיהן בתפקידו עד סוף 1927. לאחר מכן שימש כסגן נשיא בני ברית של ארץ ישראל. לשכת ירושלים, הלשכה הראשונה הפכה, עם הקמתם של לשכות נוספות ביו, צפת, חיפה, זכרון ומקומות אחרים, ל"לשכה הגדולה", כלומר המרכז הארצ-ישראל של הארגון ולראשותו נבחר "הנשיא הגדול", בראשית הדרך דוד ילין.[5]

מאיר דיזנגוף "מלך" תל אביב על סוסתו מהירה, מטייל ברחובות עירו

שמעון רוקח הוביל בתקופה הראשונה של פעילות לשכת "שער ציון" לשתי יוזמות חשובות. בית החולים היהודי הראשון ביפו (בשכונת נווה שלום) לה קרא "שער ציון" כשם הלשכה. את השם "שער ציון" העניק שמעון רוקח גם ליוזמתו בפברואר 1890, להקמת בפעם הראשונה בארץ ישראל ספרייה עברית לציבור היהודי. בישיבתה השנייה של לשכת "שער ציון" , שהתקיימה ב-23 במרס 1890, הוחלט על בסיס הצעתו של יחזקאל סוחובולסקי-דנין להקים מחדש את הספרייה שהקים רוקח. הספרייה, שנפתחה לציבור לראשונה ב-17 בפברואר 1891 ושכנה ב'בית נבולסי', שבו שכנו משרדי ה'ועד הפועל של חובבי ציון',[6] קיבלה את שם הלשכה 'ספריית שער ציון'.[7] עם הקמתה של תל אביב הוחלט לפתוח סניף של ספריית 'שער ציון' גם בשכונה החדשה, ובדצמבר 1912 נפתחה ספרייה בביתו של יעקב מטלון בשדרות רוטשילד.[8] דיזנגוף, אז יו"ר ועד שכונת תל אביב, שהיה חבר בלשכת 'שער ציון', עודד את הספרייה ותמך בפעילותה.[9]

עד מלחמת העולם הראשונה הלכה הספרייה והתרחבה, אבל במהלך מלחמת העולם הראשונה נסגרה.  לאחר הכיבוש הבריטי, בל"ג בעומר 1918, בסיועו של ועד הצירים נפתחה הספרייה מחדש ובה 6,402 ספרים.[10] ואולם הקשיים הכספיים הלכו וגברו וגם מיקומה בבית מטלון לא היה מספק, ובאמצע נובמבר 1921 החליט ועד הספרייה להגיש תזכיר לעיריית תל אביב ובו הצעה לה לקחת את הספרייה תחת חסותה. ארבעה חודשים נמשך המשא ומתן עם העירייה, ובכינוס לשכת 'שער ציון' עם ועד הספרייה ב-18 באפריל 1922, סוכם על התנאים והוחלט להיפרד מהספרייה ולהעבירה לחזקתה של עיריית תל אביב.[11]

שמעון רוקח, מקים שכונת נווה צדק  ומייסד לשכת "שער ציון"

לשכת בני ברית "שער ציון", היתה לשכת בני ברית  הגדולה, החשובה והדומיננטית ביותר טרם הקמת מדינת ישראל. היה לה חלק רב בהתפתחותה של תל אביב  וחבריה הבכירים מלאו תפקידים ציבוריים וממלכתיים בישוב ארץ ישראל ובניין העיר עוד לפני שהוקמו בישוב מוסדות ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית. די להסתכל ברשימת חברי לשכת שער ציון כדי להבין את חשיבותה הגדולה באותם ימים. בן חבריה נמנו אז אישים כמו הרב יחיאל מיכל פינס, שמעון רוקח, יחזקאל דנין, מאיר דיזנגוף, זאב טיומקין, הרב יעקב מאיר, ד"ר מנחם שטיין, בצלאל יפה, הרב בן ציון חי עוזיאל, חיים נחמן ביאליק, יעקב כהן, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב ידידיה פרנקל, דוד סמילנסקי, ד"ר יעקב מיכלין, דוד איז'מוז'יק ואחרים.[12]

 מאיר דיזנגוף, שהיה חבר לשכת "שער ציון" מראשית הקמתה. בשנות מלחמת העולם הראשונה הוקפאה פעילותה ולאחר שחודשה הפעילות עד מהרה נבחר ב 1923 לשמש כנשיא לשכת שער ציון והפך אותה תוך זמן קצר ללשכת בני ברית הדומיננטית ביותר בארץ. באותה שנה  הוקמה גם הלשכה הגדולה של בני ברית לכלל ארץ ישראל ודיזנגוף נבחר כסגן נשיא הלשכה הגדולה.[13] שעלה חיים נחמן ביאליק לארץ ישראל בסוף מרס 1924, ניסה דיזנגוף לשלבו בשורה של פעילויות ובראשית שכנע דיזנגוף את ביאליק להצטרף גם הוא ל'בני ברית', ובטקס חגיגי ומרשים כנשיא קידש אותו כ'אח' חבר לשכת 'שער ציון'. ביאליק הרבה להגיע למפגשים ומדי פעם בפעם אף נשא את ההרצאה המרכזית.[14]ב-27 בינואר 1929 (ט"ז בשבט תרפ"ט), התכנסה בזיכרון יעקב ועידת בני ברית של כלל ארץ ישראל. היתה זו ועידה חשובה ביותר בפעילות הציונית של ארץ ישראל בשנות העשרים ועוררה השפעה רבה.

מאיר דיזנגוף נבחר  כנשיא הועידה שבה בוועידה נדונו עניינים שוטפים כגון הרחבת פעילות הארגון בא"י והמשך המאבק במיסיון והחינוך הזר בארץ, המשך הוצאת בולטין הארגון והחלטות מעשיות נוספות. בשעות הערב נערך נשף חגיגי, ה' דיזנגוף נבחר להיות כמובן לשמש כנשיא הנשף.[15]

לכן אין להתפלא כלל, שארגון בני ברית הוקיר את פעילותו ולאחר פטירתו של מאיר דיזנגוף, מגלים הפרוטוקולים שנמצאו, איזו ישיבת זיכרון נערכה לכבדו ולהלן התמלול המלא שלה.[16]לפי הפרוטוקול, בישיבה המיוחדת הזו השתתפו כ-100 איש בהם נשיאי הלשכות בהם היה מעורב מאיר דיזנגוף, כמו משה שלוש נשיא לשכת ביאליק ושרה ניימן מלשכת "בת ציון בתל אביב.

הישיבה נפתחה בשעה 17:00. נשיא לשכת  בני ירושלים פתח את המפגש: "קשה להסתגל לרעיון שאנשים גדולים אשר מפעליהם חיים וקיימים יכולים לעזוב אותנו מבלי לשוב, מכאן ההבחנה הדקה בלשון הספרות שלנו, כי אינם מדברים על מיתתם של צדיקים אלא על הסתלקותם. שמו של דיזנגוף, כ"כ  קשור עם קורות העיר ת"א, עד כי קשה להבין כי העיר הזאת עומדת על תלה אחרי שהסתלק ממנה. המחלוקת בעירית תל אביב מראה לנו מה גדולה האבדה שנגרמה לעיר העברית במותו. האח דיזנגוף ז"ל היה  כל ימים פעיל מאוד בלשכות בני ברית שבאר.. בסוף ימיו פחתה התעניינותו בתנועת ב"ב לא מחמת אדישות או חוסר זמן אלא מטעמים אחרים. תוכניתו הגדולה הייתה כי הלשכות באר. תדאגנה לצרכים התרבותיים והרוחניים של אחינו בכל ארצות המזרח. האדם בעל ההיקף, הרחב, לא היה יכול להצטמצם בפעולות קטנות אלא שאף לגדולות. הדבר הזה בא ללמדנו הרבה. לשכות ב"ב מיועדות למלא תפקיד גדול. מצד אחד עליהן להפעיל את  הלשכות בכל העולם לטובת עבודתנו בארץ ולשתפן בעבודת התחיה ומצד השני להאציל מרוח הא"י על הגולה בעזרת הצנורות של המסדר הגדול".

 צילום שער חוברת  הפרוטוקולים ההיסטוריים שנחשפו והועברו לארכיון הציוני

הנשיא הגדול האח דוד ילין:"הוד והדר היו הנזר אשר על ראשו של אחינו הגדול. אהבה ואחוה וגמילות חסדים. אלה היו התכונות שלו. אפשר לדמותו לנשיא הגדול מלוא הרקמה, כי מעוף גדול היה לו ולא עמד על קטנות. הכל הוא עשה בשביל אחרים ולנפשו לא כלום. ערירי היה. חברתו בחיים נפטרה לפניו והוא נשאר בודד. דבר אחד היה רעו בחיים: בהיותו אידיאליסט היה גם איש המעשה. הוא ידע להיות עז כארי כשהגיע הזמן לעמוד לפני כוחות איתנים. שאיפתו נתמלאה. עירו גדלה ורחבה, הן במובן החומרי והן במובן הרוחני. אנו בטוחים כי כל מה שתגדל העיר, כן יגדל גם הקשר הרוחני אשר בין תושבי העיר והמנוח. אנחנו חברי לשכות ב"ב צריכים ללכת בעקבותיו ולשים אותו דוגמה לעבודתנו".

יצחק דנין נשיא לשכת "שער ציון": האח דיזנגוף היה אדם שחי כל ימיו לפי רוח המסדר שלנו. הוא היה איש שלום, רודף שלום. הלשכות בארץ התחילו בפעולה חשובה: משקי עזר במושבות. הפעולה הזאת היתה לפי רוחו של המנוח. על הלשכות להמשיך במפעל הזה ולייסד "אמת מאיר" בכדי להקים מצבה חיה לזכרו של האח דיזנגוף. האח משה שלוש, נשיא לשכת ביאליק:"דיזנגוף נולד להיות אח. תמיד חלם על הגשמת רעיונות נשגבים. הוא האמין בכוחותיו ובהשקפותיו. רצונו היה כי ת"א תשתרע לשני עברי הירקון. לא סגר את דלתו בפני כל איש או אישה. היה איש השלום, תמיד ויתר. לאסוננו הגדול לא מצאנו דרך בכדי שכסאו ישאר עוד ריק שנה אך ורק מפני שלא ידעו לותר. אבל שכינתו תשכין שלום בעירו. דיזנגוף יחיה בליבנו כל זמן שת"א תעמוד על תלה". האחות כהנוב נשיאת לשכת "בת ציון":"בני תושבי הארץ, מכירים את דיזנגוף לא רק מזמן פריחתה אלא גם בזמן הצרות שבאו עלינו בימי המלחמה. זכינו לראות בענינו את הפלא הגדול: נבנתה העיר שעליה חלם כל ימיו. הוא היה בעל אמונה עמוקה, בזה היה כוחו. אחרי המלחמה כשהתפשטה הקנאות והתחילו להלם נגד חברות כי"ח, התרומם דיזנגוף וכעודד אותנו בעבודה. יהיה זכרו ברוך". האח רפאלוביץ בשם לשכת רחובות: "אני אחד הנואמים שלא הכיר את המנוח פנים אל פנים. אבל כמו כל יהודי ידעתי גם אני את שמו ושמעתי על פעולותיו הגדולות. הוא צריך להיות לנו למופת. המחלוקת סביב כסאו גורם צער רב. מחובת הלשכה היה להשקיט את הרוחות. רוחו של דיזנגוף, ישכין עלינו וישכין שלום על הישוב".

האח מ. רבינוביץ: "דיזנגוף, נולד בעיירה קטנה שבבסרביה. א"י הייתה בימים ההם ארץ קטנה ונידחת. עודו צעיר היה, אבל חלומותיו גדולים. אנחנו עדים להגשמת חלומותיו. הוא היה אב לאלפי ילדי ישראל? בשבילם חי האיש ובשבילם פעל. אנחנו בבני ברית יכולים להתגאות באדם  הגדל שפעל בקרבנו".האח מ. עליאש: אמר תפילת אל מלא רחמים. בשעה 7 שש וחצי לפנות ערב ננעלה הלשכה.

***

 מסגרת 

כיצד סייע גם ארגון בני ברית – להקמת מדינת ישראל

ארגון "בני-ברית" היה קשור מאז הקמתה של התנועה הציונית,  במאבק  למען ארץ ישראל וסייע ככל אשר ניתן. האירוע הדרמטי ביותר היה ערב הקמת המדינה וניתן אולי לקבוע כי לבני ברית חלק במהלכים שהובילו להכרתה של ארצות הברית במדינת ישראל ובהקמת המדינה. ב-1947 סמך הארי טרומן, נשיא ארה"ב,  את ידו על תכנית ועדת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל. אך נאלץ לקבל את עמדת משרד החוץ האמריקאי ומשרד ההגנה בהמשך ולחזור בו מהחלטת כ"ט בנובמבר ובעיקר לא לכלול את הנגב בגבולות המדינה היהודית.  נוצר לפיכך סיכוי גדול מאוד שארצות הברית תתמוך באותם ימים ביוזמת מועצת הביטחון לעקב את החלטת החלוקה ולדחות לזמן בלתי ידוע את הקמתה של המדינה היהודית. רק בזכות חבר בני ברית האמריקאי ואדי ג'ייקובסון שהיה מיודד עם הנשיא האמריקאי שונתה המדיניות ואולי גם ההיסטוריה.

הארי טרומן שלימים הפך לנשיא ארה"ב, ואדי ג'ייקובסון שהיה חבר בבני ברית נפגשו בצבא ארה"ב במלחמת העולם הראשונה בתותחנים. טרומן היה הקצין של ג'ייקובסון, וביחד הם ניהלו את חנות המצרכים לחיילים (מה שהיה ה"שקם" של אז...), והפכו לידידי נפש. כשהם השתחררו מהצבא, הם הקימו יחד חנות לבגדי גברים. כשהיה מיתון בארה"ב משנת 1929 ואילך, טרומן הלך לפוליטיקה וג'ייקובסון נשאר לנהל את החנות ולשלם את החובות. הם  נשארו ידידי נפש גם כשטרומן נבחר לסנטור וגם כשנבחר לנשיא. לאחר החלטת האו"ם מ-29.11.1947 לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית וירושלים בין-לאומית – העם היהודי קיבל את ההחלטה בשמחה, אך הערבים דחו אותה. לקראת סיום המנדט הבריטי בארץ במאי 1948, במרץ באותה שנה, פרצו בארץ מהומות ומדינות ערב התכוננו לכבוש את הארץ, ובארה"ב ובאו"ם חשבו על פתרונות חלופיים. אחד הפתרונות המוצעים היה שברגע שייגמר המנדט הבריטי על ארץ ישראל יש להעביר את בעיית ארץ ישראל לנאמנות האו"ם, הוא ינהל את הארץ וכך תידחה החלטת האו"ם הנ"ל. הייתה בכך סכנה שלא יקומו שתי מדינות ולא תקום מדינת ישראל.

מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' מרשל ושר ההגנה בארה"ב ג'יימס פורסטל תמכו מאוד במהלך זה, בעיקר  לאור ההתרעות שהתקבלו על המצב ולכאורה כדי להציל את הישוב היהודי בארץ ואת מדינת ישראל שבפתח. לאור ההצעה האלטרנטיבית של מסירת המנדט לנאמנות האו"ם, במקום החלוקה והקמת שתי המדינות, הגבירו המוסדות הרשמיים היהודיים את פעילותם הפוליטית למען ביצוע החלטת החלוקה כלשונה. הם שמעו שהנשיא טרומן היה ביחסי ידידות עם יהודים שונים, והתחילו לחפש דרכים להיפגש אתו ולדון אתו על העניין. לפי דרישת משרד החוץ שלו, החליט טרומן לא לקבל לפגישה בימים קריטיים אלה אף נציג יהודי ואף נציג ערבי כי הוא רצה להישאר אובייקטיבי.

הסוכנות וההסתדרות הציונית הרגישו שאם טרומן לא ישנה את דעתם של שר החוץ ושר ההגנה של ארה"ב קיימת סכנה שההצעה לנאמנות של האו"ם תתקבל במועצת הביטחון, ואז תהיה לנו בעיה גדולה להקים את המדינה ללא אישור של האו"ם. ראשי המוסדות הלאומיים החליטו שלמרות מצבו הבריאותי הלקוי של דר' חיים וייצמן, הוא ייסע לארה"ב בתקווה שטרומן לא יסרב לפגוש את דר' וייצמן אישית. נשיא בני ברית במחוז קנזס סיטי, עו"ד במקצועו, הכיר את אדי ג'ייקובסון כלקוח וכידיד אישי מבני ברית, והוא סידר לגולדמן פגישה עם ג'ייקובסון. גולדמן נפגש איתו והתיידד איתו. "באמצע חודש מרץ 1948, שהה גולדמן בניו יורק והתגורר במלון וולדורף אסטוריה. בלובי הוא פגש את מזכירו האישי של חיים וייצמן, אשר כפי שנודע לו בהמשך, בא לארה"ב למרות מחלתו, בכדי לנסות לפגוש את נשיא ארה"ב טרומן. גולדמן שאל את המזכיר בצורה סתמית "מה שלום הזקן"? (הכוונה לחיים וייצמן). והמזכיר ענה לו בפרוטרוט כי וייצמן הגיע לניו יורק על מנת לראות את טרומן, אולם עד כה לא הצליח להשיג פגישה. אם תוך זמן קצר הוא לא ייפגש עם טרומן, יש סכנה לכל הרעיון של הקמת מדינה יהודית. על כך הגיב גולדמן,: "נראה מה ניתן לעשות" ופרש אל חדרו.

בשעה מאוחרת למדי קיבל גולדמן טלפון ממזכירו של וייצמן, שהודיע לו כי וייצמן מבקש שיעלה אליו לחדר כדי שיוכלו לשוחח. גולדמן עלה לחדר של וייצמן, שקיבל אותו במילים "מר גולדמן, שמעתי ממזכירי כי אמרת שתראה מה ניתן לעשות. רציתי לומר לך כי הדבר כל כך דחוף, שהזמנתי אותך על מנת לבקש ממך לעשות את כל שתוכל לעשות, כאן ועכשיו". גולדמן התקשר טלפונית עם אדי ג'ייקובסון, שהתגורר בקנזס סיטי, באמצע אותו לילה מושלג, ובתשובה לתמיהתו של ג'ייקובסון, ענה לו גולדמן כי הוא מדבר מחדרו של חיים וייצמן, והם מבקשים ממנו להגיע בדחיפות למזרח ארה"ב. גולדמן גם טרח והסביר לו את מצבו הרפואי של וייצמן. ג'ייקובסון הבטיח להגיע בהקדם האפשרי, וגולדמן יכול היה לשמוע את אישתו של ג'ייקובסון צועקת ברקע שלא יעז לזוז מהבית באמצע שלג, וכי הטיסות אינן  סדירות במזג אויר שכזה.

זמן לא רב לאחר מכן ג'ייקובסון הגיע לוושינגטון לאחר ששוחח עם גולדמן. לג'ייקובסון היה אישור להיכנס לבית הלבן בכל עת. הוא התייצב כעבור יומיים אצל טרומן ומזכירו האישי של טרומן אמר לו שהוא מקווה שהוא אינו מתכוון לדבר על בעיית היהודים. טרומן קיבל אותו בידידות רבה ושאלתו הראשונה של טרומן היתה "איפה קנית את העניבה הרועשת שלך?" (זכר למומחיותו מחנות הבגדים המשותפת).  ג'ייקובסון העלה את נושא החלטת החלוקה ונאמנות האו"ם, וטרומן התחיל שוב להסביר לו את עמדתו ומדוע הוא אינו מוכן להיפגש עם אף אחד בעניין. ג'ייקובסון המשיך ללחוץ על טרומן שיסכים לפגישה עם וייצמן, וטרומן כעס עליו על שהוא מעמיד אותו במצב כזה.

ג'ייקובסון כבר היה ליד הדלת בדרכו החוצה, ואז תשומת ליבו הוסטה לפסלון שעמד על שולחנו של הנשיא – מיניאטורה של מבנה שטרומן בנה להנצחת הנשיא האמריקאי אנדרו ג'קסון. ג'ייקובסון נזכר שג'קסון היה הגיבור של טרומן בהא הידיעה. ג'ייקובסון מיד אמר לטרומן: "אני הולך מכאן עכשיו, אבל אני רוצה שתדע שמה שג'קסון היה בשבילך, כך חיים וייצמן הוא בשבילי". טרומן נרעש והחוויר, ניגש לג'ייקובסון, נתן לו טפיחה חזקה על הכתף, ואמר לו: "ניצחת!" (You son of a bitch! You win!). עם זאת הוא ביקש שאף אחד לא ידע שחיים וייצמן יבקר אצלו וביקש שייכנס בדלת האחורית, ושאפילו החדרים שיתגורר בהם במלון לא יהיו על שמו של ויצמן. (החדרים הוזמנו על שם המזכיר הכללי של בני ברית, מוריס ביסגייר). למחרת היום התקיימה ישיבה של מועצת הביטחון של האו"ם. שר החוץ של ארה"ב דיבר בעד תכנית החלוקה, ובעד הקמת שתי מדינות, התכנית לביטול הצעת החלוקה ירדה מהפרק והכל בא על מקומו בשלום.  על כך קיבל אדי ג'ייקובסון אות הצטיינות בוועידת בני ברית ב-1950 אשר בה השתתף סגנו של טרומן – בהיות טרומן בנסיעות מחוץ לוושינגטון.