השבוע לפני 113 שנה

ט"ו בשבט ראשון בתל אביב הקטנה

פחות משנה לאחר יסוד אחוזת בית, בט"ו בשבט הראשון של תושבי השכונה, לא נטעו נטיעות בשל שנת השמיטה, אך הייתה זו חגיגה של ממש משום שאז החלו ראשוני תושבי השכונה להיכנס לבתיהם החדשים.  ניסיון לקבוע את ט"ו בשבט כיום יסוד תל אביב לא צלח ומועד הגרלת המגרשים נכנס להיסטוריה. אך בסוף שנות ה-20 חגגה תל אביב הקטנה בט"ו בשבט בנשף ססגוני ומרשים לבחירת מלכת אסתר. למה לא בפורים? משום שברוך אגדתי ביקש שתהיה למלכה הנבחרת חודשים להתכונן לנשף התחפושות.

חגיגות ט"ו בשבט בט"ו בשבט שנת 1910 (תר"ע), בשנה הראשונה לתל-אביב, חגגו המייסדים של תל-אביב, כשנקראה עדיין "אחוזת בית" את חגיגת ט"ו בשבט בפעם הראשונה. הכותרת לצילום של אברהם סוסקין. "החגיגה הראשונה באחוזת בית". (עיבוד צבע: אילן שחורי)

מאת אילן שחורי

אחת החגיגות הססגוניות ביותר בתל אביב, בעיקר בשנותיה הראשונות היה ט"ו בשבט חג הנטיעות, שנחוג לראשונה ב"אחוזת בית" היא תל-אביב, בט"ו בשבט תר"ע (25.1.1910), לפני 113 שנה. היה זה החג הראשון שנחוג בשכונה העברית החדשה, פחות מתשעה חודשים לאחר "הגרלת המגרשים" המועד הרשמי להיווסדה שהיה ב 11.4.1909 (כ' ניסן תרס"ט).

ט"ו בשבת בתל אביב ב-1935

יום לאחר החגיגה המרשימה של חג הנטיעות הראשון, התקיימה  האספה הכללית הראשונה בשכונה עצמה ושם אושר רשמית השם החדש תל אביב.  האסיפה הכללית התקיימה בביתו החדש של הסופר קדיש יהודה-ליב סילמן ברחוב לילינבלום 30. ממש יומיים לפני כן, נכנסו לבית בשכונה, ראובן ורבקה סגל, שהיו הראשונים לסיים את בניית ביתם, במגרש בו זכו בהגרלה, ברחוב יהודה הלוי 25. הסופר קדיש יהודה-ליב סילמן מרחוב לילינבלום 30, נכנס לביתו בחג עצמו, כמה ימים לאחר משפחת סגל. כך שחגיגת ט"ו בשבט של 1910 הייתה חגיגה גדולה ומיוחדת והיו ששקלו אפשרות להכריז עליה כיום  יסוד תל אביב בשל העובדה שבחג זה החלו חברי השכונה להיכנס לביתם.

ראשי אחוזת בית ראו בחג הנטיעות הראשון בשכונה, כחלק מחגיגה גדולה של התעוררות האומה לתחיית היישוב בארץ ישראל. התרבות העברית החדשה והציונות אימצו את ט"ו בשבט כמועד המסמל את השיבה אל הטבע, את ההתיישבות ואת החינוך העברי. אל ראש השנה לאילנות נוצק  באירוע המכונן הזה תוכן חדש, שנועד להדק את זיקת הילדים, הנוער והעולים החדשים אל טבע הארץ ולערכי ההתיישבות והחקלאות, ולרתום אליהם גם את הוותיקים ואת היישוב כולו.

עיתוני התקופה יצאו מגדרם לתאר את חגיגת ט"ו בשבת הראשונה בתל אביב. תלמידי בית הספר לבנות, תלמידי בית ספר אליאנס והגימנסיה הרצליה צעדו בתהלוכה ארוכה מבית הספר לבנות בנווה צדק לעבר אחוזת בית בשירה, וקהל רב הצטרף אליהם. האנשים השליכו פרחים איש לעבר רעהו, והתהלוכה הפכה להילולה של שמחה. כיוון שהייתה זו שנת שמיטה, לא נטעו שתילים. אבל בשנים הבאות נחוג החג בנטיעות ולווה גם בנשפים של אילנות ופרחים שהתקיימו באולם גימנסיה הרצליה.

טקס הנטיעות בט"ו בשבט 1958 בתל אביב ב"גן חנה" מרחוב לכיש. כותב המאמר  שני משמאל. מעל הגננה המיתולוגית חנה

בגליון "הפועל הצעיר" במהדורה של 11 בפברואר 1910 נכתב בן השאר: אחוזת בית שלנו לובשת לאט לאט צורה יפה. הרחובות כבר נתיישרו, עוד מעט ויתחילו לרצף אותם. התושבים מרגישים את עצמם בטוב. ביחוד שבעות הנשים רצון: אין הם יראות לצאת יחידות בלילה – לא כמו בעיר, שבלי מלוה אין אשה יוצאת שם בלילה. מרחב ונקיון – והילדים מאושרים. כאן נערכה להם ולכל ילדי בתי הספר שביפו חגיגה נהדרה בחמשה עשר בשבט – ורבה הייתה שמחתם".

לא היתה זו הפעם הראשונה שנחוג בארץ ישראל ט"ו בשבט. שלוש שנים קודם לכן, בשנת 1907, היתה זו הפעם הראשונה שהתקיים בט"ו בשבט חג נטיעות פומבי בהמלצת הסתדרות המורים. היה זה בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל" וחגיגת הנטיעות הראשונה השתתפו כ-300 תלמידים מחמישה בתי ספר יהודיים ביפו, בעיקר מבית הספר לבנים "אליאנס" שבנווה צדק.

חגיגות ט"ו בשבט בתל אביב לפני מלחמת העולם הראשונה. ילדות מחזיקות מעדר. (אוסף קרן היסוד)

על אופי החגיגות בתל אביב היתה בתחילה מחלוקת. אברהם אלדמע (אייזנשטיין) המורה למלאכה בגימנסיה הרצליה, שיסד את חבורת "טראסק", רצה שתהלוכת ט"ו בשבט תהיה דומה  לעדליידע (שגם אותה יסד מאוחר יותר), אבל עם תוכן חקלאי: נטיעות, עבודת אדמה, מכירת פרחים והגרלת שתילים. העירייה העדיפה שתושבי העיר יקבלו שתילים וישתלו אותם בגינותיהם. בסופו של דבר קיבל החג אופי של חג נטיעות, בעיקר של תלמידי בתי הספר אבל גם של נטיעת גנים ציבוריים ע"י העירייה. החג שילב את המסורת התנ"כית של  "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ תחילה" עם התוכן הציוני החדש של קשר בין העם לארץ באמצעות עבודת האדמה.

בתל אביב עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ניצלו את ט"ו בשבט לנטיעות המוניות. רובם של השתילים נשתלו בשדרות העירוניות, שדרות רוטשילד כמובן ולאחר מכן שדרות נורדאו, החלו דרכן בחג הנטיעות. שבע שנים לאחר מכן בט"ו בשבת תרפ"ז (18.1.1927), היתה חגיגת הנטיעות הגדולה מכולם בתל אביב הקטנה, לפחות עד מאורע זה. בעיתון "הארץ" נכתב למחרת: "השמים לא בגדו הפעם והגשם חלף הלך לו מבעוד לילה. מאז הבוקר התמלאו חצרות בתי הספר שבעיר חוגגים, כולם מקושטים ירק ופרחים. בתשע התחילו תהלוכות חלקיות של בתי הספר אל המקום הנועד לנטיעת עצים, גדודים גדודים של ילדים על מוריהם ועל דגליהם. עברו ברחובות בקול שירה וזמרה. במרכז רחוב בוגראשוב, אשר בשכונת נורדיה, נפגשו כל ילדי בתי הספר. מכל בית ספר נבחרו לנטוע ארבעה תלמידים. מספר העצים שנטעו במקום הזה - מאה. (העיריה נתנה לשם כך עשר לירות) במקום הנטיעה נוכחו חברי ועדת התרבות של העיריה וקהל רב.... (הארץ, 19.1.1927).

 מודעות בעתוני התקופה המבשרות על חגיגות בחירת מלכת אסתר של אגדתי במוצאי ט"ו בשבט

אך לחגיגות ט"ו בשבט בתל אביב הקטנה היה עוד היבט חשוב ומאורע שליווה את חג הנטיעות והיה אהוב מאוד על תושבי תל אביב. מאורע שנעל למעשה את חגיגות ט"ו בשבט.  ב-1926 החל מלך חי הלילה והמסיבות של תל אביב באותם ימים ברוך אגדתי, לארגן את נשפי פורים המפורסמים שלו. הנשף הגדול היה כמובן בפורים עצמו  שנמשך גם בעדליידע העירונית. אולם אגדתי בחר לקיים נשף נוסף (יתכן מסיבות כלכליות) כחודשים קודם לכן בט"ו שבת. נשף לא פחות גדול וססגוני מנשף פורים, ושם בחר את מלכת פורים שתהיה הכוכבת בנשף הגדול בפורים ובעדליידע. אגדתי העיד לימים כי בחר לבחור את מלכת הנשף ומלכת פורים בט"ו בשבט, כדי שלמלכה הנבחרת יהיה מספיק זמן להתכונן לנשף המסכות הגדול בפורים.

המלכה העברייה השנייה ריקטה שלוש ולימינה כד הקרמיקה שבו זכתה בתחרות (אוסף מוזיאון ארץ ישראל)

בעקבות הנשף הגדול שהיה בט"ו בשבת של 1927, נכתב למחרת בעיתון "הארץ": בתור סיום לחג ט"ו בשבט היה נשף הבחירות ל"אסתר המלכה", שנערך ע"י ה' ב. אגדתי באולם התערוכה הישן (נשף זה בא בתור הקדמה לנשף המסכות המסורתי בפורים). לנשף בא קהל רב, ונמשך משעה תשע עד שלוש לפנות בוקר. נגנו שתי תזמורות: אחת של כלי רוח, של המשטרה העירונית בהנהלת ה' וורונובצקי והשניה - תזמורת ג'אז בנד. מועמדת לבחירות היו שש ובהשגחת באי כח התנהלו ה"בחירות". בין הקהל חולקו רשימות מודפסות של המועמדת, ותעמולה התנהלה בן הקהל. בבחירות השתתפו 456 בוחרים. נבחרו הגברת ר. שלוש 261 דעות, בתור העברייה היפה והטפוסית ביותר ל"אסתר המלכה לפורים תרפ"ז, והגברת  בן-עמי למועמדה בבחירות בשנה הבאה. לאחר שנודעו התוצאות הופיעה הנבחרת על הבמה והקהל קבלה במחיאות כפים ובפרחים. מצד עורכי הנשף הוגש לנבחרת בתור מתנה כד של קיראמיקה יפה. מחצית מהכנסות הנשף מוקדשת לקרן הקיימת. (הארץ, 19.1.1927).

כרזה הקוראת לרכוש כרטיסים לנשף ט"ו בשבת של אגדתי 26 בינואר תרפ"ט  (1929) לבחירת מלכת אסתר. בחירת העברייה היפה והטיפוסית מתל אביב ומושבות יהודה והשומרון ריקודים עד עלות השחור. שתי תזמורות גדולות. שנה קודם לכן  בט"ו בשבט 1928 נבחרה כעברייה היפה ומלכת אסתר לנשף, ציפורה צברי מכרם התימנים. הראשונה שהוכתרה על ידי מאיר דיזנגוף עצמו כמלכת אסתר וליוותה אותו על סוסו בעדלידע של אותה שנה

כך או כך, תל אביב הקטנה הצליחה באותם ימים להשתלט על האופי והדרך בה יחגגו את ט"ו בשבט חג הנטיעות, ולהפכו לחג עירוני של ממש, שלאחר מכן התפשט לכל ערי ארץ ישראל. (אילן שחורי)