ג'ניה אוורבוך מלכת הבאוהאוס של תל-אביב

לילה לבן 2016 בתל אביב, שיחול בחמישי הבא  30.6.2016, זו  הזדמנות נאותה להבליט את תרומתה של האדריכלית ג'ניה אוורבוך להתפתחותה של העיר תל אביב. אדריכלית פורצת דרך שפעלה בראשית שנותהשלושים בעולם שנשלט כולו על ידי גברים. הייתה מהבולטות בתכנון מבני הסגנון הבינלאומי של ת"א. זכתה בפרס ראשון לתכנון כיכר דיזנגוף ב 1934 ועבודותיה הרבות פרושות כיום על פני אזורים רבים בעיר ובצדק ניתן לכנותה כמלכה הבלתי מעורערת של  “העיר הלבנה"

 
מאת: אילן שחורי

 בקצה הצפוני של רחוב בני דן בצפון תל-אביב, מתחת לגשר הירקון  בדרך נמיר,  הונצחה לפני כשנה כמעט בחשאי כיכר  על שמה (ביוזמת כותב שורות אלה), של אחת האדריכליות הבולטות בתל אביב ובארץ ישראל כולה, בשנות השלושים והארבעים. אישה בולטת בעולם של גברים, מוכשרת ונמרצת, שבזכות פועלה, לפחות בת”א, זכתה העיר ביוני 2003, להיות מוכרת כבירת הבאוהאוס העולמית. לקראת יום אירועי לילה לבן 2016 בת"א, שיחול בשבוע הבא ביום חמישי בערב, יש בהחלט מקום להבליט את דמותה שקצת נשתכחה.

ג'ניה אוורבוך:  1909 - 1977

 מדובר באדריכלית ג’ניה אוורבוך שהתפרסמה אומנם בזכות זכייתה בפרס ראשון לתכנון כיכר דיזנגוף ב 1934, אך עבודותיה הרבות פרושות כיום על פני אזורים רבים בתל אביב ובצדק ניתן לכנותה כמלכת “העיר הלבנה”. ג’ניה אוורבוך לא זכתה משום מה עדיין למחקר רציני, לספר, או אפילו לסרט טלוויזיוני, למרות שאין פרסום הדן בהתפתחותה של תל אביב בשנות המנדט שלא מזכיר את תרומתה הגדולה. רק באחרונה שולבה תרומת עבודותיה ( ושל כמה אדריכליות נוספות) בעבודת מחקר לתואר שלישי, שהוגשה לאוניברסיטת תל-אביב . על כך זכתה בתואר Phd האדריכלית ד"ר סיגל דוידי, שאולי אף תוציא את מחקרה בעתיד הקרוב כספר.

ג'ניה אוורבוך בתחפושת פורים אחר מלחמת העולם ה-1

 ג'ניה אוורבוך, מלכת הבאוהאוס הזו, פרט לתכנון כיכר דיזנגוף וסביבתה, עמדה גם מאחורי תכנון בית הספר “שבח”, בית הספר “מקס פיין”, שכונת המגורים של שחקני “הבימה” במעונות עובדים הוד, “קפה גלינה” המפורסם ב”יריד המזרח”, אצטדיון המכביה שנעלם באחרונה ובתים רבים בתל אביב והייתה גם האישה הראשונה בעולם שתכננה בית כנסת.

ג'ניה אוורבוך ראשונה מימין בשורה הראשון, בבית הספר היסודי 

 אין ספק שג’ניה אוורבוך, או בשמה המקורי איבגניה, הייתה אדריכלית פורצת דרך. לא רק בזכות עבודותיה, אלה גם בשל הישגיה בתחום בו שלטו באותה תקופה גברים בלבד. לא רק בתחום התכנון אלה גם בעבודה המעשית, היום יומית של הקמת המבנים. בנה של ג’ניה אוורבוך, עו”ד דני אלפרין ז"ל, שנפטר לפני כשנה, העיד בפני כותב המאמר כי ג’ניה הייתה מקפידה להגיע יום-יום למבנים אותם תכננה ועקבה מקרוב אחר הליך בנייתם. הוא סיפר בין היתר  כי אמו הייתה יודעת בדיוק מה היא רוצה ואיך יראו בפועל המבנים שתכננה. לעיתים, היא אף הייתה מערבבת בעצמה את המלט למינון הנכון, צובעת בעצמה את הקירות עד שהתקבל הגוון הנכון לטעמה ומדריכה את העובדים כיצד להקים את הבניינים.

 ג'ניה אוורבוך  בראשית שנות ה-70

 ג’ניה אוורבוך נולדה ב-1909, בדיוק חודש לאחר הגרלת המגרשים וייסוד אחוזת בית ובגיל שנתיים (1911) עלתה לארץ. אביה, זאב אוורבוך, ראשון רוקחי תל אביב, שעבד בבית המרקחת המיתולוגי הראשוני  "קרינקין" שנפתח ברחוב הרצל 10 בת"א ב-1915, בדיוק לפני 100 שנה. לאחר מכן היה ממקימי ההסתדרות הרפואית ומפעל “מעדן” לגזוז ולקרח בעיר.

ג’ניה גדלה בת”א ולמדה בגימנסיה הרצליה. בגיל 17 נסעה לבדה ללמוד באירופה. היא למדה במשך שנה אחת אדריכלות ברומא באקדמיה הממלכתית לאמנות ומשם בשל התגברות האנטישמיות ובהמלצת אחת ממוריה, עברה להמשך לימודיה לבלגיה, באקדמיה המלכותית לאמנות ואדריכלות בבריסל,  שם הוסמכה ב-1930 כאדריכלית מדופלמת וחזרה לתל אביב.

 כיכר ג'ניה אוורבוך בקצה המזרחי של רחוב בני דן מתחת לגשר דרך נמיר. קום הנצחה לא מכובד. דרושה הנצחה במקום מרכזי יותר.

 תפקידה הראשון של ג'ניה אוורבוך בארץ ישראל היה עבודה במחלקה הטכנית של הסוכנות היהודית, שהיתה אז בהנהלתו של האדריכל המפורסם ריכרד קאופמן. עבודתה הראשונה בת”א הייתה בסוף 1931, תכנונו של בית  פלקוביץ, ברחוב ביאליק 12, אחד הבתים היפים ברחוב, שנהרס לפני יותר מעשרים שנה. ב-1932 פתחה אוורבוך בעיר משרד אדריכלים עם האדריכל זלמן ברון עמו הקימה כמה פרוייקטים  ומכאן החלה הקריירה שלה לנסוק.

 ההכרזה על שלושת הפרסים בתכנון כיכר דיזנגוף. פרס ראשון לג'ניה אוורבוך יחד עם האדריכל גריניץ' - סך הפרס  70 ל"י

 התכנית שזיכתה של ג'ניה אוורבוך ( יחד עם האדריכל יהודה גריניץ') בפרס הראשון לתכנון הכיכר. כל בניין ניתן לאדריכל אחר והיא עצמה תכננה את הבית בפינת דיזנגוף ובן עמי.

שרטוט תכניתה של ג'ניה אוורבוך, כפי שפורסמה לאחר זכייתה בגליון "ידיעות עיריית תל-אביב".( אוסף מחבר המאמר)

 ג'ניה אוורבוך תכננה בין היתר את קפה גלינה ביריד המזרח בצפון דיזנגוף ( יחד עם שאג ואלזה גדעוני מנדלשטם) , את אצטדיון המכביה, את בתי המגורים של שחקני הבימה במתחם מעונות עובדים ואת ביתו של רפאל קלצ’קין, בפינת הרחובות פרוג וגורדון.  אוורבוך תכננה את בתי הספר המקצועיים שבח מופת ומקס פיין. היא תכננה את כיכר סטרומה בחולון ועשרות וילות ובתים פרטיים בת”א וברחבי הארץ ואפילו תכננה ב-1960 בית כנסת מיוחד בקיבוץ עין הנצי”ב ובכך הפכה לאישה השניה בעולם שתכננה בית כנסת. (הקדימה אותה יהודית סטולצר) סגל שזכתה בתחרות לתכנון בית כנסת בחדרה ב-1935 בתקופת מלחמת העולם השנייה ניהלה במשך 3 שנים את המחלקה לבניין ערים בעירית תל-אביב ופרשה לצערו של ראש העירייה, ישראל רוקח, שכתב לה מכתב פרידה מרגש.

מכתב הפרידה של ישראל רוקח כראש העירייה לג'ניה אוורבוך עם התפטרותה מהעירייה 

 אחת העבודות המוקדמות של ג'ניה אוורבוך ברחבי ת"א, עוד לפני תכנון כיכר דיזנגוף, הוא תכנון בית  משפחת וילקוביץ' ברחוב הנביאים 7 פינת רחוב שמשון הגיבור בת"א. בניין מרשים אותו תכננה ג'ניה אוורבוך ב 1933, כשלוש שנים לאחר תום לימודיה. מדובר בבית פינתי עם חזית כפולה לכל אחד מהרחובות, תוך התייחסות מרשימה לפינתיות של הבניין. הבניין המרשים הוזנח שנים רבות ולפני 16 שנה, (1995) גוייס האדריכל גידי בר אוריון לשקם את המבנה ולהוסיף קומת גג מרשימה. היה זה אחד הנסיונות הראשונים שנעשו בעיר לשמר על תכנון מקורי של אחד מבתי הבאוהאוס היפים ומנגד להכיל בו תוספת בנייה. גידי בר אוריון השכיל להפריד בין ישן לחדש, תוך מתן כבוד הולם למבנה של ג'ניה אוורבוך ולפינתיות של המבנה.

מכתבי ההזמנה האישיים שהופצו לקראת טקס חנוכת כיכר צינה דיזנגוף  ב 26.1.1938

ההכרזה הרשמית העירונית לקראת טקס חנוכת כיכר צינה
 

אך ללא ספק גולת הכותרת של הישגיה המקצועיים הייתה ב- 1934, עת זכתה בפרס הראשון לתכנונה ועיצובה של כיכר דיזנגוף. היא עיצבה את הבתים סביב הכיכר במעגל. תכנונו המפורט של כל מבנה נמסר לאדריכל אחר תוך הנחייתה שכל בית יכלול מרפסות ארוכות העוטפות את המבנים. היא הייתה בת 25 כשזכתה בתחרות לתכנון הכיכר (הפרס הראשון - 70 לירות א"י).

 ג'ניה אוורבוך הייתה מעורבת בתכנון מגרש המכביה שהעבודות בו הסתיימו שעות בודדות לפני טקס הפתיחה של המכבייה הראשונה ב 1932  

על חורבות חוות הר התקווה  תכננה ג'ניה אוורבוך במחצית שנות ה-30 את בית ספר שבח, גם הוא בסגנון הבינלאומי. לג'ניה אוורבוך היה יד  באותה תקופה, גם בתכנון בית הספר של ההסתדרות "מקס פיין" הסמוך לואדי מוסררה, כיום האיילון.

 התכנון של איזור כיכר דיזנגוף על ידי ג'ניה אוורבוך, אצר בקירבו  את שטחי הכיכר עצמה, שכלל מזרקה ושטחים ירוקים, וכן את הקו הכללי לתכנון הבניינים שסביבה שכולם מתעגלים כלפי הכיכר, ואחד מהם גם תכננה בעצמה. הכיכר האלגנטית נחשבה לפאר היצירה של אוורבוך: "הצורה המעוגלת של הכיכר מובלטת יפה על-ידי הקווים האופקיים המודגשים בחזיתות הבניינים", נכתב בידיעות עיריית תל אביב בנובמבר 1934.
מעטים יודעים כי בתכנון מקורי היה החלק המרכזי של הכיכר מוגבה מטר מעל הכביש המקיף אותה. המפלס התחתון היה מיועד לחנייה והגינה בשני מפלסים על גג החניה ובמפלס נמוך יותר. אולם כדי לחסוך בהוצאות ומשום שבעיות החניה והתנועה באמצע שנות ה-30 לא  נחשבו רציניות, נבנתה הכיכר בסופו של דבר במפלס אחד.

הבית ברחוב הנביאים 7 פינת רחוב שמשון הגיבור בת"א. בניין מרשים אותו תכננה ג'ניה אוורבוך ב 1933, כשלוש שנים לאחר תום לימודיה

 ג'ניה אוורבוך זכתה בחיה לפרסים רבים, חברות באיגודים ולכבוד רב. בין היתר התקבלה כחברת כבוד באגודת דנטה אליגיירי העוסקת בהפצת השפה והתרבות האיטלקית בעולם. לאגודה, שמרכזה ברומא סניפים בכל ערי איטליה ובמרבית מדינות העולם וביניהן ישראל.  עם הקמת מדינת ישראל, הקימה חבורה של חובבי העם האיטלקי ותרבותו, סניף בתל אביב וב-1960 הצטרפה אליו ג'ניה אוורבוך.

תעודת החבר של ג'ניה אוורבוך באגודת דנטה אליגיירי

 ב-1934, באותה שנה בה זכתה בפרס הראשון לתכנון הכיכר, נישאה ג’ניה אוורבוך למלך הבטחוני של ת”א. היה זה איש הגדודים העבריים, חיים אלפרין.

חיים אלפרין, הקים את משטרת תל-אביב ורשם דו"ות למאיר דיזנגוף. התחתן ב-1934 עם ג'ניה אוורבוך והשנים היו הזוג המלכותי של העיר המתפתחת.

חיים אלפרין, הקים ב-1921 את המשטרה העירונית, שהקפידה בין היתר לרשום דוחו”ת שונים לראש העירייה מאיר דיזנגוף ולאחר מכן היה מעורב בהקמת מכבי האש, מגן דוד אדום והמשמר האזרחי. הוא גם שימש כמפקח העירוני וכמנהלו של מוזיאון ארץ ישראל (כך שגם דמותו בהחלט מצדיקה מחקר נפרד).

כיכר דיזנגוף. שיא פאר עבודותיה בתל אביב. התכנון הראשוני כלל הגבהת הכיכר לצורך הקמת מגרש חנייה תחתון, אך תכנון זה בוטל כדרישת העירייה בשל חוסר מכוניות בתל אביב

 ג’ניה אוורבוך וחיים אלפרין (שגם על שמו נקרא באחרונה רחוב בעיר ביוזמת כותב שורות אלו), היו זוג עירוני נוצץ ומבוקש בכל מפגשי החברה העירונית התל אביבית של שנות השלושים והארבעים.

ללא ספק, ג’ניה אוורבוך הייתה אחת הנשים האדריכליות המשפיעות ביותר בארכיטקטורה הארץ ישראלית בכלל והתל אביבית בפרט. האישה שבה משכה אותה למבצעים ארכיטקטוניים, שיש להם קשר עם נשים וילדים. דמות טיפוסית של אישה ארץ ישראלית, הארכיטקטית הראשונה מבנות הארץ, שהישגיה העניקו לה כבוד    כבעלת מקצוע ואמנות, לצבור הנשים בכלל  ולארכיטקטורה הישראלית.

 לפרטים נוספים ולהרשמה לסיור עם אילן שחורי בחמישי הקרוב "לילה לבן" בשעה 20:00 יש ללחוץ על הלינק הזה

http://www.mytelaviv.co.il/Bauhaus-tour

לקליפ קצר הכולל סיור במבנים שתכננה ג'ניה אוורבוך בתל אביב יש ללחוץ כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=OqBO7EHa2NM

ולסרטון על חנוכת כיכר דיזנגוף לחצו על הלינק הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=SdrtVZkEUTg