מדוע הוכה מאיר דיזנגוף?

תל אביב מזדעזעת - מאיר דיזנגוף, ראש העירייה המיתולוגי של תל אביב היה מתפטר סידרתי (לבן גוריון היה ממי ללמוד) אולם באוגוסט 1922 הייתה בתל אביב אחת השערוריות הגדולות. אזרח העיר התפרץ ללשכתו של מאיר דיזנגוף, התנפל עיל דיזנגוף ונתן לו סטירת לחי. בית המשפט הבריטי נהג בעבריין במידת הרחמים וכמחאה דיזנגוף מיהר להתפטר...

מאיר דיזנגוף בלשכתו בעיריית תל אביב ברחוב ביאליק

מאת אילן שחורי

באמצע אוגוסט 1922, מינה הנציב העליון בארץ ישראל הרברט סמואל, את ראש עריית תל אביב דאז מאיר דיזינגוף כשופט שלום בבית הדין שפעל מטעם עריית יפו. עובדה זו לא מנעה מדיזינגוף כשנה וחצי לאחר מכן, להביע כעס ומורת רוח מהחלטה של בית המשפט בעניינו ואף להודיע על התפטרותו מתפקידו כראש עריית תל אביב בעקבות החלטת בית המשפט. דיזנגוף ביקש למחות על עונש קל שהטיל בית המשפט על אזרח העיר שהתפרץ ללשכתו בעירייה והיכה אותו.

במשך 23 השנים שדיזינגוף עמד בראש עיריית תל אביב הוא שלט בעיר ובמוסדותיה ביד רמה. הוא דרש את כבודה של תל אביב, את כבוד העירייה ואת כבודו האישי. במקרים שנוכח כי חבריו אינם נותנים בו את אמונם, לא היסס להתפטר מהתפקיד, ולא פעם הניח את מכתב ההתפטרות שלו על שולחן מועצת העירייה.

בחמש השנים שבין תום מלחמת העולם הראשונה לבחירות הראשונות למועצת הנבחרת של תל אביב, איים דיזנגוף כמה וכמה פעמים בהתפטרות, ואף שלח מכתבים, שבהם הודיע לחברי הוועד כי הוא פורש מהפעילות הפוליטית. בשלושה מקרים נראה היה כי כוונתו רצינית: באמצע 1922, לאחר הבחירות שהיו ל"ועד הגדול" של העירייה כשחש שלא קיבל אמון אישי מספיק מהבוחרים; סמוך לקיומן של הבחירות בראשית 1924, כשנפגע עד עומק נשמתו מבית המשפט שגזר עונש קל על אדם שהתפרץ ללשכתו והיכהו ומייד לאחר הבחירות, כשדיזנגוף הבין בעקבות תוצאותיהן שמנסים להצר את צעדיו ולשלול ממנו סמכותיות ביצוע, שהיו עד אז בידיו.

ההתפטרות השנייה של דיזנגוף הייתה קשורה לאירוע שבו נפגע אישית. כשבועיים לפני הבחירות, ב-31 לדצמבר 1923, ישב דיזנגוף במשרדו, כשלפתע התפרץ לעברו תושב העיר, שאול לוי, החל להכותו ולשבור חפצים בחדר. על השתלשלות האירוע ניתן ללמוד ממכתב ששיגר דיזנגוף עוד באותו יום לשופט השלום בתל אביב, ובו ביקש להעמיד את המתפרע לדין ולהענישו בכל החומרה: "לכבוד שופט השלום בתל אביב. הבוקר בשעה תשע ורבע ישבתי ליד שולחן העבודה שלי במשרדי אשר בעירייה, התפרץ אל החדר שאול לוי, השמש שלום מזרחי עיקב בעדו בפתח באומרו שאין להיכנס בלי רישיון. שאול לוי דחף את השמש ויכנס בכוח. קמתי וניגשתי אל הדלת בכדי להפסיק את הויכוח בין השמש ושאול לוי. אולם טרם שהספקתי להגיד דבר, אמר לי שאול לוי, שלום אדון דיזינגוף, התנפל עליי, הרים ידו ונתן לי מכת לחי. השמש שלום מזרחי התערב בדבר ואז שבר שאול לוי את זכוכית הארון.

באותו זמן היו באולם העירייה האדונים זליג רבינוביץ וא.ד. לוי. בשמעם את השאון נכנסו יחד עם פקידי העירייה וראו את התמונה. אחרי שהוציאו אותו בחזקה מחדרי, הרים שאון נורא באולם. צעד, בכה, חרף וגידף את העירייה, ולא רצה לעזוב את האולם עד שבאו השוטרים והוציאו אותו. הנני מבקש לערוך משפט נגד שאול לוי ולהעניש אותו בכל חומר הדין, בגלל התנפלות בכוח והכאה כלפי ראש העירייה במשרדו בשעת מילוי תפקידו. פקידי העירייה והעדים מודיעים עוד ששאול לוי חיכה באולם העירייה כבר משעה 8 בבוקר והרגישו בו שהוא מכין את עצמו לעשות סקנדל".

עוד באותו יום כינס דיזינגוף את ישיבת "הוועד הפועל" בעיריית תל אביב, לדון בפרשת המכות. דיזינגוף מסר את פרטי האירוע, ואמר כי בעבר קרו כבר מקרים של התנהגות בלתי הגונה של אחדים מהקהל, ולפיכך, יש לסדר שיהיה שוטר בעירייה בזמן קבלת הקהל וישגיח על הסדר הנכון. חברי המועצה, ד"ר זלוציסטי, מוטרו ואיזמוז'יק הביעו דעתם שצריך לקבל החלטה שמכת הלחי ניתנה לעירייה כולה, ושצריך לאחוז בכל האמצעים להענשת הפושע.

לבסוף הוחלט: "א. העירייה מצהירה שמכת הלחי שניתנה לראש העירייה היא מכת לחי ועלבון כבד לעיריה כולה ולכל העיר תל אביב. ב. הוועד מחליט למסור ייפוי כוח להעו"ד דונקלבלום להיות ב"כ העיריה במשפט הזה ולהביא את העניין לפני התובע הכללי ולעמוד על זה שהחוטא יישפט בעד התנפלות ועלבון כבד לראש העיריה בתור אדם רשמי ולא בתור פרטי. ג. החברים ד"ר מוסינזון, ד"ר זלוציסטי, איזמוז'יק, שלוש והד"ר מבשן יתייצבו לפני המושל וידרשו שהממשלה תתעניין באופן מיוחד במקרה הזה". בעקבות ישיבת "הוועד הפועל" נמסרה הודעה מתאימה למושל הבריטי המחוזי קמפבל, וגם סגנו הוכנס לתמונה. בינתיים, התחילו להצטבר על שולחנו של ראש העיריה עשרות ומאות מכתבי תמיכה מצד מוסדות ואירגונים רבים, שהביעו שאט נפש מהתקרית.

ראשון המגיבים היה דוד בלוך, איש מפלגת הפועלים, שכתב לדיזינגוף: "לידידי הנכבד מ. דיזינגוף. הזדעזעתי לשמוע המקרה המעציב שקרה בגלל ההתנהגות הגסה של שאול לוי. אני מרגיש כמו עלבון פרטי את העלבון שנגרם על ידי כך לכל ציבורינו המאורגן. הציבור המאורגן יידע איך להתייחס לברנשים כאלה. הנני שלך בידידות ובהערצה. דוד בלוך". אגודת הנשים ביפו ובתל אביב כתבה: "אגודת הנשים מביעה את צערה על המאורע המעציב שקרה העיריה ודורשת כי החוטא ייענש בכל חומר הדין. לפי דעת האישה, לא רק נגד ראש העיריה חטא הרשע, אלא נגד כל חוקי הנימוס בחברה שיש להם גם ערך חינוכי לדורות הבאים. לפנינו תמיד צריכה להיות האימרה: לא בכוח יגבר איש בר דעת".

שאול לוי עצמו, שהיה חבר ב"לשכת המסחר" ביפו ובאגודת בעלי "נכסי דלא ניידי", הושעה מחברותו בעקבות המקרה. דיווח על כך נמסר ברוב חגיגיות לראש העיריה. כתבה "אגודת בעלי נכסי דלא ניידי": "הוועד של אגודת בעלי נכסי דלא ניידי, בישיבתו הערב, דן בדבר המקרה המעציב שקרה היום בעיריה ע"י החדר שאול לוי, ובזה מביע את צערו העמוק. יחד עם זה החליט לבלי לחשב את החבר לוי לחבר עד הבירור. בית המשפט המחוזי נתכנס לדון בעניינו של שאול לוי ביום שישי, 11.1.24, ופסק לו קנס של חמישים לירות או חודש מאסר תמורתם. דיזינגוף חש פגוע ונעלב. לדעתו, היה העונש קל מידי והוא ראה בו עלבון אישי, והחליט להתפטר מתפקידו. ועוד באותו מוצאי השבת, שלח דיזנגוף מכתב התפטרות: "לכבוד עירית תל אביב. לרגל החלטת המשפט המחוזי של יום ו' שעבר, הנני רואה, שאין לי שום יכולת להמשיך את עבודתי בתור ראש העיריה, היות שאין שום הגנה לבאי-כוח העיריה, לא מצד המשפט ולא מצד הקהל. הנני מגיש אפוא לכם בזאת את התפטרותי המוחלטת ומבקש מכם לבחור באחר על מקומי עד הבחירות הקרובות. ברגשי כבוד, מ. דיזנגוף.

הודעת ההתפטרות של דיזנגוף היכתה בתדהמה את חברי העיריה והם החליטו לכנס בדחיפות את ישיבת "הוועד הגדול" של העיריה, כדי לדון במצב שנוצר. במקביל, זרמו עשרות מברקים ומכתבי תמיכה בדיזנגוף, ובהם התבקש שלא לממש את איומו ולא להתפטר. בין המגיבים הייתה גם הסתדרות הסופרות שהנהלתה כתבה לדיזנגוף: "למרות זאת שחברי הסתדרותנו הביאו כבר לידי ביטוי בעיתונות ובאסיפות את יחסם אל המעשה המחפיר של אחד מתושבי עירנו כלפי כבודו, הננו מוצאים לנחוץ להביע לכבודו גם בשם הסתדרותנו את רגשי התמרמרותנו העזה כלפי מעליבו ואת רגשי הוקרתנו לעבודתו המועילה והפוריה של כבודו. אנו מקווים שכבודו ימשיך לעבוד לתועלת העיריה וכל תושביה. ברגשי כבוד: א.ז. רבינוביץ וד"ר א. דרום, הסתדרות הסופרים העברים בארץ-ישראל". גם דוד ילין, יו"ר "הוועד הפועל של הוועד הלאומי ליהודי ארץ-ישראל", הזדרז ושלח אף הוא מכתב תמיכה בדיזנגוף.

גם הסתדרות הציונים הכלליים שלחה מכתב תמיכה בדיזנגוף: "ברגע קשה זה בחיי תל-אביב הננו רואים חובה לעצמנו להביע לך חבר נכבד, מלבד רגשי חיבה ואהדה, גם בקשה נמרצת להישאר על המשמר – יו"ר העיר העברית הראשונה. הרגע הרציני בחיי היישוב מחייב את כולנו, ובראש ובראשונה אותך, להבליג על הצער ועל העלבון ולדרוש מאתך להמשיך את עבודתך המסורה להפרחת תל אביב שלנו וחיזוק זכויותינו ועמדותינו. הנך יכול להיות בטוח בתמיכתנו המלאה ובכוחות משותפים נרחיק את הזוהמה שחדרה לשורותינו. יחד עם זה הננו מבקשים שתרשה לנו לרכוש את תמונתך בשביל המועדון שלנו".

בישיבת החירום של ה"וועד הגדול", שנתכנסה בעקבות התפטרותו של דיזנגוף, נסב עיקר הדיון על השגיאה שעשתה העיריה, כשהחליטה להעביר את המשפט לגורם ממשלתי, במקום לשפוט אותו בקהילה.
אחד העם, הוגה הדעות הנודע של הציונות, היה אף הוא חבר מועצת העיריה, והוא אמר כי הוא מאוכזב מדעת הקהל בפרשה ומחוסר תגובה מתאימה. הוא הציע לשלוח גילוי דעת לדיזנגוף שבו יודגש כי כל היהודים שיושבים בארץ קיבלו את המכה הזאת, אך אין מתפטרים ברגעים כאלה. "הוועד הגדול" החליט כי כל חבריו יבואו אל דיזנגוף ואחד העם ומוסינזון ידברו בשמם ויבקשו מדיזנגוף לחזור בו מהתפטרותו. דיזנגוף קיבל את המשלחת המכובדת ובסופו של דבר התרצה לחזור בו מהתפטרותו, אך לא לפני שחברי ה"וועד הגדול" פירסמו בציבור את גילוי דעת הבא:

"הוועד הגדול של עירית תל אביב ביחד עם באי כוח כל השכונות, בישיבה המיוחדת שהיתה לו ביום ז שבט, 13 לינואר, אחרי דונם במצב שנוצר בשביל העיריה והעיר תל אביב על ידי ההתנפלות של שאול לוי על מר דיזנגוף במשרדו בשעת מילוי תפקידו ועל ידי פסק דין שהוצא בענין זה וכן על ידי מכתב ראש העיריה מהיום שבו הוא מודיע על דבר התפטרותו בתור תוצאה מהמצב הנ"ל, מצהיר: א. הרמת היד של שאול לוי נגד מ. דיזנגוף ראש עירית תל אביב, ואחד ממנהיגי היישוב העברי ומטובי העסקנים הציבוריים שבארצנו בכלל, היה עלבון קשה מאוד לא למר דיזנגוף כי אם לכל חברי העיריה ולכל העיר תל אביב וזה הוא חטא לציבור העברי אשר אין עליו כפרה. ב. מפני סיבה זו אין אנו יכולים לקבל סיפוק לפסק הדין שהוציא בית המשפט המחוזי, אלא מוסרים אנו את דיננו לדעת הקהל. ג. יחד עם זה אנו מתאחדים כולנו פה אחד להביא לראש העיריה מר מ. דיזנגוף את רגשות הערצתנו והכרתנו העמוקה בעד העבודה הגדולה והרבה והמרץ הכביר שהוא השקיע ומשקיע בתל אביב מיום היווסדה ועד היום. ומוצאים אנו שאם יש מקום להתפטרות, כל חברי הוועד הגדול וועדי השכונות צריכים היו להתפטר, אולם היות ואי אפשר לעזוב את העיריה באוניה סוערת בלי הנהלה שבועיים לפני הבחירות, אין אנו יכולים להתפטר, ולכן אנו דורשים בשם כל התושבים גם מאת מר דיזנגוף שיקח חזרה את כתב התפטרותו ויוסיף לנהל את ענייני עירנו שאיננה יכולה להתקיים בלעדיו. המאורע המחפיר וכל הקשור עמדו לא יפחיתו את כבוד ראש העיריה ואת ערכו בעבודתנו, ורק על מחוללי השערוריה הציבורית הזאת תיפול כלימת עולם".

לא חלפו חודשים ודיזנגוף החליט להתפטר פעם נוספת, והפעם על רקע קבלת שורה של החלטות ב"וועד הפועל של עירית תל אביב", שלא היו על דעתו והתקבלו כתוצאה ממערכת הכוחות החדשה בעיריה. גם הפעם חזר בו, אולם בפעם אחרת מימש את איום ההתפטרות: היה זה בשלהי 1925, ודיזנגוף שייצג את האגף האזרחי בעיריית תל אביב, נקלע לויכוח סוער עם סיעת הפועלים שבראשה עמד אז דוד בלוך סביב שיטת ניהול החינוך בתל אביב. עמדתו לא התקבלה ומועצת העיריה החליטה בניגוד לדעתו. דיזנגוף התפטר מהעיריה, ובמשך כשלוש שנים כיהן אז דוד בלוך כראש עיריית תל אביב. היה זה נציג הפועלים הראשון שעמד בראשות עיריית תל אביב. בבחירות שנערכו לעיריית תל אביב ב-1927 שב ונבחר דיזנגוף לעמוד בראש העיריה והפעם עד לפטירתו ב-1936.