נאום תשובה לרב חובלים איטלקי

תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל על עלייה ב' מאיטליה שהיתה בין השנים 1945 עד 1948, תיעוד נדיר מסיפור מסעם המסוכן והמרתק של עקורי מדינות אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה אל ארץ ישראל, מאמצי השלטון האיטלקי וסיוע תושביה, שאפשרו לעלייה זו לצאת לפועל, למרות המגבלות שהטילו השלטונות הבריטיים. אוצרת: רחל בונפיל . תערכה שתמשך עד 30.4.17. גם אביו של כותב שורות אלה, יעקב שחורי ז"ל הגיע לארץ ב 1948 במסגרת זו ותעודת הפליט המקורית שלו מוצגת כאן.

מאת אילן שחורי

ב-8 במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית, ומעל הריסות ברלין הונפו דגלים לבנים. אך מלחמת-העולם השנייה רחוקה הייתה מסיום. מיליוני עקורים, פליטים, עובדי כפייה, אסירי מלחמה, פרטיזנים וחיילים החלו עושים את דרכם בחזרה לבתיהם, נודדים ברחבי היבשת ההרוסה. למעלה מרבע מיליון יהודים ניצולים, "שארית הפליטה", החלו לנוע ולברוח ממזרח אירופה למרכזה ולדרומה – למחנות העקורים בגרמניה, איטליה ואוסטריה. רבבות מהםחצו את מעברי הרי האלפים המושלגים ונדדו לאורך המגף האיטלקי במטרה להגיע לנמלי הים התיכון, ל"שער לציון", ומשם להפליג לארץ-ישראל.

התערוכה עוסקת בשיא קורותיה של עלייה זו, עלייה ב', שהייתה לחוליה המקשרת בין מצוקותיהם הבוערות של ניצולי השואה, ובין הפתרון המדיני בדמות הקמת מדינה יהודית – בשלוש השנים המכריעות שבין מאי 1945 ומאי 1948. הזירה האיטלקית הפכה למקלט לילה ארעי לאלפי ניצולים ושדה פעולה למרבית פעולות העלייה שהתרחשו באירופה מיד לאחר המלחמה. התערוכה בוחנת את ייחודה של איטליה, הזירה הפוליטית ומוקד פעילותו של המוסד לעלייה ב', מנסה לפענח את המניעים והעמדות של הכוחות הפוליטיים והמדיניים של איטליה ובריטניה אל מול ההנהגה היהודית–ציונית, ומשרטטת קווים לדמותם ולפועלם יוצא הדופן של ראשי המוסד באיטליה – עדה סרני ויהודה ארזי, תוך סיפורי מסע ועדויות אישיות של עקורים, פריטים אישיים, סרטים ותמונות.

בשל מצבה הכלכלי והפוליטי של איטליה , ובשל היחס האוהד של האוכלוסייה כלפי הפליטים, הפכה איטליה לגשר בין אירופה וארץ-ישראל והייתה לתחנת מעבר חשובה, אשר רבות מספינות המעפילים יצאו מנמליה. יחסי אחווה וידידות נרקמו עם צוותי הספינות האיטלקים, שחשו מסירות והזדהות עם הנושא הציוני ועבדו שכם אל שכם עם אנשי הפלי"ם (הזרוע הימית של הפלמ"ח). אלה הונצחו בשירי ההעפלה שאחד הבולטים שבהם הוא "נאום תשובה לרב חובלים איטלקי" של נתן אלתרמן.

השיר נכתב כמענה לקפיטן אנסלדו, אשר לאחר הורדת מעפילי האנייה "חנה סנש" אמר: "את עבודתנו עשינו אמנם עבור שכר, אך בעד כסף בלבד לא תיעשה מלאכה כזאת. אכן, נתחזקה הכרתנו עוד יותר לאחר שראינו את מי אנחנו מובילים: ממש ניצולים ממוות. גם לכם הזכות להיות עם עצמאי לחוף הים התיכון. ים גדול כזה צריך להיות שקט".

בצר להם, נאלצו העקורים להשליך מהספינות את כל היקר להם, לכן חפצים אישיים שהוגנבו לספינות ושרדו את המסע נחשבים לנדירים ביותר. התערוכה תכלול עדויות, צילומים ומסמכים, סרטים ביתיים שנתגלו לראשונה, הקלטות וחפצים אישיים, ותלווה בסיורים מודרכים, ימי עיון, מפגשים וסרטי תעודה.

***

תעודת הפליט של יעקב שחורי ז"ל

ובנימה אישית. אבי יעקב שחורי ז"ל, יליד 1920 בצ'כוסלובקיה (בארגסס), נפטר בפברואר 2015 כשהוא כמעט בן 95. אבי לא השאיר הרבה מסמכים אחריו. בשנים האחרונות הקלטתי בווידאו, עוד שיכול היה להתרכז, את קורות חייו ובעיקר את תקופתו במלחמת העולם השנייה, הבריחה מצ'כוסלובקיה, וההתחזות לגרמני נוצרי במפעל בברלין בימי המלחמה. בין המסמכים שנתן לי עוד בחייו הייתה תעודת הפליט שקיבל וכן מסמכי תנועת הבריחה.

כאן לפניכם מוצג המסמך הדרמטי שקיבל באיטליה לקראת עלייתו לארץ ישראל. ממחנה הפליטים באוסטריה, דרך איטליה, אליה הגיע כפליט בנובמבר 1945 עד שעלה לאוניה בנפולי ב-9 באוגוסט 1948. בעמוד השני חותמת הגעתו באוניה הרעועה לחיפה וקבלתו על ידי משרד העלייה בנמל חיפה ב- 18.8.1948 שם גם עבר מיד תהליך חיול וגיוס לצה"ל ישר למלחמת השחרור.