שנת האפס של תל אביב

מאורעות תרפ"א, מאי 1921 ביפו, בהם גם נרצח הסופר יוסף חיים ברנר, שאנו מציינים בימים אלה מאה שנה להתרחשותם, הובילה לחיסולה הלכה למעשה באותה תקופה של הקהילה היהודית ביפו, תושבים ובעלי עסקים והובילה לבנייתה של תל אביב. ניתן לראות בפרעות 1-2 במאי ביפו, אולי את אבן הדרך החשובה ביותר במגמת הפיכתה של תל אביב משכונה לעיר. שנת האפס של תל אביב.

מצבת אחים. האנדרטה מעל קבר האחים שהוקם בבית הקברות טרומפלדור, לזכר חללי פרעות מאי 1921 ביפו. האירוע הדרמטי הראשון בבית הקברות טרומפלדור. לא ניתן היה לזהות הקורבנות לכן נקרא מצבת אחים.

מאת אילן שחורי

אחד האירועים הדרמטיים בתולדותיה של תל אביב, שהביא למפנה עצום בהתפתחותה, התחולל בדיוק לפני 100 שנה דווקא ביפו. יפו אותה עת הייתה העיר השנייה בגודלה בארץ והתגוררו בה כ-42 אלף איש. 16 אלף היו יהודים, מהם כעשרת אלפים נפש, בהם כ-16,000 יהודים.

רבים מיהודי יפו, היו בעלי עסקים ביפו, ברחוב בוסטרוס, ובשוק הכנסייה היוונית, סמוך למגדל השעון. גם אלה שהתגוררו בשכונת תל אביב, רובם הגדול מצאו פרנסה ביפו. תל אביב של אותם ימים הייתה שכונה קטנה, בת כ-3,600 תושבים, שפרסני השכונה, ניסו עדיין לאמץ את חזון הקמתה מ 1909, כ"עיר גנים", והעדיפו כי החנויות והמסחר יפעלו, גם בקרב היהודים, בעיר הגדולה יפו.

בית יצקר.  בית הסופרים בלב הפרדסים בדרום שכונת אבו-כביר בו נרצחו ברנק וחבריו. משמאל יוסף חיים ברנר. למטה מימין מודעת האבל שפורסמה על רצח ברנר באותם ימים.

כשנהוחצי לאחר תחילתה של העלייה השלישית, "עליית החלוצים", פרצו בראשית מאי 1921 מאורעות דמים ביפו, בהם נרצחו 47 יהודים ו-140 נפצעו. פרעות שהשפיעו באופן מידי על צמיחתה ועצמאותה של העיר העברית הראשונה. הובילו בין היתר לניתוקה המעשי מיפו, להקמתה של משטרה עירונית עצמאית, גידול באוכלוסין, תנופת בנייה והרחבת גבולות. הקמתם של מערכות שירותים נפרדות וגם ליסודן בראשית שנות העשרים, לפחות של שלוש שכונות חדשות בתל אביב הקטנה: "נורדייה", "נווה שאנן" ו"מרכז מסחרי".

 תמונות נדירות המראות את ההרס והפגיעה האכזרית של הפורעים בחדרי בית החלוץ ביפו (מתוך ספרו של אילן שחורי, תל אביב חלום שהפך לכרך)

מאורעות מאי 1921 היו אסון שעבר על יפו, אך אולי גם נס שקרה לתל אביב ששינה לחלוטין את פניה. מה גם ובאותם ימים, ללא קשר למאורעות יפו הסכים השלטון הבריטי להעניק לתל אביב מעמד של שכונה עצמאית במידה מסוימת מיפו ולהכירה כ"מועצה עירונית (TownShip). לכן ניתן לראות באירוע הקשה שעבר על יפו בראשית מאי 1921, כ"שנת האפס" דווקה של תל אביב. האירוע הדרמטי שהוביל להפיכתה של תל-אביב באופן מעשי משכונה לעיר.

חצר מלון בלה ויסטה בשכונת "יפה נוף" ליד "מנשייה" לאחר שאלכסנדר לוי הפך את המלון למשרדי חברת "קדם בניה. כאן הוא בחוץ עם עובדי החברה. (תודה לד"ר אסתי ינקלביץ, על העברת התמונה)

הסתה של עיתונות הערבית בעיקר של עיתון "פלסטין" הובילה להתפרצות הפרעות ביפו ב-1 במאי 1921. באותו יום התקיימו תהלוכות אחד במאי יום הפועלים בתל אביב הקטנה, המופסי"ם – מפלגת פועלים סוציאליסטים, המפלגה הקומוניסטית של אותם ימים ארגנה הפגנת אחד במאי קטנה, ראשונה לאחר מלחמת העולם הראשונה, שיצאה מאחת הסמטאות בנווה שלום והתקדמה לרחוב הראשי בשכונת מנשיה.

בראש ההפגנה נישאו דגלים אדומים וסיסמאות לסולידריות הפרולטריון הערבי-יהודי. לפתע נשמעו יריות בנוה שלום וכעבור זמן קצר אורגנו התנפלויות אכזריות על הישוב היהודי בשכונות הסמוכות לתל אביב. נבזזו בתי עסק של יהודים בעיקר בשוק א-דיר (שוק הכנסייה היוונית, כיום בפינת רחוב בית אשל) אלו שהיו ברחוב בוסטרוס כיום רחוב רזיאל ובעלי הדוכנים נפגעו. שישה עשר יהודים נרצחו שם.

שער חוברת פרסום של "חברת קדם" בראשותו של אלכסנדר לוי. (תודה לד"ר אסתי ינקלביץ על החוברת)

הפרעות המשיכו אל מעלה רחוב עג'מי של אז (יפת של היום) והגיעו עד "בית החלוץ" בן שתי הקומות והחצר, מקום ריכוז העולים של בני העלייה השלישית, הסמוך לבית החולים הצרפתי, כיום רחוב יפת 34. שם היו אותה שעה כ-70 עולים שלא היו מסוגלים לעצור את התנפלות המתפרעים הערבים שאחזו בנשק, גרזינים וסכינים, שפרצו את הגדר וחדרו לבית. לאחר מספר שעות של ביזה, נמנו במקום 14 נרצחים ופצועים רבים. בן ההרוגים שני מנהלי המקום, דובה ויהודה צ'רקסקי.

המהומות נמשכו גם למחרת היום ה-2 במאי והגיעו עד שכונת אבו כביר. שם בלב אחד הפרדסים, פגעו המתפרעים גם ביהודים, בהם כמה סופרים ששכנו אז בבית יצקר "הבית האדום", ובראשם הסופר יוסף חיים ברנר שהיה בן 40. עוד נרצחו שם הסופר צבי גוגיג (ברגגרין) בן 27, יהודה יצקר בן 54, בנו אברהם יצקר בן 19, הסופר יוסף לואידור בן 28 והסופר צבי שץ בן 31. בסך הכל נרצחו ביפו ביומיים אלו של המאורעות בתחילת מאי 47 יהודים ו-140 נפצעו. מאורעות שהתפתחו באותם ימים גם למקומות אחרים ברחבי ארץ ישראל.

 שמשון בלוך, מיסד "קבוצת קדם" ואלברט פילוסוף. צולם בנווה שלום 1921 (תודה לפנינה בלוך, בתו של שמשון בלוך על התמונה וחן חן לתומר דרור )

רבים מבין תושביה היהודיים של יפו, כ-15 אלף באותם ימים, נמלטו מיד מבתיהם. כך גם הסוחרים היהודיים שהפעילו שורה של חנויות בשוק א-דיר וברחוב בוסטרוס. רובם הגיעו לשכונה העברית צפונית ליפו כפליטים. בתל אביב נרשמו באותם ימים כ-9,000 פליטים יהודיים שנטשו את יפו בעקבות הפרעות וסירבו לשוב לבתיהם מחשש לחייהם. בתל אביב ובכלל בישוב היהודי היתה תדהמה גדולה נוכח האסון.

"קבוצת קדם" 22 יולי 1921 בחצר בית הספר לבנות בנווה צדק (תודה לפנינה בלוך, בתו של שמשון בלוך על התמונה וחן חן לתומר דרור)

אירועים קשים אלו, עוררו באותם ימים קשים של רצח, גם תגובה הגנתית יהודית. עוד ביום הראשון לפרעות ב-1 במאי 1921, התארגנו כמה עובדים מחברת "קדם חברת לבנין", שהייתה בבעלותו של האדריכל אלכסנדר לוי (מתכנן בית הפגודה בת"א, בית אוסישקין ועוד בתים רבים ברחוב אלנבי ומקומות אחרים) ושל המהנדס יוסף לוי (אין קשר משפחתי בין השניים), שהוקמה שנה קודם לכן ב 1920 ושכנה במלון "בלה ויסטה". היה זה מבנה מלון מיוחד במינו שהוקם על ידי שלמה פיינגולד ב 1904, בשכונה "יפה נוף" על חוף הים מערבית ל"שכונת מנשייה".

קבוצה של פצועי מאורעות יפו, בתקופת החלמתם בבית החולים "הדסה" בתל אביב. (מתוך ספרו של אילן שחורי. תל אביב חלום שהפך לכרך

אלכסנדר לוי בחר במבנה זה כמוקד לפעילות הבנייה של "חברת קדם" ושם שכנו כל מחלקות החברה ובחלק מהחדרים גם התגוררו חלק מהעובדים. כשפרצו המאורעות, יצאו עובדי "חברת קדם" להגן על משרדי החברה ונכסי החברה, בחלק ממגרשי תל-אביב שהיו אותם ימים בתהליכי עבודות. בן היתר למשל, אורי נדב שהיה מנהל בחברת הבנייה קדם ולפי עדותו, המצויה בארכיון "ההגנה", עצמו ארגן ולקח פיקוד על קבוצת פועלים של החברה עם תחילת מאורעות תרפ"א, לבקשת מנהל החברה.

אורי נדב עצמו, מסתבר, ניכס לעצמו בעדותו שהייתה בשנות החמישים, גם את הפעילות ההגנתית, של קבוצה מקבילה, שהוקמה ביוני 1920, להגנתם של יהודי האיזור שאף היא, קראה לעצמה "קבוצת קדם". יוזם הקמתה ומפקדה הראשון של "קבוצת קדם" זו, היה שמשון בלוך, בעברו חייל בגדוד נהגי הפרדות, השתתף במערכה בגליפולי ב 1915, ולאחר מכן נלחם ב-1918, לשחרור עמק הירדן במסגרת גדוד 39 של קלעי המלך. קבוצה זו עסקה בהגנתם של יהודי תל אביב והסביבה במשך כעשור.

חלק מחבריה שכנו גם הם בחדרים במלון "בלה ויסטה" לשעבר. היות ושם פעלה חברת הבניה "קדם". קבוצת "קדם" בראשותו של שמשון בלוך, שהורכבה מיוצאי "גדודים העבריים", והייתה הקבוצה היחידה החמושה, מבין מסגרות ההגנה שפעלו באזור, ולקחתה בימי המאורעות חלק פעיל בהגנתם של היהודים. אחד מחבריה, משה סטרלצין, נהרג באותם ימים, שעה שניסה להציל משפחה יהודית בשכונת נווה שלום בעת הפרעות. לאחר המאורעות השתלבה "קבוצת קדם" בפעילו "ההגנה" בתל אביב וחלק מחבריה תפסו לאחר שנים עמדות בכירות באירגון "ההגנה הארצי".

 מסע הלווית קורבנות מאורעות תרפ"א עובר ברחובות תל-אביב (תמונה באדיבות ארכיון ז'בוטינסקי)

שמשון בלוך עצמו נמלט מארץ ישראל ב 1929 לאחר שנודע לו כי הבולשת הבריטית בעקבותיו, כנראה לאחר שנודע כי היה מעורב בחיסול של ערבי מיפו שהיה מבין הפורעים ביהודים במאורעות 1921. לאחר כמה שנים הוא שב לארץ. זאת פרט לחיסולו של קצין המשטרה הערבי תאופיק ביי א-סעיד, ב-17 בינואר 1923, לאחר שחברי ארגון חשאי של יוצאי השומר, "הקיבוץ החשאי", ראו בו, כנראה בטעות, אחראי לטבח "בבית העולים" ביפו. חברי הארגון, ארבו לו ליד ביתו בשכונת מנשייה וירחמיאל לוקאצ'ר, מראשי הקבוצה ירה בו.

ביום השני של הפרעות ב-2 למאי 1921, התארגן גם "ועד ההגנה של תל אביב" להגנה ותגובה כלפי הפורעים הערבים. היה זה ביוזמתו של פנחס רוטנברג, כראשית פעילותו של ארגון "ההגנה", לאחר ההחלטה על הקמתו ביוני 1920 בכינוס אחדות העבודה שהייתה בחוות כינרת.

כתוצאה ישירה מפרעות מאי ביפו, קלטה תל אביב פליטים רבים שברחו ביפו, עברו לאיזורים שונים בשכונה הקטנה והתגוררו באוהלים, צריפים ובמרתפים. חלק מהפליטים, אלה שידם הייתה משגת רכשו קרקעות וגם היו כאלה שהשתלטו על איזורים שונים בעיקר צפונית לשכונה. מנהל גימנסיה הרצליה, חיים בוגרשוב נרתם לסייע לפליטים והוא עזר להם למצוא פתרונות דיור בסיוע של הקרן הקיימת, שרכשה את הקרקעות "כקרקע לאומית". חלק מהם, בסיוע בוגרשוב, התאגדות בשם "אגודת מחוסרי הדירות", שבהמשך יסדו שכונה של אוהלים, צריפים ובתים קטנים על שטחים שרכשו, שהיו בחלקם שייכים למשפחה הערבית נוצרית אורתודוקסית מיפו, משפחת חינוואי.

 שכונת נווה שאנן, נוסדה בשנת 1921 על ידי 400 יהודים שברחו מיפו בזמן מאורעות 1 במאי 1921

בט"ו בשבט 1922, התקיים הטקס לקריאת השכונה החדשה, "שכונת נורדיה", על שמו של מכס נורדאו. באותו הזמן האיזור היה מחוץ לגבולות תל-אביב, אך שנה לאחר מכן, ב-1923, עם סיפוח השכונות לתל אביב, מהלך שביצע דיזנגוף, הפכה גם "נורדיה" לחלק מתל אביב ונבלעה בה. גידול האוכלוסייה הביא לתנופת בנייה ופיתוח של העיר אשר מנתה בסוף 1922 כ-12,000 תושבים.

בערך באותו זמן התאגדו גם כ-150 סוחרים, רובם, הסוחרים יהודים שנמלטו מיפו, וביוזמה של חבר ועד השכונה, מנחם גילוץ, הם מקימים אגודה בשם "מרכז מסחרי" ומעבירים את מחסניהם וחנויותיהם לתל אביב. הם רוכשים קרקע ומקימים שטח מדרום לשכונת תל אביב, מעבר לפסי הרכבת, עבור עסקיהם החדשים. תחליף לאיזורי המסחרי שהיה ביפו. שם השכונה החדשה היא כמובן: שכונת מרכז מסחרי". לאחר זמן קצר, המקום היה צר מלהכיל את כל סוחרי יפו נרכשו קרקעות נוספות על ידי משה יצחק מטלון ובאמצעות חברת "מרכולת" הורחבה השכונה, שגם היא בסופו של דבר סופחה לתל אביב. שכונת מרכז מסחרי, הוקמה בסיוע נכבד על הלוואות שניתנו על ידי בנק ברקליס ביפו, הבנק האנגלו- מצרי שלעבר, שמנהלו היה שמעון מזרחי, סבו של שמעון מזרחי יו"ר מכבי תל אביב, שבזכות הסיוע הרב שהעניק זכה לשני רחובות באזור. רחוב מזרחי א' ורחוב מזרחי ב' שלימים הפך לרחוב יאיר שטרן לאחר שמנהיג הלח"י נרצח באחד הדירות ברחוב ע"י הבריטים ב-7 ביוני 1942.

מצבת האחדים לזכר חללפי פרעות יפו 1921, בבית הקברות טרומפלדור, לאחר שהאנדרטה והמצבה שופצו על ידי משרד הביטחון לפני כעשרים שנה (צילום: אילן שחורי, סוף אפריל 2021)

לא כל הפליטים מיפו, רצו לגור בתל אביב ב"קרקע לאומית" שנרכשה בסיוע ה"קרן הקיימת" והייתה הבסיס ל"שכונת נורדיה". לכן זמן קצר לאחר התאגדות "אגודת מחוסרי דיור" ביוזמתו של חיים בוגרשוב, פרשו ממנה כמה עשרות והחליטו ליזום שכונה אחרת, שתהיה מבוססת על ידי רכישת קרקע פרטית, בבעלות החברים עצמם, שעליה יוקמו בתי המגורים על קרקע פרטית. כך נולדה במחצית 1921, אגודה חדשה בשם "נווה שאנן", שרכשה קרקעות דרומית מזרחית לתל אביב והקימה את שכונת נווה שאנן שבימים אלה חוגגת 100 שנה להקמתה.

לסיכום, ניתן ללא ספק לראות במאורעות תרפ"א, (מאי 1921) כאירוע מחולל, שהוביל להריסתה של הפעילות היהודית ביפו ולמעבר פעילות זו לתל אביב. מהריסתה של יפו נבנתה תל אביב. על כן כותב מאמר זה, מכתיר את המאורעות הקשים הללו של מאי 1921 כ"שנת האפס" בהפיכתה של תל-אביב משכונה לעיר.

עוד על מאורעות מאי 1921 ביפו, הפליטים ומחנות האוהלים שהוקמו בתל אביב, ראו בפרק מיוחד " מתוך ספרו של אילן שחורי, "תל אביב "חלום שהפך לכרך" – העיר שהקימה מדינה. על ידי לחיצה כאן.

אשמח לתגובות והערות כאן....