ראשיתו של גדוד מכבי האש בתל אביב / אילן שחורי
ראשיתו של גדוד מכבי האש בת"א
ארגונים לשעת חירום הם צורך שיש נטייה לדחות אותו לעתיד. מה גרם לתל אביב להקים ארגון כיבוי אש, ואיך הוא הפך מארגון של מתנדבים המנסה לגרד תקציב, לגוף עם מיכון מקצועי ותזמורת, שמייצג את הפיכתה של תל אביב לעיר ואם בא"י
תחנת מכבי האש הראשונה בשדרות רוטשילד פינת נחלת בניימין, בבית העירייה הראשון. תמונה מ 1930
מאת אילן שחורי
מאיר דיזנגוף ראש העירייה המיתולוגי של תל אביב, תכנן וחשב על התפתחותה של תל אביב כבר בראשית שנות העשרים כעיר גדולה ומרכזית בארץ ישראל וכבר בראשית הדרך הקים ויזם שרותי חירום עירוניים. ב-1921 הקים לראשונה בארץ ישראל משטרה עירונית בתל אביב ו-4 שנים לאחר מכן, באפריל 1925 הקים את מחלקת כיבוי האש של עיריית תל אביב, גם היא לראשונה בארץ ישראל.
ליאור טהרני, קצין כבאות תל אביב, המשמש גם כאחראי לאוסף ההיסטורי של מכבי האש, יחד עם אילן שחורי על גבי "מאירה", הכבאית ההיסטורית מתנת מאיר דיזנגוף לכבאי תל אביב. מאירה נמצאת בתחנת הכבאים בסוף רחוב אבן גבירול בת"א
דרך ארוכה עברה המחלקה העירונית הזו שהתבססה כבר מראשית דרכה על מתנדבים ודיזנגוף לא תמיד ראה בה המחלקה החשובה בעירייה ולא סייע לה כספית. אך 12 שנה לאחר הקמתה, בראשית 1935, הקצה למחלקת כיבוי האש סכום רציני מתקציב העירייה ובכסף הוקמה תזמורת מכתבי האש, אחד מסמלי תל אביב באותה תקופה ובעיקר מסכום זה גם נרכשה כבאית משוכללת מלונדון שהותאמה לשימוש בתל אביב ומיד זכתה לכינוי "מאירה", עלך שמו של מאיר דיזנגוף. כבאית זו, בימים אלה כבר בת 88 שנים והיא שוכנת כמוצג מוזיאלי בחצר הכבאים בתחנה הראשית של כבאי תל אביב בצפון העיר. (אגב כמה שנים קודם לכן קרה דיזנגוף לסוסתו "מהירה").
הכבאי קלמן חרמוני וחבריו לגדוד מכבי האש על גבי אופנוע סירה ליד תחנת הכבאים ב 1929
לאחר הקמתה של המשטרה העירונית ובעקבות סדרת אסונות שהתרחשו בעיר עלה הצורך גם בהקמתם של שירותי כבאות. בתחילת הדרך פעלו מכבי האש כארגון של מתנדבים, אך עם הזמן, ולאחר התלבטות לא קלה, לקחה העירייה את מכבי האש תחת חסותה ואף סייעה בהקמת התחנות ובמימון הציוד, אם כי את העבודה עצמה עשו הכבאים בהתנדבות. חיים אלפרין, שעמד מאחורי הקמתה של המשטרה העירונית, מצא את עצמו, גם כאן בסיועו של דיזנגוף, נתרם לסיוע בהקמתה של תחנת מכבי האש העירונית.
כרזת מפקד משטרת תל אביב חיים אפלרין המזהיר את תושבי העיר משריפות - יוני 1922
למעשה הדרישה להקים מחלקת כיבוי אש עלתה כבר בוועד תל אביב, בטרם נהפכה השכונה לישות נפרדת מיפו, אך היא נדחתה בשלבים מוקדמים בעיקר בשל חוסר המודעות לסכנת השרפות וכן משום שעד אז לא הייתה שרפה גדולה בשכונה. רק משהתרחשו שרפות גדולות ואסונות אחרים בתל אביב וביפו, החלה היוזמה לצאת לפועל.
מכתבו של המושבל הצבאי הבריטי לועד תל אביב מ 13 באפריל 1920 להקמת מחלקת כיבוי אש
תשובתו של מאיר דיזנגוף לבקשה: במשך 10 שנים של קיום שכונתינו לא היו מקרה שריפה בשכונתנו....
היוזמה הראשונה בהקשר זה הייתה של המושל הצבאי הבריטי של מחוז יפו, שכבר לפני 103 שנים, באפריל 1920 פנה לדיזנגוף והמליץ להקים בשכונת תל-אביב מחלקת כיבוי אש: 'אני מבקש להביא לתשומת לבך את הצורך ההכרחי להביא אפילו להקמת תחנה קטנה, העלות לא צריכה להיות משמעותית', נכתב בפנייה לדיזנגוף.( מכתבו של לוטננט קולונל פאלטילקוואל לדיזנגוף, מיום 13.4.1920, תיק 161, חטיבה 1,בארכיון עת"א ). חודש מאוחר יותר התקבלה אצל הבריטים תשובתו השלילית של דיזנגוף בנימוק כי הדבר יידון באספה הכללית של תושבי תל-אביב. בשולי מכתבו ציין דיזנגוף כי 'אגב הננו להעיר כי שבמשך 10 שנים של קיום השכונה, לא היו מקרה שריפה בשכונתנו'.(תשובתו של דיזנגוף למושל צבאי ביפו מיום 10.5.1920, תיק 161, חטיבה1, ארכיון עת"א ). אולם הבקשה הבריטית לא נדונה באספה הכללית של תושבי תל אביב – לא באותה שנה, וגם לא בזו שנערכה בשנה לאחר מכן.
אבא כהן, מיוזמי הקמת גדוד מתנבי מכבי האש ומפקדו הראשון
רק לאחר ההיפרדות המוניציפלית החלקית מיפו, במאי 1921 דנה הנהלת עיריית תל אביב בנושא מכבי האש בתל אביב. בדצמבר 1921 פנה דיזנגוף לכמה ראשי ארגונים שפעלו באותה תקופה בתל אביב והזמינם לפגישת התייעצות באשר להקמתה של המחלקה לכיבוי אש. בין היתר פנה לאגודת מכבי, וכך כתב: 'היות ונתעוררה בזמן האחרון שאלת סדור גדוד מכבי אש תל אביב, נהיה אסירי תודה לכם אם תואילו לשלוח לנו אחד או שניים מבאי כוחכם כדי לדון על פרטי הדבר ולבוא לידי החלטות ידועות'.( מכתבו של מאיר דיזנגוף לאגודת מכבי מיום 14.12.1921, תיק 234 חטיבה 1, ארכיון עת"א ).
מכונית כיבוי האש בתל אביב של שנות השלושים
כמה חודשים לאחר מכן החלו להצטבר על שולחנו של דיזנגוף פניות ממועמדים שונים שביקשו להקים את מכבי האש ולעמוד בראשם. כך למשל כתב לדיזנגוף מ' מויסייב, תושב תל אביב בעל ניסיון בתחום: תל אביב גדלה מיום ליום והודות לתנאים יוצאים מן הכלל שנוצרו בזמן האחרון, הופיעו בגבול העירייה הרבה מאוד צריפי עץ, הנמצאים בסכנה המידית של שריפה בהיות שאנוכי הייתי ברוסיה, בעיר אורבוב וסביבותיה, ראש פלוגת מכבי אש מתנדבים, הריני מציע בזה את שרותי לארגון פלוגה כזו בתל אביב.( מכתבו של מ. מויסייב לדיזנגוף מיום 17.2.1922, תיק 23 ז' חטיבה 2, ארכיון עת"א ). דיזנגוף כנראה לא התרשם מהפנייה, ובכתב ידו כתב על גבי המכתב כי שאלה זו תעמוד על הפרק אחרי האספה הכללית. אבל גם באספה הכללית של תושבי תל אביב שהתקיימה בראשית 1922 הנושא לא נדון כלל.
גדוד מכבי האש בתל אביב. תמונה משותפת מ 1928
שרפות ואסונות גדולים לא התרחשו בתל אביב בשנים אלו, וייתכן שזו הסיבה שההקמה של הגדוד או המחלקה לכיבוי אש התעכבה. ואולם השרפות והאסונות, (התמוטטויות של בניינים), והשיטפון הגדול שפקדו את העיר בשנת 1925 סימנו את המפנה הגדול. באחדים מאזורי העיר גרו התושבים – בעיקר פליטי מאורעות 1921 ביפו אך גם עולים חדשים – באוהלים ובצריפים. במרץ 1925 ירדו בתל אביב גשמים חזקים, וב-9 במרץ נוצרה בשכונת ברנר,( (כיום הרחובות יצחק אלחנן, מוהליבר והתבור), שהוקמה בצפיפות רבה וללא תכנון מסודר, שלולית גדולה ביותר שחדרה לצריפים ולאוהלים וסיכנה את חיי התושבים. רבים הגיעו לסייע לנפגעים ולרכושם הדל ולחלץ אנשים מבתיהם.
תלוש תרומה לתמיכה בגדוד מכבי האש בתל אביב. שנות העשרים
אחד המתנדבים היה אבא כהן, פועל כבישים שעבד באותו הזמן בשכונה ושנתיים קודם לכן, כשהוא בן 45, עלה לארץ ישראל מווילנה. קודם לכן היה כבאי מתנדב בוויטבסק ובחרקוב. תוך כדי פעילות ההצלה הבחין אבא כהן בראש העיר דיזנגוף שהגיע למקום האסון, ולפי עדותו הציע לדיזנגוף לייסד בתל אביב גדוד מכבי אש מתנדבים: "היה זה באביב 1925 בימי השטפון הגדול בשכונת ברנר. נתקבצו מתנדבים מכל פינות העיר. באו עם דליים, גרזנים, מקלות. הם רצו להציל, אך רצונם עלה על יכולתם. בא גם מ. דיזנגוף, סקר את המצב וניענע בראשו. אז, בעצם המהומה, לחשתי לו את רעיוני: יש צורך בגדוד מכבי-אש. תל-אביב הרי היא כבר עיר.
כבאית תל אביבית לראשונה עם סולם, בפתח תחנת הכיבוי ברוטשילד. בראשית שנות ה-30
ראש העיר הסכים מיד ובקשני לסור אליו אל העירייה. עבדתי אז בשכנת ברנר כפועל, אבל ענייני הכבאות היו נהירים לי למדי. 15 שנים הקדשתי למקצוע זה ברוסיה, ובתקופת הצאר העלוני לדרגת קצין". (אבא כהן, ראשית הכבאות בארץ, "הכבאי המתנדב" 1938. ראה גם שמואל גרשוני עורך, חמישים שנה לכבאות בתל-אביב, הוצאת ועדת היובל 1976, שם בעמוד 27 ובעמוד 229). כמה ימים מאוחר יותר העביר אבא כהן תזכיר לדיזנגוף ובו פירוט של הצעתו הראשונית להקים גדוד מכבי אש מתנדבים וכן החפצים הדרושים להתחלת העבודה. בין היתר כתב:
אני רוצה לנגוע כאן במילים אחדות בראשי פרקים בשאלת מכבי האש בתל אביב שלנו, אף על פי שמקרי השריפות אינן שכיחות ביותר אצלנו בכל אופן בסדר הרבה פחות משאר העולם אבל מקרים רבים הקשורים בהצלת אנשים ורכוש דורשים את סדור הדבר גם אצלנו. חוץ מהצלה בענייני שריפות מוטלים על מכבי אש בארצות הרבה תפקידים כמו הצלה במקרה מפולת בניינים, טביעה בים ואסונות שונים [...] גדוד מכבי אש צריך להיות מורכב מ-40 חברים לעת עתה מתנדבים, אנשים בריאים וחזקים מגיל 20 שנה עד 45 [...] בראיון מיוחד עם ראש העירייה או בא כוחו אני מוכן לתת את כל הפרטים. (מכתבו של אבא כהן למאיר דיזנגוף מיום 13.3.1925. תיק 130, חטיבה 3, ארכיון עת"א)
מתנדבי גדוד מכבי אש מציגים תרגיל כיבוי שריפה בפני תושבי תל אביב 1927
זמן קצר לאחר קבלת התזכיר פנה דיזנגוף לדב גפן, שבאותם ימים היה המפקח העירוני וסייע לו במגוון עניינים עירוניים, לבחון את הצעתו של אבא כהן. זו הייתה בעצם הפעם הראשונה שבה דנו דיזנגוף ואנשיו ברצינות בהצעה להקים גדוד מכבי אש בתל אביב. ואכן, כעבור שבוע זומן אבא כהן לפגישה אצל ראש העירייה בנוכחות דב גפן, מהנדס העירייה באותם ימים דב ברקוביץ וכן מקורבו הרופא ד"ר יעקב וינשל. כל הנפגשים היו תמימי דעים שיש להקים במהירות גדוד של מכבי אש מתנדבים כפי שהציע אבא כהן.( 50 שנה לכבאות בת"א, בעמוד 27 ).
כבאיות מתנדבות. שנות ה-30
בסוף יולי 1925 הוקמה הוועדה המארגנת של גדוד מכבי האש בתל-אביב שבה היו חברים בין היתר: ראש המשטרה חיים אלפרין, אבא כהן, שמואל וילסון, איש 'ההגנה' שהיה גם קבלן ובנאי אלחנן לוריא שהיה חלק מ"קבוצת קדם" שפעלה להגנת גבול תל-אביב ויפו ודב גפן. הוועדה המארגנת קיימה כמה מפגשים אך לא קיבלה החלטות מסודרות. כך, שההקמה התנהלה בעצלתיים, ונדרשו עוד שתי אסונות כדי להביא בסופו של דבר לידי הקמת הגדוד. כארבעה חודשים לאחר הפגישה אצל דיזנגוף, ב-11 באוגוסט 1925, אירע אסון ברחוב נחלת בנימין: מבנה המגורים של משפחת ווינטרוב קרס. הפגיעה הייתה קשה, וגם שלוש החנויות בתחתית המבנה נהרסו. אדם אחד נהרג, ועשרה נפצעו.
מתנדבי גדוד מכבי האש בתל אביב על רכב כיבוי בתחנה 1927
האסון עורר תדהמה גדולה, ובעיתון 'דבר' כונה 'מפולת איומה'.( "דבר" מיום 13.8.25). בעקבות אסון המפולת התקיימו דיונים בוועד הפועל ובמועצת העירייה, וכן הוקמה ועדת חקירה עירונית שמצאה כי הבנייה לא תאמה את התוכניות שהוגשו לאישור. כשבועיים וחצי לאחר מכן, ב-31 באוגוסט, פרצה גם שרפה גדולה ברחוב בוסטרוס ביפו. השרפה כילתה את החנויות ברחוב, בכללן גם חנויות רבות של סוחרים יהודים. משטרת יפו פיקחה על כיבוי השרפה, ובין היתר הזעיקה את אבא כהן, בעל הניסיון, שיסייע לה בפיקוח על פעולות ההצלה.(50 שנות כבאות עמ' 29).
מכתבו של ראש עיריית תלא ביב דוד בלוך ב 1928 המאשר שימוש חבית עירונית לכבאים
לאחר המפולת והשרפה נכנסו הדיונים על הקמת גדוד מכבי האש לשלבים המעשיים. דיזנגוף כינס בלשכתו, מיד לאחר אסון המפולת, מפגש נוסף לדון בהקמת גדוד מכבי האש. במפגש זה השתתפו, דב גפן, אבא כהן, מפקד המשטרה חיים אלפרין, וכן הקבלן והבנאי שמואל וילסון, שהיה כבאי בביאליסטוק עיר לימודיו. במפגש סוכם כי דב גפן וחיים אלפרין יעשו את כל ההכנות להביא להקמת הגדוד והם הוסמכו על ידי דיזנגוף לפעול להקמת הגדוד.(50 שנות כבאות עמ' 29). כך שכבר ב-1בספטמבר 1925, למחרת השריפה ברחוב בוסטרוס הודיעו גפן ואלפרין בשם הוועדה המארגנת, רשמית לעירייה על ייסוד גדוד מכבי אש בתל אביב.( מכתבם של דב גפן וחיים אלפרין לדיזנגוף מיום 1.9.1925, תיק 170, חטיבה 3) מאיר דיזנגוף השיב כאמור כמה ימים לאחר מכן, במכתב לשניים כי שמח מאוד על כך והדגיש כי ירצה לראות תכנית פעולה. (שם)
גלוייה מסוף שנות העשרים של תחנת הכבאים בשדרות רוטשילד
לחברי הוועד המארגן של גדוד מכבי אש החדש היו ברורות בעיותיה התקציביות של עיריית תל אביב, ולכן החליטו בראשית ספטמבר 1925, מיד לאחר ההודעה הרשמית לדיזנגוף על הקמת הגדוד, לפנות במנשר לכלל ציבור תושבי תל אביב בכותרת 'לתושבי תל אביב ויפו' ולגייס כספים בשביל גדוד מכבי האש: "במפולת בבית וינטרוב והשרפה ביפו ביום 31.8.1925 הוכיחו למדי את הצורך התכוף לארגן גדוד מכבי אש מתנדבים. ההתרחבות המהירה של העיר, מספר העסקים שמתרבה מדי יום ביומו, שכונות הצריפים הקיימות והנבנות בגבולות תל אביב, עלולים לסכן את חיי התושבים במקרה של שרפה או אסון דומה [...] ההנהלה הזו נגשת ליסוד הגדוד, שיקח עליו את סדור ההצלה בכל מקרה שריפה, מפולת, שטפי מים ומקרי אסון דומים [...] ובכדי לאפשר להוציא אל הפועל את סדור הגדוד בלי שום דחוי, אנו פונים לכל האורחים אהדה לרעיון הזה והמבינים את הצורך הדחוף בסדור גדוד מכבי האש, מבקשים להכניס תיכף לקופת הבנק אנגליא-פלשתינה תל אביב ויפו את תרומתם. כל אחד מנדבת לבו, לחשבון 'גדוד מכבי האש מתנדבים תל אביב'. אנו תקוה שהתושבים יבינו את ערך המוסד שאנו נגשים ליסדו ויענו לקריאתנו. (כרוז לתושבי תל אביב ויפו, תיק 170, חטיבה 3, ארכיון עת"א. ראה גם עתון "דואר היום", 3.9.1925.)
כרזה
כרזה לנשף תרומות לכבאים
באותו שבוע של ראשית ספטמבר, עוד לפני תשובתו של דיזנגוף שאישר לאלפרין וגפן את מכתבם בדבר הקמתו של הגדוד, החליטה הועדה המארגנת של הגדוד להתכנס לקבלת סדרת החלטות מעשיות, בין היתר לקבוע ולאשר את תקנות הגדוד. בישיבה סודר תקציב, נבחר ועד הנהלה וסוכם על מינוי קצין הכבאים. בפתח הישיבה הבהיר אלפרין כי זו הישיבה האחרונה של הוועדה המארגנת, ומעתה יוצאים לפעולה. בפרוטוקול אותה ישיבה סוכם הבסיס להקמתו של גדוד מכבי האש בתל אביב:
א. שם הגדוד: גדוד מכבי האש מתנדבים תל אביב.
ב. הגדוד יתנהל לפי כל הסדר חוקי והמשמעת כפי כל גדודי מכבי האש.
ג. הגדוד מתנהל על ידי מנהלה של 5 חברים אחד מהם יהיה ברנדמייסטר (קצין כבאות מתנדב) ואחד מפקד הגדוד.
ד. הגדוד מתחלק לחמש פלוגות כל פלוגה מונה 20 איש, בראש כל פלוגה עומד מפקד הפלוגה וסגנו. בראש הגדוד באופן אדמיניסטרטיבי עומד מפקד הגדוד וסגנו במקרה של שריפות, מפולות שטף מים וכדומה, מפקד הגדוד נחשב הברנדמייסטר וסגנו.
ה. הגדוד והמשטרה יוצרים יחד את תזמורת המשטרה.
גדוד מכבי האש בתל אביב 1931
ו. תפקידי הגדוד הם: כיבוי אש וכל העזרה הדרושה בקשר עם כיבוי אש. ז"א [זאת אומרת] כיבוי השריפה והצלת האנשים בהמות והרכוש, שמירה על הסדר סביב מקום השריפה. חוץ מזה בחגיגות עממיות, בקבלות פנים עירוניות שומר הגדוד על הסדר ואוחז באמצעים הדרושים למנוע בעד מקרה אסון. הגדוד שולח מכבי אש לכל ההצגות חזיונות ונשפים, אסיפות עם לשם החזקת הסדר ומניעת אסונות ושרפות. הגדוד שומר על הסדר והבטחון בכל מקרה אסון צבורי.
ז. חברים מתקבלים לגדוד רק על ידי הנהלת הגדוד לפני התקנות שתעבד הנהלת הגדוד.
ח. למכבי האש תהיה תלבושת מיוחדת שתסודר על ידי הנהלת הגדוד ותאושר על ידי עיריית תל אביב.
ט. היות הגדוד מכבי אש מתנדבים תל אביב הוא גדוד עירוני לטובת תושבי העיר לכן על העירייה לתת לו התוקף הדרוש על ידי אישור מתאים.
י. כל חבר הגדוד משלם מס שנתי שיקבע על ידי הנהלת הגדוד
הערה א. האסיפה הכללית של הגדוד מכבי אש ת"א יכולה לתת את התואר "חבר נכבד" לאנשים הראויים לתואר זה.
תזמורת מכבי האש בעדלידע בתל אביב ב 1928
הערה ב: לגדוד מתקבלים גם חברי כבוד לפי החלטת הנהלת הגדולה
י"א. התקציב: המינימום הדרוש לשם יסוד וסדור הגדוד הוא 1500 לירות
י"ב. בחירת הועד. נבחר ועד זמני מארגן של גדוד מכבי האש ת"א והם: מפקד המשטרה חיים אלפרין, המפקח העירוני גפן ומר וילסון ובתור קנדידט מר כהן. על הפרוטוקול חתמו: המפקח העירוני דב גפן ומפקד המשטרה, חיים אלפרין. (ידיעות עיריית תל אביב, גיליון 2, 15.9.1925)
מתנדבי גדוד מכבי האש באימוני שיווי משקל על עמוד חשמל תל אביב 1927
ב-8 בספטמבר 1925 התכנס לבקשתו של דיזנגוף הוועד הפועל של עיריית תל אביב ובפעם הראשונה דן באופן רציני בסוגיה של גדוד מכבי האש. עוד באותו הבוקר, כמה שעות לפני הישיבה, קיבל דיזנגוף מדב גפן וחיים אלפרין, מהנהלת הגדוד, מכתב שבו הודיעו כי התחילו לאסוף כספים לקרן מכבי האש וכי ביומיים הראשונים כבר נאספו 20 לירות מצריות. עם זה הודגש כי המימון הכספי של הגדוד הוא מחובתה של העירייה.
עוד ציינו הכותבים כי הם מארגנים נשף ריקודים לתושבי העיר שהכנסתו תהיה עבור קרן יצירת הגדוד: 'מקווים אנו שהיום בישיבת הועד הפועל תובא הצעתינו שנשלחה לכבודו ותקבל את הפתרון הדרוש, ז"א תקציבו את הסכום ליצירת הגדוד לפחות 500 לי"מ ותמנו בא כח בהנהלת הגדוד, בכדי שנוכל לגשת במרץ ובטמפו מהיר לעבודות ההכנה'. (מכתבם של דב גפן וחיים אלפרין לדיזנגוף מיום 8.9.1925, תיק 170, חטיבה 3, ארכיון עת"א).
ישיבת הוועד הפועל של העירייה התמקדה באותו יום בשאלה אם גדוד מכבי האש צריך להיות גדוד של מתנדבים או שירות עירוני. את הסוגיה העלה חבר הוועד הפועל אריה ליב אסתרמן, נציג סיעת בעלי הבתים והמגרשים, שהיה בין היתר מומחה פיננסי וניהל באותם שנים, פרט להיותו חבר מועצת העירייה גם את הבנק האפותיקאי בתל אביב. דיזנגוף לא הכריע בעניין, אך דרש כי הוועד הפועל יאשר לרכוש לגדוד המתהווה מכונה להרבצת רחובות (לניקוי) שמאפשרת גם כיבוי אש. דיזנגוף הבהיר כי מכונית כזאת תעלה 600 לירות מצריות, ולאחר דיון קצר דרש לאשר את רכישת המכונית למכבי האש, בן שמדובר בגדוד מתנדבים ובין שבמחלקה עירונית. הצעתו התקבלה. (פרוטוקול הועד הפועל של במועצה השנייה של עיריית תל אביב מיום 8.9.1925)
צוות מגדוד הכבאים עם אבא כהן בפעולת כיבוי שריפה בעיר.
באותו שבוע קיבלו דיזנגוף ווועד תל אביב מכתב מפורט מאת תושב העיר גדליה גרשוב, שהציג עצמו כמי שהיה המפקח והמפקד של משמר גדוד מכבי האש העירוני באודסה ושל גדוד החצר בעיר ילטה: 'אני בקי מאוד בהנהלה ובסדור בקשר עם שרות וכל מיני אסונות דומים לזה, ובעיקר יודע אני לסדר את הכל על הצד היותר טוב באמצעים מוגבלים', כתב והציע את עצמו לארגון הגדוד בתל אביב 'לפי המלה האחרונה של שכלול האירופאי'. (מכתבו של גדליה גרשוב למאיר דיזנגוף מיום 6.9.1925, תיק 3, חטיבה 170, ארכיון עת"א.)דיזנגוף העביר את הפנייה לאלפרין באמצעות מזכיר העיר יהודה נדיבי, והציע שייפגשו לשיחה. אך חיים אלפרין לא התרשם שכן היו לו תוכניות אחרות למינוי – הוא עצמו.
סולם כיבוי אש שנות השלושים
הנהלת הגדוד החלה לגייס מתנדבים. הגיוס עצמו נערך במשרדי המשטרה העירונית בהשתתפותו של מפקד המשטרה אלפרין, וכחלק מהתהליך עברו המועמדים בדיקות רפואיות. בתוך חודש גויסו 73 חברים – כבאים מתנדבים, חלק מהם משורות 'ההגנה' שפעלה אז גם בתל אביב. כך נוצר הגרעין הראשון של גדוד מכבי האש. עם קבלתם לגדוד התאמנה הקבוצה בתרגילי סדר ברחבת בית הספר לבנות בנווה צדק באחריותו של אבא כהן. לימים סיפר אהרון אנקורי, אחד ממייסדי הגדוד, כי בעת שהיה חבר ב'הגנה' קיבל הוראה מפורשת להתגייס לגדוד מתנדבי מכבי האש, וכי לאחר שהצטרף לגדוד החל להתאמן בהדרכתו של משה תבורי, 'בעל העגלה',(אביו של מי שהיה לימים מפכ"ל המשטרה חיים תבורי) ששנתיים קודם לכן הגיע מרובנו שברוסיה, שם שימש קצין כבאות מחוזי.
כרזה ליום מכבי האש תל אביב 1929
המשימה הבאה הייתה רכישת ציוד. עיריית תל אביב לא הזדרזה לסייע, והנהלת הגדוד קיימה כמה נשפי ריקודים כנשפי התרמה. בנשף שהתקיים ב'גינת השרון' שעל גג בניין פסג' פנסק ברחוב הרצל הצליחו הכבאים לגייס 100 לירות מצריות, אך הסכום לא הספיק כמובן לתפעול הגדוד. 30 לירות הוקדשו לרכישת משאבת יד נוספת, זרנוקים ועוד, עודפים בריטיים ממחנה סרפנד. (חיים שנהב, דב גפן, חייו ופועלו, הוצאת עדחי, 2008. עמוד 168). הציוד שנרכש ומשאבת היד הקטנה שקיבלו אנשי הגדוד ממחסני העירייה הוכנסו לצריף קטן ורעוע בצמוד למכון המים בשדרות רוטשילד, סמוך למשרדי העירייה, שבו הוכרז רשמית ב-1 באוקטובר 1925 על פתיחת תחנת מכבי האש הראשונה בתל אביב. בזיכרונותיו כתב אבא כהן, המנהל הטכני הראשון של הגדוד:
מכבי האש שנות ה-40
העיריה לא יכלה למסור לרשותנו אלא צריף רעוע בשדרות רוטשילד ומכונה עתיקת יומין על שני גלגלים, שלא סוסים אלא בני אדם צריכים היו להסיעה... בשעת השריפה צריכים היו לרוץ ברחובות העיר ולחפש סוסים שיסחבו את המכונה אל מקום השריפה. השגת הסוסים היתה עולה בקושי, כי העגלונים היו מתחמקים ולא רצו לתת את סוסיהם. התשלום היה קטן ולא דייקו בזמן הפרעון. (אבא גפן, ראשית הכבאות בארץ, "הכבאי המתנדב", 1938)
סמל מכבי האש תל אביב סוף שנות ה-20 מאוסף אילן שחורי
ראשי הגדוד התקשו לגייס כספים לתפעול הראשוני, וגם העירייה, למרות ההבטחות שהתקבלו, לא סייעה. להנהלת הגדוד הצטרף באותם ימים גם ישראל רוקח, חבר מועצת העירייה מטעם המרכז המאוחד, שרק ב-1922 הצטרף לפעילות העירונית. רוקח היה מהנדס בהכשרתו, וכך גם הוצג במסמכי הנהלת הגדוד. ב-22 בדצמבר 1925 שלחו חברי הנהלת הגדוד, באמצעות אלפרין, שהיה גם מפקד המשטרה, תזכיר מפורט לוועד הגדול בעירייה שכלל את התקנות שהתקבלו לתפעול הגדוד וגם דרישה תקציבית ברורה מהעירייה. הנהלת הגדוד ביקשה סיוע מיידי חד-פעמי בסך 600 לירות מצריות ועוד סיוע חודשי למשך שנה בסך 150 לירות, בהנחה שגדוד מכבי האש יעמוד בפיקוח ובבקרה של העירייה: "אנו תקווה שכבודו תעריכו את התאמצויותינו בסדור הגדוד ואת הצורך הדחוף במוסד כזה בעיר תל אביב ההולכת וגדלה בצעדי ענק עם המון צריפיה ואוהליה ותתמכו במפעל זה ע"י עזרה חמרית ומוסרית. הננו להסב את תשומת לב כב' לעובדה שגם הממשלה מוצאת את הצורך של יסוד גדוד מכבי אש כדבר תכוף שאין לדחותו, כפי שידוע לכב' ממכתבי הממשלה שנשלחו לעיריה במשך הזמן האחרון. (תזכיר לועד הגדול ע"י הנהלת גדוד מכבי האש, באמצעות חיים אלפרין מיום 22.12.1925, תיק 170, חטיבה 3).
קלמן חרמוני במדי גדוד מכבי האש תל אביב 1926
אי-העברת הכספים מהעירייה ובעיות התקציב הקשו מאוד על תפקודו של גדוד מכבי האש עד כי בפברואר 1926 החליט אלפרין להתפטר מתפקידו. במכתב ששלח לממלא מקום ראש העירייה דוד בלוך, שמילא את מקומו של דיזנגוף עד הבחירות, עם העתקים לכלל חברי הנהלת העירייה, כתב אלפרין בן השאר: 'אספנו כספים וקבלנו אחריות בפני הציבור ואין אני יכול בשום אופן לשאת באחריות זו בזמן שכל פעולות אינן נעשות מצד העירייה לתמיכה חמרית ברעיון זה. הנני מגיש התפטרותי (מכתבו של חיים אלפרין למ"מ ראש העירייה מיום 22.2.1926, תיק 170, חטיבה3, ארכיון עת"א.)
בלוך לא קיבל את ההתפטרות ועל גבי מכתבו של אלפרין העיר בכתב יד כי אלפרין צודק והוא ישתדל לעלות את שאלת מכבי האש על סדר היום של הישיבה הבאה של הוועד הפועל. אלפרין חזר בו מהתפטרותו, אך חודש ימים לאחר מכן, לאחר שהעניין לא נפתר, פנה שוב לבלוך עם העתקים ליושב ראש ועדת המשטרה וליושב ראש ועדת הכספים: 'לפי בקשת העירייה נתנה לי התקווה שבמשך ימים שאלת התקציב לגדוד תפתר. הנני רואה שעד היום לא נעשה שום דבר. הערב הנכם מקבלים תקציב 1926-1927 הנני רוצה לקוות ששאלת הגדוד תופיע בפני המועצה'. מכתבו של אלפרין לבלוך מיום 25.3.1926, תיק 170, חטיבה 3, ארכיון עת"א). גם על גבי מכתב זה העיר בלוך בכתב ידו לוועדת הכספים כי 'יש לגייס כספים מהגורן ומהיקב'.
ואולם נראה שהבעיה התקציבית של גדוד מכבי האש לא נפתרה וגם השפיעה קשות על כיבוי השרפות כמו שעולה מפנייה נוספת של אלפרין לראש העירייה באוגוסט 1926. במכתב זה התלונן אלפרין כי הכבאים יצאו לכבות שרפה שפרצה בחנותו של זקס בנחלת בנימין אבל לא נמצאו מים לכיבוי האש: 'מבקש לאחוז באמצעים הדרושים שמים ימצאו תמיד בצינורות', הדגיש אלפרין במכתבו. עוד כתב שגם משאבת המים של הכבאים מקולקלת: "המכונה המוטורית שנמצאת במחסן העירייה הונאה לשם נסיונות ומתברר שהיא מקלקלה ואינה שואבת ואינה מוציאה מים. מסרתיה לתיקון למכונאי מומחה והתקון יעלה בשתי לירות מצריות. כמו כן יש לסדר שעל יד תחנת המשטרה בת"א טנק של עגלות הרבצה עם מים לשם רזרב. לתשומת לב כבודו". (מכתבו של אלפרין לבלוך מיום 11.8.1926, תיק 387, חטיבה 4, ארכיון עת"א)
למרות תלונותיו החוזרות ונשנות של אלפרין עד סוף 1926 לא נפתר הנושא הכספי. בסוף נובמבר העביר אלפרין לראש העירייה תקציב מסודר חלקי עבור גדוד מכבי האש אבל לא נענה בחיוב, וכמה ימים לאחר מכן, בעקבות שרפה נוספת שפרצה בתל אביב, כתב שוב מכתב זועף לראש העירייה: 'הנני רוצה להטות את תשומת לבכם שיסוד גדוד זה הוא צורך חיוני תכוף שאינו סובל שום דיחוי. הבוקר גם היתה שרפה במחסן לטוינסקי ע"י תחנת הרכבת ובדרך נס הצליחו השוטרים למנוע בעד התפרצות שרפה גדולה שיכולה לגרום לאסונות נוראים'. (מכתבו של אלפרין לראש העירייה מיום 1.12.1926. תיק 3, חטיבה 170, ארכיון עת"א).גם עניין התלבושת של הכבאים יצר קשיים. בראשית הדרך סיפקה העירייה לכבאים תלבושות ישנות ומשומשות, אך בפורים 1927, משהתבקשו לשמור על הסדר ברחובות תל אביב, קיבלו מהמשטרה העירונית מדי שוטרים. הכבאים ביקשו מבלוך לשמור לעצמם את המדים, ונענו כי מפקד המשטרה הסכים שמדי השוטרים יישארו אצלם, 'אולם את החגורות תצטרכו להחזיר, היות ואין המשטרה יכולה לוותר עליהם'. בעקבות מצבו הכספי הקשה של הגדוד בתל אביב והיעדרן המוחלט של תשתיות כיבוי אש ביפו, בפברואר 1927 מינה קצין המחוז של ממשלת המנדט ועדה ממשלתית לבחינת בעיות כיבוי האש במחוז יפו, בכלל זה תל אביב. בראש הוועדה עמד אדווין סמואל, בנו של הנציב העליון, וכן כיהנו בה מייג'ור מקונל (McConnell) סגן מפקד משטרת מחוז יפו, קפטן ג' סקוט (Scott) המפקח העירוני הסניטרי של עיריית יפו; ולבקשתו של בלוך גם דב גפן – המפקח העירוני ונציג גדוד מכבי האש המתנדבים בתל אביב.(חיים שנהב, דב גפן, חייו ופועלו, הוצאת עדחי, 2008. עמוד 170)
מתנדב מגדוד מכבי האש בתלבושת מלאה כולל קסדה מסכה וצינור כיבוי 1927
הוועדה קיימה ישיבות אחדות וכן ביקרה בתל אביב וביפו. סמואל הדגיש כי הממשלה הגיעה להכרה שביפו ובתל אביב חייבים להיות סידורים מתאימים לכיבוי אש, והעלה את האפשרות לאחד בין השירותים העירוניים ליחידה אחת. גפן הדגיש כי הפעילות בתל-אביב היא בהתנדבות וכי כל פיקוח ממשלתי יקודם בברכה אם יקציב הנציב העליון דרך קבע כספים לתפעול הגדוד. גפן הוסיף כי חשוב להמשיך לשמור על עצמאות הגדוד, אחרת לא יהיו מתנדבים בתל אביב. בסופו של דבר הגיעה הוועדה לכלל המסקנה כי אי-אפשר להקים שירות כיבוי אש משותף לשתי הערים, והוצע להקים ביפו שירות כיבוי עירוני נפרד, בפיקוח הממשלה, ואילו בתל אביב לבסס את גדוד מכבי האש המתנדבים הקיים. הוועדה פירטה את הציוד שעמד לרשותם של מכבי האש באותה עת: 2 משאבות שרכשו מהכספים שגייסו מהציבור: האחת גדולה מובלת על ידי סוס, ומשאבת מים נוספת, קטנה יותר, הנישאת ביד; וכן שתי מכונות להרבצת רחובות של עיריית תל אביב, שאחת מהן הותאמה לכיבוי אש. הוועדה פירטה את ציוד כיבוי האש הנוסף הדרוש והמליצה שהעירייה תרכוש אותו בסיוע הממשלה ואף תיתן תקציב שנתי של 100 לא"י, ובכסף זה יירכשו מכשירי כיבוי מודרניים ויתוחזק הציוד. (50 שנה לכבאות 32-33) ראש העירייה בלוך אישר עקרונית את מסקנות הוועדה, אלא שאדווין סמואל עבר לשרת במקום אחר, וללא קבלת סיוע תקציבי ולאחר שדחתה העירייה את בקשותיו של הגדוד לרכוש ציוד, נקלעו שוב מכבי האש למבוי סתום. במאי 1927, לאחר שדחתה העירייה את בקשתם לקבל 20 לירות לרכישת צינור גומי, החליטה הנהלת הכבאים לפנות לעזרת העיתונות. דב גפן, בשם הנהלת גדוד מכבי האש, פנה במכתב לעיתונים וביקשם לפרסם את מצוקתו הגדולה של הגדוד מתוך הבהרה כי במצב זה לא יוכלו חבריו לתת מענה נאות לשרפות. המכתב נשלח גם למשטרה וללשכת ראש העירייה:
אחרי שלמרות התאמצויותנו והשתדליותינו במוסדות המעוניינים לא עלה בידינו עד עכשיו להשיג את האמצעים המצומצמים הדרושים לרכישת המכשירים הכי נחוצים לכבאי האש כגון צנורות וכו, הננו נאלצים לצערנו להודיע שכל זמן שלא יהיה בידינו המכשירים הנ"ל לא נוכל להופיע לעזרה בצורה מאורגנת במקרה של שרפה בעיר. (תיק 170, חטיבה 3, ארכיון עת"א)
כבאי מגדוד מתנדבי מכבי האש בתל אביב 1928. מאוסף הצלמניה
השנים 1927–1928 לא הטיבו עם הכבאים בתל אביב גם בשל המשבר הכלכלי שעבר על ארץ ישראל. מכת האבטלה נחתה גם על מתנדבי הגדוד, ושלושים מתוך שישים החברים נעשו מובטלים. באותם ימים התארגנה קבוצה של מחוסרי עבודה מקרב הכבאים, וזו פנתה אל עיריית תל אביב ולמועצת הפועלים בבקשה לסיוע במתן לעזרה במציאת עבודה.( גרשוני מעוד 34). אולם בכל הנוגע לשירותי הכבאות בראשית 1928 ניתן לגדוד סיוע כספי ראשון. לא מדובר היה בסיוע מהתקציב העירוני, אלא ביוזמה של העירייה למען תחנת הכיבוי. ב-15 בינואר התקיים 'יום סרט' בחסותו של ראש העירייה, והאירוע החגיגי העמיד לזכות הכבאים סך של 43,463 לירות, שמתוכו רכשה העירייה בשביל הכבאים מכונית הרבצת מים (שטיפת מים) מסוג 'לפלי'(גרשוני עמוד 33) שעליו הורכבה משאבת מים לכיבוי אש. מכונית זו הייתה מכונית כיבוי האש הראשונה של גדוד הכבאים בתל אביב. זאת ועוד, במרס 1928 הודיע בלוך לכבאים כי העירייה אישרה את בקשתם למסור לרשותם חבית זוהמה שאין בה שימוש כדי שתשמש חבית מים לכיבוי שרפות. זו הייתה חבית גדולה שקודם לכן שימשה ככלי קיבול למי שופכין. הכבאים הודו לעירייה על המתנה, אך עד מהרה התברר שבחבית זו נוצרו לעיתים חורים, ולא פעם כשהגיעו הכבאים אל מקום השרפה התברר שלא נותרו בה מים. באותו החודש גם אישר בלוך לכבאים להקים קיר לאימונים ולתרגילים, נתן להם צריף למחסן על יד משרדי המשטרה הסמוכים למגדל המים בשדרות רוטשילד, נוסף על הצריף הרעוע שקיבלו ב-1925, וכן אישר להם להשתמש באחד החדרים מתחת למגדל. כל אלה בצירוף המגרש הריק שהיה ממול, שבו יכלו הכבאים להתאמן, יצרו מתחם של ממש שאפשר היה לכנותו תחנת כיבוי אש רשמית בתל אביב.
לקראת סוף אותה שנה השתפר במידת מה מצבם הכספי של מכבי האש לאחר שהמשטרה הבריטית ביפו ערכה למענם תחרות כדורגל ונשף והעבירה להם את ההכנסות. ואולם מדובר היה בסיוע זמני בלבד. באוגוסט 1929 פרצו ברחבי ארץ ישראל מאורעות הדמים, ומצבם הכספי של הכבאים שב והחריף. בימים אלה כבר שב ועמד דיזנגוף בראשות העיר תל אביב (לאחר הבחירות העירונית שהתקיימו ב-31 בדצמבר 1928), ואלפרין, ראש הנהלת גדוד הכבאים, יכול בזכות קשריו הטובים עם דיזנגוף לשלוח לו מכתב מאיים למדי. במכתב מסוף נובמבר 1929 העמיד אלפרין דרישה חד-משמעית לסיוע כספי לרכישת ציוד לכיבוי שכן המכשירים הישנים שבידי הכבאים אינם מתאימים עוד: 'אם ראש העיר אינו יכול להבטיח בהבטחה מלאה את עזרתו למילוי דרישותינו המינימליות נהיה נאלצים להודיע באסיפה הכללית הקרובה על חיסולו של הגדוד', כתב. (מכתבו של אלפרין לדיזנגוף מיום 28.11.1929, תיק 170, חטיבה 3, ארכיון עת"א) למחרת שליחת המכתב גם כינס אלפרין אספה כללית של הכבאים שעל סדר יומה רק סעיף אחד: 'המשך עבודתינו'
דיזנגוף כפי הנראה לא אהב את האיום שהיה במכתבו של אלפרין, ונראה שאז התגבשה אצלו ההחלטה למסד את שירותי הכבאות בתל אביב ולהופכם לשירות עירוני. בכל מקרה בעקבות המכתב נפגש דיזנגוף עם אלפרין וגם אישר לגדוד הכבאים סיוע חד-פעמי בסך 85 לירות, אך התנה זאת בפיקוח עירוני על פעילות הגדוד ובעיקר על הוצאותיו הכספיות. בהמשך אותה שנה, ב-19 בספטמבר 1930 נועד דיזנגוף עם חברי הנהלת הגדוד, שמע על בעיותיהם, בעיקר הכספיות, ואז הודיע רשמית כי החליט להפוך את מכבי האש למוסד עירוני, ואת דב גפן, המפקח העירוני, למנות ליושב ראש ההנהלה כנציג העירייה ובא כוחה. במקביל נערכו ישיבות לצורך הסדרת היחסים בין מכבי האש ובין המשטרה, והוקמה מועצה מפקחת על מכבי האש.
בסוף 1930 כבר סייעה העירייה לגדוד לרכוש מכונית כיבוי מודרנית ראשונה שזכתה לשם 'אינטרציונל' על שם החברה שיצרה אותה, (גרשוני 38) וכן נרכשה מגרמניה גם סירנה מיוחדת שחוברה לבניין תחנת הכיבוי שעל יד מפעל המים והופעלה בעת שרפה כדי להזעיק את הכוחות. מרגע שהפך דיזנגוף את גדוד מתנדבי מכבי האש למוסד עירוני, נעשה גם הוא מעורב יותר ויותר בפעילותו. הוא הרבה להיפגש עם חברי ההנהלה ולהרגיע אותם בכל הנוגע לסכסוכים הפנימיים שנוצרו ביניהם השכם והערב, ובזכות יחסיו הטובים באותה עת עם הנציב העליון ארתור ווקופ הצליח לגייס את ממשלת המנדט כדי לסייע לגדוד לקבל תקציבים ולרכוש ציוד.
כבאיות בתל אביב. ראשית שנות ה-30
במקביל לפעולתם ההתנדבותית של מכבי האש בשירותי כיבוי והצלה, בראשית 1932 החליט הגדוד, באישורו של דיזנגוף, להקים תזמורת כבאים בדומה לתזמורת שפעלה עד שנת 1929 במסגרת המשטרה העירונית. מטרתה של התזמורת הייתה לתפוס את מקומה של תזמורת המשטרה באירועים שהיו בעיר ולמענם של התושבים, בן היתר בהופעות הפומביות על שפת הים סמוך לבית הקפה הפופולרי 'גלי אביב' ('הקאזינו'). בתזמורת מכבי האש היו 25 נגנים, ולפי דין וחשבון של הכבאים בשנה הראשונה להפעלתה היא ניגנה 18 פעמים על שפת הים, 7 פעמים בחגיגות ובקבלות פנים של העירייה ו-7 פעמים בחגיגות הגדוד ונשפיו. בתחילה לא נמצא תקציב למשכורתו של מנצח התזמורת, ודיזנגוף עצמו, שהפך לפטרון הכבאים, החליט לתרום בשבילו ממשכורתו . בדו"ח מעשי של הנהלת מכבי אש מתנדבים לשנת 1935 נכתב בן היתר בגאווה: "תזמורת הכבאים שוכללה גם היא. נתקבל מדריך חדש, אמן בעל מקצוע שבמשך זמן קצר פעל לגיבוש התזמורת והתקדמותה בכל המובנים. הוקמה על ידנו במה מיוחדת בגנה הציבורית בנחלת בניימין והתזמורת שלנו, במובן זה היחידה בעיר, מנגנת במקום זה בכל מוצ"ש להנאת תושבי העיר. (מכבי איש מתנדבים תל-אביב, דין וחשבון מעשי וכספי לשנת 1935, בעמוד 3.)
בשנת 1933 זכו הכבאים לרכוש לראשונה סולם יד מתרומם מתקפל – סולם מודרני לסיוע בכיבוי שרפות מתוצרת חברת 'מאגירוס' הגרמנית, שעלה 335 לירות; ואילו שנה וחצי מאוחר יותר, בראשית 1935, סייעו דיזנגוף והנהלת העירייה לכבאים לרכוש ציוד שלדבריהם העמיד את המוסד שלהם 'על מדרגה אחת כמעט עם מוסדות כאלה בערים הגדולות בחו"ל'. הרכישה הראשונה הייתה מכונית משא קטנה שקיבלה את השם 'לויתן', ועליה הוצבו שני טנקי מים גדולים, 7 מ"ק כל אחד, במחיר של 1,400 לא"י. 'סדור זה פתר במדה רבה את הפרובלימה של חוסר מים לכיבוי אש בתל אביב – עיר שאין בה עדיין שטה מתאימה של ברזי מים לכיבוי אש, כנהוג בכל הערים הגדולות בעולם', נכתב בדין וחשבון של הכבאים. (מכבי איש מתנדבים תל-אביב, דין וחשבון מעשי וכספי לשנת 1935, בעמוד 3)
ואולם ההישג הגדול ביותר הייתה הרכישה השנייה בסיועו של דיזנגוף – מכונית כיבוי מודרנית ומשוכללת הכוללת משאבת מים וגנרטור לקצף, שהוזמנה ונרכשה באמצעות 'החברה הארץ-ישראלית להנדסה' מהחברה הבריטית 'מרי ודר'. מדובר היה בכבאית מודרנית מסוג אלביון דגם 43 עם מנוע 65 כ"ס שמהירותה המרבית 115 קמ"ש, ועליה משאבת מים של Hatfield שסיפקה 300–400 גלון לדקה בלחץ של 11 אטמוספרות. הפסגה הטכנולוגית הייתה גנרטור קצף מתוצרת מריווד'ר, בשם Xaust-Suds, שהפיק 1,000 גלון קצף מגלון אחד של תמיסה, מתוך שימוש בפחמן דו-חמצני שנפלט ממנוע הבנזין של הכבאית בדין וחשבון המעשי לשנת 1935 כתבו הכבאים בהקשר זה: "נרכשה מכונית לכיבוי אש מהמשוכללות ביותר באנגליה. המכונית היא בעלת מוטור של 65 כוחות סוס והמשאבה יכולה לתת מקסימום של 400 גלון לרגע בלחץ הדרוש לכיבוי אש. עלתה בסף 1400 לא"י. אפשר ע"כ לאמור בלי הגזמה, שאנו מצוידים עכשיו במכשירים מודרניים ומשוכללים ביותר. (מכבי אש מתנדבים תל-אביב, דין וחשבון מעשי וכספי לשנת 1935, בעמוד 3.)מאושרים מהרכישה החדשה, שעלותה הייתה כמעט פי שלושה מתקציבו השנתי של הגדוד, וכן מהסיוע שקיבלו מדיזנגוף כינו חברי הגדוד את מכונית הכיבוי המודרנית בשם 'מאירה', על שמו.
סמל גדול מכבי האש בתל אביב מסוף שנות ה-20
בניגוד לנושא המשטרה העירונית, שבער בעצמותיו של דיזנגוף עם היפרדותה של תל אביב מיפו, נושא מכבי האש קיבל אצלו עדיפות משנית ונדרשו כמה שרפות בשכונה המתפתחת כדי שגם נושא זה יעמוד בראש סדר היום שלו. עם זה לזכותו ייאמר שכאשר הבין מהן הסכנות, לא היסס לנקוט יוזמה או להפעיל אחרים. כך בעקבות השיטפון הגדול בשנת 1925 בשכונת ברנר והצעתו של אבא כהן להקים גדוד מכבי אש, לא היסס דיזנגוף וביקש שיונח לפניו תזכיר להקמת הגדוד, והגדוד של מכבי אש מתנדבים יצא לדרך. משטרה עירונית ולצידה גדוד מכבי אש הם מוסדות עירוניים חשובים ובאותם ימים תרמו לתל אביב עוד היבט של עיר בהתהוות. אולם אין מדובר רק במעשה סמלי, ואין ספק שהקמתו של גדוד מכבי האש הגן עליה מאסונות קשים שהתרחשו בשנות העשרים והשלושים. בתוך עשור, בין השנים 1926 ל-1936, גדל מספר השרפות בתל אביב פי 31. בניגוד לשנת 1926, אז נרשמו 7 שרפות, ב-1936 נרשמו 219 שריפות. ( הנתונים לקוחים מתוך דין וחשבון מעשי וכספי של גדוד הכבאים לשנת 1937), מובן שיש לקחת בחשבון ששנה זו הייתה השנה הראשונה למאורעות 1936 ולשביתה הערבית, ולא מעט שרפות היו מעשי ידי אדם. באותם ימים מילאו הכבאים תפקיד חשוב בכיבוי השרפות ובהצלה של נפשות ורכוש, וכן בפיקוח על התנועה במקום השוטרים שהיו עסוקים בשמירה. אבל זה כבר סיפור למאמר אחר.
שער המגזין ההיסטורי סגולה ממאי 2023 בו הופיע מאמרו של אילן שחורי, קיצור של מאמר זה. ראו כאן.
הזמינו את ספרו החדש של אילן שחורי תל אביב שלי
ניתן לשלם ישירות בביט - 129 שקלים. משלוח בדואר רשום + 45 שקלים. נייד לתשלום 052-7747748.
ראו גם דפים ללדוגמה מהספר. לחצו כאן