קשה לדמיין כיום כי שכונת 'אחוזת בית' שהוקמה לפני 110 שנה, ממנה צמחה העיר תל אביב, תוכננה לראשונה מתוך גישה אוטופית, ומתוך מחשה להקמת שכונת 'עיר גנים', במסגרת השיגעון התכנוני שפשט בעולם בסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים.
אדריכלים ידועי שם בעולם, הציעו תכניות מרתקות להקמתה של השכונה העברית הראשונה, בהם האדריכל הווינאי וילהלם סיטאסני, שאף כלל בתכניתו מגרש טניס מפואר בשכונה החדשה.
עיקבא אריה וויס - ההוגה, המייסד והעומד בראש הוועד בתקופה הראשונה
עד היום קיימת מחלוקת בין החוקרים כיצד ראו מייסדיה של אחוזת בית, ובעיקר עקביא אריה וויס את הקמתה של השכונה העברית הראשונה: האם המחשבות הראשונות דיברו על שכונת פרבר שקטה ונעימה בסגנון עיר גנים, או שמא ידעו המייסדים כי בכוונתם בסופו של דבר להקים עיר של ממש.
רבים מעסקניה הראשונים של 'אחוזת־בית' מדגישים בזיכרונותיהם, כי כבר בשלבים הראשונים של בירור הרעיון הקמת השכונה או העיר העברית, עמדה לנגד עיניהם אזור מגורים מודרני, נקי, טובל בגנים, בירק ובפארקים.
הפרוספקט אותו הפיץ ב-1906 עקיבא אריה וויס לגייס מתישיבים ל"אחוזת בית"
יצחק חיותמן, אחד המייסדים וחבר הוועד הראשון כותב בזיכרונותיו, כי דובר על: יצירת שכונה יהודית מסודרת ולה בתים, חצרות, גני עצים ופרחים, כמו במושבות. אחרי עמל היום בעסקים בעיר יפו, יוכל כל אחד לחזור לנווהו בפרוור השקט וישאף אל קרבו אוויר צח ובריא, ולא עוד אלא יוכל להתרחק מהשחיתות המוסרית שחיתה גרועה הרבה יותר מהסירחון הממשי.
עמיתו יחזקאל סוכובולסקי־דנין, ראה בחזונו את השכונה העברית כפרבר מודרני ופרבר גנים, ובהזדמנות אחרת הוא מתאר אותה "ככרך גדול והומה, משל לווינה או לפריז, ולכרך פארקים, תיאטראות, אוניברסיטה, וכיוצא באלו".
תוכנית אחוזת בית של הלאדריכל הווינאי הידוע וילהלם סטיאסני. לא נתממשה
עקיבא אריה וייס, מראשוני השכונה, מתאר בזיכרונותיו, כי בעת שהגה להקים שכונה עברית, ניצבו לפניו ספרו של הרצל 'אלטנוילנד', שממנו שאב את השראתו; אולם בעת שניגש לבצע את הרעיון לא נראה כי השתמש ברעיונות שהרצל מזכיר בספרו.
בחוזר שהפיץ וייס בשלהי 1906 ליהודי יפו, שבו קרה להם להצטרף ליוזמה החדשה הוא כותב בין היתר כי העיר העתידה לקום תהיה רווחה בתוך גבולות היישוב. הרחובות יהיו רחבים, יהיו מים זורמים בבתים, עם גנים סביבם, מאור חשמל ברחובות ובבתים וכוח חשמל לתעשייה ביום ובלילה. כמו כן יסודר ביוב ויותקן כל הדרוש לעיר מודרנית "וכמו שהעיר ניו יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ ישראלית", כתב וייס בין היתר.
רחוב הרצל בשנה הראשונה לאחוזת בית. כל אחד בנה את בתו על שטח דונם. הבית על שליש השטח. שליש כניסה ושליש חצר גינה בהתאם לרעיון של עיר הגנים. מהלך שלא צלח
בתקופה שבה כתב הרצל את 'אלטנוילנד', בשלהי המאה ה־19 ובראשית המאה העשרים, שטפו את אירופה, ובעיקר את אנגליה, רעיונות אוטופיים שונים לבניית עיר, המבוססים על הזיקה בין הטבע והעיר.
רעיונות אלה צמחו בעקבות השינויים הגדולים שהתחוללו באורח החיים בערים, לאחר המהפכה התעשייתית. הבולטת ברעיונות אוטופיים אלה, היא האסכולה האורבנית של 'עיר־גנים', שאותה הגה אבנעזר הווארד ב־1898. עיקרה הקמת מכלול עירוני, הכולל שירותים, תעשייה ותעסוקה, משולבים בגנים, בירק ובשדרות. במקביל התפתחו גם רעיונות של שכונות גנים, כאזורי מגורים בלבד, ללא שירותים עירוניים מקובלים, טובלים בירק רב ומנותקים מהרעש וההמולה של העיר.
המהנדס יוסף טריידל מחיפה עם משפחתו אליו פנה עקיבא וייס לתכנן את אחוזת בית אך התכנית לא התממשה. למטה: בית טריידל, שעל פי המסורת היווה את ההשראה ליעקב פיכמן בשירו "על שפת ים הכינרת ארמון רב לתפארת..."
לא לגמרי ברור עד כמה מייסדי תל־אביב התבססו על רעיון 'עיר־גנים', ידוע עם זאת, שהיה להם יותר ממושג על פרברי הגנים באירופה ועל הקמתן של ערי גנים. בסוף 1906 קמה בחיפה 'אמדת אחים', שגם היא יזמה את הקמתו של פרבר מודרני בשם 'הרצליה' בסגנון 'אחוזת־בית'. לא ברור מי לקח ממי את הרעיון, אך עצם העובדה שבשנה אחת חשבו על רעיונות דומים, באזור חיפה ובאזור יפו, מעלה את האפשרות שהמושג 'עיר־גנים' היה ידוע בארץ.
תוכניתו של וילהלם סטיאסני
יש לזכור כי גם בירושלים, זמן־מה לפני התארגנותה של 'אחוזת־בית', נוסדה חברת 'זיכרון משה', שעסקה גם היא בתכנון שכונה מודרנית, שהייתה כעין פרבר גנים. זאת ועוד: לנגד עיניהם של ראשוני 'אחוזת־בית' ניצבה ביפו השכונה הגרמנית־טמפלרית 'ואלהאלה', או שרונה מצפון-מזרח, שגם הן היו כעין פרבר גנים.
עקיבא אריה וייס מעיד בספרו, כי לקראת עלייתו לישראל להגשמת חזונו, רכש חומר רב בדפוס, ובין היתר ביקר בתערוכה העולמית בבלגיה, שעסקה בין היתר גם באדריכליות ובבניין ערים. ייתכן ששם התוודע לראשונה לתורות האורבניות החדשות של 'ערי הגנים', והוא כותב בזיכרונותיו:
החלטתי לבקר את התערוכה שתשמש לי כמורה דרך בבניין הארץ, על־ידי החומר הרב שאראה בה. זמני לא הרשה לי לשהות בליג׳ ימים רבים והסתפקתי ביום אחד. בכל זאת הספקתי לראות הרבה והתעניינתי מאוד בהמצאות חדשות הראויות לתשומת לב, שבודאי אפיק מהן תועלת לעת מצוא.
אמנם רעיון 'עיר־הגנים' של אבנעזר הווארד אינו זהה לתפיסתם של ראשוני 'אחוזת־בית'. בשלב ראשון הם לא דיברו כלל על הקצאת שטחים לחנויות, לעסקים, למלאכה ולתעשייה, ועדיין ראו ביפו מרכז לתושבי השכונה החדשה. אולם ללא ספק קיימת זהות בהיבטים החיצוניים של נושאי הגינון, הניקיון, הפיקוח, ובעצם הרעיון להקצות לפחות שלושים אחוזים מהשטח לצורכי ציבור. יישום הרעיונות בא לידי ביטוי כבר בתקנות שחיברו המייסדים, ככל הנראה לאחר עיון בספרו של הווארד על 'עיר־הגנים'.
שדרות רוטשילד בראשית הדרך. רעיון 'עיר־הגנים' של אבנעזר הווארד. נמוג עד מהרה. אך וויס מצא פתרון אחר
ראשוני אחוזת בית פנו לארתור רופין, מנהל המשרד הארץ-ישראלי, שיחבר עבורם את התקנות, אולם לרופין לא היה ניסיון גדול בתקנות מסוג זה, והוא פנה לאדריכל הציוני הווינאי אוסקר מרמורק, וביקש ממנו רשימה של ספרות מקצועית בנושא 'בניין ערים'. רופין פנה גם למתכנן הערים היהודי, וילהלם סטיאסני, נם הוא מווינה, שבמקביל התבקש להכין הצעה לתכנון השכונה.
השניים שלחו לרופין רשימה ארוכה של ספרות מקצועית, וכן ספרו של הווארד 'Garden Cities of Tomorrow', שיצא לאור והודפס באנגליה ב־1898, אולם רופין חיבר את התקנות על־פי הספר שהמליץ לפניו מרמורק: Der Architektur J. Stubben Handbuch der band Staabtebau (שטובן, מדריך שימושי לאדריכליות, ולבניין ערים), שיצא לאור בהוצאה שנייה בשטוטגארט ב-1907.
כן הסתייע רופין בקובצי 'תקנות בניין ערים' של ערים שונות באירופה, שנמצאו בנספח לספר. רופין מעיד בזיכרונותיו, כי כאשר חיבר את התקנות ל'אחוזת־בית', עמדה לנגד עיניו תוכניתה של הליופוליס שבמצרים.
מהתקנות הללו שאושרו באדר תרס״ח (1908) באסיפה הכללית של 'אחוזת־בית' לאחר ויכוחים רבים, ניתן להיווכח שבאישורם ביקשו ראשי האגודה להבטיח כי הבנייה לא תחרוג מהעקרונות של השכונה המודרנית ועיר הגנים שקבעו, ושתימנע כל אפשרות לספקולציות – אחד היסודות החשובים בתכניתו של אבנעזר הווארד.
כדי ליישם את חזונם להקמת השכונה, פנו ראשי חברת 'אחוזת־בית' בסתיו 1908 למהנדס טריידל מחיפה, כדי שיערוך תכנית לחלוקת הרחובות ורשת צינורות המים בשכונה. טריידל, יהודי יליד גרמניה, שרכש בה את השכלתו, התיישב בחיפה בראשית המאה. מסתבר כי לא כל חברי אגודת 'אחוזת־בית' היו מודעים לצורך להסתייע במהנדסים ובאדריכלים.
הפנייה לטריידל עוררה מחלוקת בין חברי הוועד, ומהם שסירבו לשלם מהקופה את שכר המהנדס בסך 500 פרנקים, שדרש. בפרוטוקולים הראשונים של 'אחוזת־בית' מצוטט אחד מחברי הוועד האומר: ״אפשר פשוט לצאת אל המגרש יחד עם קבלנים ידועים, ולהחליט בו במקום כיצד לסדר את הרחובות, ואין צורך במומחה מיוחד לכך״.
בינואר 1909 הגיש טריידל את תכניתו הצנועה לוועד. הוא היקצה שטח רחב לגימנסיה, למגרש משחקים ולגן ציבורי, כפי שראה בעיניו את אזורי התכנון בארץ הולדתו. בחלקים הגבוהים של השטח הציע לבנות את בנייני השכונה, ואילו את החלק המזרחי הועיד לגינות, לפארקים ולמגרשי משחקים, כך שניתן יהיה לחסוך, שכן לא יהיה צורך ביישור כל שטח המגרש. הרחוב הראשי על־פי תכניתו יהיה ברוחב 12 מ' ויקיף את גושי הבתים.
לרחוב יהיו ניצבים רחובות משניים, שרוחב כל אחד מהם יהיה 8 מ'. הגימנסיה על־פי תכניתו תמוקם בגובה 18 מ' מעל פני הים והיא תהיה מוקפת גינות. לצורכי ציבור היקצה טריידל 92 אלף אמות רבועות, לגינות ופארקים 51.5 אלף, לדרכים 39.6 אלף, ולמגדל המים וסביבתו 1,050.
במקביל לפנייה לטריידל פנו חברי הוועד, באמצעות רופין, גם לאדריכל הווינאי הידוע וילהלם סטיאסני, שכנראה ביקר באותה תקופה בארץ. סטיאסני הגיש את הצעתו לוועד בסוף אפריל 1909, שעיקרה הייתה 'עיר־גנים' טובעת כולה בירק ובה משולב כיכר דקורטיבית ובנייני ציבור סביבה, וכן מגרש טניס ייחודי, כפי שהיה מקובל אז במערב אירופה.
התקשרות של חברי ועד 'אחוזת־בית' עם ססיאסני מצאה ביטוי גם בעיתונות של אותה תקופה. בגיליון 'הצבי' נדפס מכתב מוועד 'אחוזת־בית', שבו דברי תודה לסטיאסגי על תכניתו:
וילהלם סטיאסני. ביקר כנראה בארץ ישראל לפני כתיבת הצעתו לעיר היהודים
יפו, כ"ב סיון תרס"ט
יועץ הבנין המלכותי, האדריכל וילהלם סטיאסני מוינה, הואיל בטובו להעמיס עליו את העבודה הקשה והחשובה לעבד טפוסי תכניות בתים ותכנית בנין המושבה החדשה בקרבת יפו, המתיסדת על ידי החברה אחוזת בית. העבודה הזאת מפיקה ממנו רצון, ביחוד שמפני שהאמן המפואר הזה הקדיש לה, בנדבת לבו, את עמלו ולרגל התעניגותו בהחיים החדשים המתפתחים בארץ־ישראל. בשם כל החברים מביעים החתומים מטה, את תודתם הפומבית והעמוקה להאדון יועץ הבניין, האדריכל וילהלם סטיאסני.
בשם הוועד של חברת 'אחוזת־בית' ביפו, היו"ר א. ברלין, המנהל: עקיבא אריה וייס
בסופו של דבר, תכניתו של סטיאסני לא בוצעה, ורק חלקים ממנה יושמו, למרות השבחים של חברי הוועד ולמרות שהעידו עליה כי היא "מפיקה רצון טוב". מסתבר כי התכנית השלמה של המהנדס הווינאי המפורסם הגיעה מעט באיחור, בסוף אפריל 1909, לאחר שכמעט נסתיימו כל ההכנות לתחילת הבנייה, ולא היה זמן לחזור ולדון בתכניתו.
חברי הוועד ביקשו לגמור את הבנייה עד מוחרם, שחל אותה שנה בחודש תשרי, שאם לא כן, היו החברים צריכים לגור בדירות שכורות עוד שנה שלמה, ולהפסיד לפחות 25 אלף פרנק שכר דירה. מוחרם באותם ימים היה מעין ראש השנה לדירות, מועד אותו ניצלו הערבים לסלק את תושבי הדירות היהודיים או להעלות באופן ניכר את מחיר השכירות.
שתי תכניות נוספות הוזמנו על־ידי ועד 'אחוזת־בית'. האחת מהצוות: פרופי בוריס שץ והמהנדס ברסקי, והאחרת של המהנדס אברהם וולדמן. שץ הביא בעזרתו של ברסקי, תכנית שתוכננה על־פי ההשראה מהאקדמיה של קורמן בפאריס, בה למד.
התכנית העיקרית הייתה זו של טריידל, וגם היא לא נתקבלה כפשוטה ושימשה רק בסיס לדיון בוועד. ההתנגדות לתכנית של טריידל נומקה בכך שהשטח שהוקצה לפארקים בחלקו המזרחי של המגרש גדול מדי. חברים בוועד טענו, כי זו מקטינה את מספר המגרשים שיוותרו לבנייה, והדבר יגדיל את ההוצאות. גם מיקומו של הכביש בתכנית טריידל לא נראה להם, ולדעתם, השכונה תהיה מרשימה יותר אם הכביש הראשי יחצה אותה מצפון לדרום, יעבור במרכזה ובראשו תעמוד הגימנסיה, מאשר אם הכביש הראשי יעבור בהיקפה של השכונה.
תכניתו של סטיאסני לא בוצעה, ורק חלקים ממנה יושמו, למרות השבחים של חברי הוועד
לבסוף נתקבלה פשרה בין התכניות. נעלמה הכיכר הדקורטיבית של סיטאסני וכמוהו הגן הציבורי של טריידל. אך משהו משתי התכניות נשאר. ה¬רחוב הראשי כוון אל בניין הגימנסיה. במקום הגן הציבורי נטעו שדרה, ש¬עתידה הייתה להתפתח לשדרות רוט¬שילד. אחד מצירי הרחובות נבנה כ¬רחוב רחב מאוד בגלל 'סיבות גיאו¬לוגיות'.
היה זה אזור של דיונות ובתוכו גיא עמוק, שנתמלא בעקבות עבודות היישור. עומק החול שנשפך לתוכו היה גדול מאוד, והמהנדס גולדמן המליץ לא לבנות על חול שפוך בגלל שיקולים של יציבות הבתים, ולכן הוחלט להועידו לשדרה.
אסכולת עיר־הגנים והרעיונות המערב־אירופאים בתכנון ששימשו את בוני 'אחוזת בית' ותל־אביב בשנים הראשונות, לא ניכרו עוד לאחר פחות מעשר שנים. נוכח הפיתוח המואץ של השכונה, הגברת קצב הבנייה והעולים הרבים, התפתחות המסחר והתעשיה לתוך אזורי המגורים, הוכחה במציאות כחזקה יותר מהאידיאל. כך שהמחשבות להקמת תל אביב כ'עיר גנים' נותר רק השם.
