"הגדת הזבל"

כיצד כתב בראשית שנות ה-40, יו"ר אגודת פועלי הניקיון בעיריית תל אביב את הגדת הפסח לעובדיו

 מאת אילן שחורי

בין שלל ההגדות לפסח המתפרסמות  לקראת החג חדשות לבקרים, הגדות חדשות וישנות, בולטת במיוחד הגדה שונה, שנכתבה לרגל סדר חג הפסח של שנת 1943 כ"הגדת פועלי הניקיון בל-אביב" וחוברה על ידי מי שהיה באותם ימים יו"ר איגוד פועלי הניקיון בעיריית תל אביב יחיאל סדרוני.  "הגדה של פסח (מותר לאמרה בכל השנה) - חיברה י.מ. סדרוני. ונוסף לה פירוש בשם 'הארות והערות' המאירות נתיבות בדרכים עקלקלות, מבארות ומפרשות הלכות ואגדות, מבליטות את הטובות ומעלימות את הרעות, מאת סדר-עוני", כתב המחבר בעמוד הראשון של ההגדה המיוחדת הזו. בהמשך לא שכח סדרוני להבליט את מצוקתם באותם ימים של פועלי הניקיון והזבל בתל אביב והוא כתב "כשם שבחרו אבותינו לצאת מעבדות מצרים, כך נזכה אנו לצאת מעבדות ישראל".

יתכן ולעולם לא הייתה  נחשפת  "ההגדה המלוכלכת" הזו, אלמלא, ארכיונו האישי של יחיאל סדרוני, פועל ניקיון, ניצול  שואה, שהועבר על ידו למכון "משואה"- המכון הבינלאומי ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק. מסתבר שיחיאל סדרוני,ששמו המקורי היה בכלל סנדרוביץ', הקפיד במהלך עיסוקו כפועל ניקיון בתל אביב, מתחילת שנות ה-40 ועד שנות ה-60, לאסוף מהרחובות בהם אסף הזבל, או אותם טאטא וניקה, אסף באותה הזדמנות גם כרזות  על תקופת השואה ומלחת העולם השנייה ואגר אותם בביתו. לאוסף זה צירף סדרוני גם קטעי עיתונות רבים, מסמכים ומודעות מהעיתונים ,כל קשור לתקופת השואה.

על יחיאל סדרוני אין מידע רב, הוא היה יליד העירייה שרפץ  בפולניה, עלה לארץ ישראל לפני מלחמת העולם, ולאחר מכן התקבל לעבודה בעיריית תל אביב. עבד למעלה מ-12 שנה כפועל זבל ומנקה רחובות בתל אביב, ולאחר מכן כפקיד במחלקת הניקיון העירוני. (לימים הוא נמנה עם העורכים והכותבים של ספר "יזכור" של קהילתו)  במהלך התקופה בה שימש כפועל ניקיון, עסק בין היתר בכתיבה ביקורתית והומוריסטית ועמד מאחורי עיתון של פועלי הניקיון בעירייה וערבי חברה של העובדים בעיריית תל אביב.

סידרוני חיבר פיליטונים רבים, כתב את "הימנון פועל הניקיון העירוני" והיה שותף לערבי תרבות של מועצת פועלי תל אביב, בעיקר בחלק האחרון, עת הציג את הפיליטונים שחיבר.

 "הגדת הזבל" היא אחת התוצאות של כתיבה זו.  מסמך מרתק זה, נתגלה במקרה לפני כעשור באוסף מסמכי מכון משואה, בעת שאנשי הארכיון סידרו ומיינו לפני מספר שנים את האוספים שהתקבלו, בהם גם עזבונו של יחיאל סדרוני. אוספיו של סידרוני עסקו בנושאים יהודיים מהדורות האחרונים. תחום בולט באוסף כ-600 כרזות מהמחצית השנייה של שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-60. רוב הכרזות עסקו בנושא השואה ויצאו מטעמם של גופים ואישים שונים; הן ייצגו את רשויות המדינה, מפלגות, עמותות, ארגוני ניצולים או אנשים פרטיים.

בכתב יד קטן, מסודר  ועגלגל, המתפרש על פני לא פחות מ-19 עמודים, את ההגדה המיוחדת שלו ולה הוסיף עוד עשרה עמודים של הערות והסברים.  ב- 19 עמודים ממוספרים באותיות, בכתב יד קטן ומסודר, ובעשרה עמודים נוספים של הערות, אותם השלים על פי הכתוב בכ"ה בניסן תש"ג (30.5.1943).

"הקוראים מתבקשים להתאים כל פרק וכל פסוק לאותו הפרק ולאותו הפסוק בהגדה המסורתית". לדוגמה: "מגיד: מגביה המטאטא ויאמר: "הא לחמא עניא די אוכלין בארעא דישראל. לא כל דכפין ייתי ויכול ולא כל דצריך ייתי ויפסח. השתא בפלשתינא, לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עובדי, לשנה הבאה פקידי", כך כתב והסביר יחיאל סדרוני בהגדה המיוחדת שלו. מול המסופר על 4 הבנים של ההגדה, כותב סדרוני:  כנגד ארבעה סוגים של בעלי בתים פונה ברכתנו: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר? "כל החוקים והמשפטים שבעולם מרשים לי לעשות את מה שעשיתי. ואף אתה אמור לו: כהלכות הניקיון, שעל ידי החכמות האלו לא יפטור את עצמו מקנס.

רשע מה הוא אומר? "ראשית, מה העבודה הזאת לכם? אני הנני בעל הבית פה, ואתם, אל תתערבו בעסקיי! ושנית, מוציא את עצמי מן האחריות וכופר בעיקר האשמה, כי לא שלי היא האשפה". תם מה הוא אומר? "מה זאת, אני לא התכוונתי לעשות רעות", ואמרת אליו: בחוזק יד אוציאך מתמימותך. אולם בפעם הראשונה אני סולח לך. ושאינו יודע לשאול, אתה פתח לו. והגדת אליו: בעבור זה תשלם קנס כפליים.  ועוד פנינה מההגדה המיוחדת הזו:  "אמר רבי מטאטאון: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לישון בלילות, עד שבאו האזעקות והפריעו לשינה של כל הבריות. דרש רבי מברשתון:'כל ימי חייך', מלמד שמי שנפל בפח לא יצא ממנו כל ימי חייו. וחכמים אומרים, 'ימי חייך' - העולם הזה, 'כל ימי חייך' - להביא לימות המשיח. ברוכים בעלי הבתים של תל אביב, ברוכים הם שמוציאים את זבלם ואת אשפתם לרשות הרבים וממציאים לנו עבודה יום-יום"..."תלמוד לומר: 'על מצות ומרורים יאכלוהו'. מלמד שפועלי העירייה אינם זוכים ליהנות מהמשכורת ומתוספת-היוקר, עד שמתהוות מצות ומריבות, רוגז ומרירות בינם לבין הנהלת העירייה", כותב סדרוני.

בנוסח ההגדה של פועלי הזבל בתל אביב גם נכתב: "מאספים את הפח השני, וכאן הפועלים שואלים: מה נשתנה המשטר שלנו מהמשטר שבכל המחלקות בעירייה? שבכל המחלקות בעירייה מתייחסים לעובדיהן באדיבות ובהגינות, ובמחלקה שלנו נהוג משטר של דיקטטורה נוקשה".

"יחיאל סידרוני היה היסטוריון ופילוסוף בנשמתו, ובכל כתביו ובעיקר בהגדה המיוחדת הזו שכתב לקראת סדר הפסח באה לכדי ביטוי תפיסת העולם הסוציאליסטית שלו", אומרת איה בן נפתלי, מנכ"לית מכון משואה המתארת את סידרוני כאדם משכיל, בעל מודעות חברתית עמוקה, שאסף מקירות תל אביב במשך שנים כה רבות אוצר של ממש. לדברי איה בן נפתלי, תתקיים ב"משואה" תערוכה  בשנים הקרובות, בה יוצג אוסף הכרזות שאסף, כתבי היד שלו וכמובן ההגדה לפסח שחיבר.