מראה פנימי של הבית כולל הכניסה לדירה - קומה שלישית דירה 8

הדירה בדמי מפתח בה התגוררו הורי, דירת ילדותי, היתה בקומה השלישית בבניין, דירה אמצעית (מספר 8 כיום). מצד שמאל היתה דירת משפחת דווידזון, שביתם מלכה היתה נשואה לד"ר לנדאו המנהל הפופולארי של עירוני ה באותם זמנים. מצד שמאל גרה משפחה ייקית מבוגרת, משפית פאבס, שכל מה שהיה להם להגיד לי כילד שגר בבניין "ואס איס דאס" בעיקר לאחר הרעש שהיינו עושים. "ואס איס דאס" היה גם השם שהדבקנו להם.

כילד אני זוכר את העלייה במדרגות (בית כמובן ללא מעלית) כמתישה משהו, בעיקר לאחר שהייתי צריך לעלות כל פעם את הקורקינט המגניב שהיה לי או האופניים שלי הביתה, לאחר שכמה ניסיונות לשכן את האופניים במחסן למטה נסתיימו כמובן בהיעלמותן. הדירה שלנו כללה שני חדרים בסך הכל. מטבח, מרפסת מבטח שהיה מחסן של אבי, מרפסת קטנה לסלון משם היינו צופים לגינה ולרחוב שלמה המלך. החדרים היו חדר בתוך חדר וכדי להגיע לחדרי הייתי צריך לעבור דרך הסלון שבו בלילות הורי היו עסוקים כמובן במשחקי קלפים: רמי, עם שורה של חברים.

מביקור בבניין בו נולדתי, ראשית דצמבר 2013, ניראה היה שחלק גדול מפרטי הבית לא שונו מאז עברנו דירה מהמקום, ערב מלחמת ששת הימים. כל כך אהבתי את תיבת הדואר שלנו, בעיקר בימי שלישי, אזי היה מגיע שבועון הילדים "הארץ שלנו", שלעיתים גם פרסם גם כמה כתבות שלי ככתב צעיר. לאחר מכן המשיך הדבר גם ב"מעריב לנוער"...

לא להאמין, גם שטיפסתי לקומה השלישית ונעמדתי ליד דלת הדירה שלנו (צלצלתי כמובן, אבל אף אחד לא ענה...), ראיתי לתדהמתי את אותו תיקון חשמל והצבת מנורה לדלת, שאבי החשמלאי התקין שם במו ידיו לפני כ-50 שנה. נשמע לכם, גם הפעמון שבדלת, היה הפעמון שלנו. לא החליפו אותו כל השנים.