המרתון הראשון בתל אביב - היום לפני 84 שנה 

מאת אילן שחורי

מרתון סמסונג התל אביב יתקיים בשישי הקרוב בבוקר. לפני 84  שנה התקיים בעיר העברית הראשונה והיא רק בת 25 המרתון הראשון. הוא התקיים מרחוב ביאליק בתל-אביב, ליד מבנה העירייה אז. ראש העיר, מאיר דיזנגוף, הזניק שבעה רצים שחלפו במסלול שעבר דרך שדות מקווה ישראל, ראשון לציון, נס ציונה ובחזרה.

 הזמן הרשמי של המנצח, וולטר פרנקל, (כאן בתמונה) מי ששלט בנוף הריצות הארוכות בארץ, היה 3:19 שעות.  שבעה רצים השתתפו במרוץ ההיסטורי. . יצחק גלסברג ממכבי וביתר ת"א, פועל בניין. 2. מרדכי כהן ממכבי ת"א. 3. אדם ילובסקי ממכבי נס-ציונה. 4. אליהו תדרי, בודד.5. אהרון ויסמן, חבר מועדון האגרוף "בני ליאונרד". 6. דב גינזבורג ממכבי חיפה. 7. ולטר פרנקל

 כאמור האתלט ולטר פרנקל היה הפייבוריט מלכתחילה,  והוא זה שגם ניצח בתחרות. בעיתון "כל נוע," כחודשיים לפני המרתון, כתב עליו עסקן הספורט  ליפא לויתן, יוזם הריצה, כי הוא זכה באליפות אוסטריה בריצות לחמישה ולעשרה קילומטרים, וכן שלוש פעמים באליפות פראג בריצה ל-500 ו-1,500 מטר.

בארכיון הספורט הישראלי ע"ש צבי נשרי (אורלוב), שבמכון ווינגייט , מצויה כתבה מאותם ימים על המרתון העברי הראשון. בסיוע מנהלת הארכיון במקום בתיה אור,   הגיע לידי גיליון 4 של כתב העת "כלנוע" שראה אור ביום  25.2.1934 (ראה הכתבה מצורפת בהמשך).

 ולטר פרנקל עוד בחייו נחשב לאגדה ספורטיבית. נולד ב 1906,  היה חבר הכח וינה וכבר באוסטריה התפרסם כרץ בכיר. השתתף שהשתתף במשחקים האולימפיים, ובשנת 1928 רשם ניצחון על פאבו נורמי האגדי. הוא עלה ארצה בשנת 1931 ועבד לפרסנתו כמורה להתעמלות ולאחר מכן גם כמורה לחקלאות. זמן קצר לאחר עלייתו כבר  ייצג את א"י בתחרויות ריצה במצרים ובלבנון. עד לאליפות הראשונה הוא אסף 11 זכיות באליפות (7 פעמים אלוף אוסטריה, 4 פעמים אלוף פראג). הוא אף סייע בהכשרת מסלול הריצה באיצטדיון המכביה בצפון ת"א.

במכביה השנייה הוא לא השתתף, מאחר שהיה באותה תקופה בכלא יפו לאחר שהואשם במתן סיוע לעולים בלתי חוקיים שהגיעו לארץ. במשך השנים .ייסד שורה של קייטנות ספורטיביות בהדסים. עד לפטירתו ב 1989 רשם לזכותו זכייה ב-14 תארי אליפויות בתחום הריצה. הוא הומלץ לקבלת פרס ישראל בתום החינוך הגופני אך לא קיבל.

 על פי הכתבה  בכתב העת "כלנוע" כי אחרי הפגנת הכוח של כמה מהמזנקים, היה זה פרנקל שתפס את ההובלה במסלול שיצא מהעיר, עבר דרך מקווה-ישראל, יאזור (כיום אזור) ראשל"צ ונס-ציונה. תדרי תפס את הבטן בכאבים כבר בקינג ג'ורג' והתלונן על דקירות בצד. ילובסקי פרש בדרך מיאזור לבית-דגן. כהן אכל בדרך יותר מתריסר תפוזים ולא סיים את הריצה.

 למעשה, רק שלושה סיימו את המרתון: פרנקל, שפתח בין האחרונים, תפס את ההובלה במקווה-ישראל. התפריט שלו תוך כדי ריצה כלל סוכר, ביסקוויט ומיץ. לחלק מהרצים היו חסידים נאמנים שליוו אותם עם אופנים ועודדו אותם בדרך. פרנקל קיבל עידוד מחברים ומתלמידיו בגימנסיה, ואילו לגלסברג שרו חבריו ברומנית, שפת מולדתו.

 על טקס חלוקת הפרסים נכתב בעיתון: באולם העתון "כלנוע" התאספו על כוס תה הרצים, השופטים וכל אלו אשר יזם במרתון הראשון. במסיבה זאת נמסרו ע"י מערכת כלנוע הפרסים והתעודות למנצחים. פרס ראשון, גביע גדול, שנתן מר פרידלנדר ושותפיו מתוצרת בית החרושת שלהם, נמסר לולטר פרנקל. פרס שני גביע, שניתן ע"י בית המסחר למכשירי ספורט "סטודיו" נמסר ליצחק גלסברג ופרס שלישי, פלקיטה ספורטיבית נמסרה למרדכי כהן.

 שנה לאחר מכן ב 1935, במסגרת משחקי המכביה השנייה, התקיים המרתון השני ובו השתתפו ששה רצים שיצאו מתל-אביב לנס ציונה וחזרה לתוך אצטדיון המכביה במגרשי התערוכה הישנים בסוף רחוב דיזנגוף.