הבו לבנים - סיפורו של בית החרושת סיליקט בתל אביב ושל יוסף ברלין האדריכל שעיצב מראה חדש לעיר המתפתחת

 התעשייה היא הצד האפור ביותר של התקומה הלאומית, אך קשה לדמיין את הבנייה בתל אביב המנדטורית בלי לבני סיליקט שהותירו חותם על העיר העברית בראשונה. הבו לנו לבנים ונבנה את תל אביב

 מאת ד"ר אילן שחורי

קראו את המאמר שהופיע בגליון מאי 2025 של הירחון ההיסטורי סגולה. לחצו כאן:

לפני 95 שנה, בראשית 1930, נחנך בטקס גדול ומרשים קולנוע מוגרבי ברחוב אלנבי שבתל אביב. המבנה, שנקרא באופן רשמי 'בית האופרה הלאומית מוגרבי'  היה המפואר ביותר שהוקם עד אז בעיר המתפתחת שהייתה רק בת 21 שנה. ראש העירייה מאיר דיזנגוף, שלא החמיץ הזדמנות לנאום, התלהב מהמבנה האדריכלי שעיצב יוסף ברלין: "יש לנו בתל אביב הרבה אולמים לאספות ולהצגות, אך האולמים אשר בבית הזה בנויים ומשוכללים בכוונה תחלה לעזור לגלוי כל הצדדים האמנותיים אשר ביצירת הרוח האנושי. פה הכל מסודר לפי המלה האחרונה של אמנות הבנייה, האקוסטיקה, האורות הרבים עם שפעת צבעיהם וצלליהם, הבמה רחבת הידיים וכל המכונות החשמליות אשר עליה, הרווחה והנוחיות אשר בכל חלקי האולמים והתאים, הטעם הטוב בכל הסידורים, האוויר הזך והנקי המתהלך בכל מקום בפנים והמראה הנהדר שמבחוץ - כל זה מרחיב את דעתו של אדם ומשרה עליו רוח של חדוות היצירה והחיים ("חנוכת אולם האופרה", 'הארץ', ט"ז בשבט תר"ץ, 14.2.1930, עמ' 1).

 המראה הנהדר מבחוץ שאליו התייחס דיזנגוף הוא החזית בסגנון האר דקו שבה שילב האדריכל יוסף ברלין לבני סיליקט חשופות בצורות גאומטריות שונות. סגנונו הייחודי - שילוב של אדריכלות קלסית עם אר נובו ואר דקו - הטביע חותם משמעותי בנוף העירוני של תל אביב והעניק לה מראה שונה. ברלין השתמש בסגנון אקלקטי שהיה אופייני לבנייה בעיר בשנות העשרים. השילוב של מוטיבים אוריינטליסטיים והשפעות מערביות העניק לעיר הצעירה מראה מודרני ואירופי עוד לפני כניסתו של הסגנון הבינלאומי הידוע בכינוי באוהאוס.

 בראשית השלטון הבריטי הייתה פריחה תעשייתית בארץ, ובתל אביב נבנו בתי חרושת גדולים, ובהם בית החרושת לטקסטיל לודז'יה, בית החרושת דלפינר לאריגי משי ומפעל לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ. החשוב מכולם היה בית החרושת סיליקט לייצור לבנים, שהוקם ב-1922. סיליקט היה מפעל התעשייה המודרני הראשון בארץ, והוא אף כלל תחנת כוח חשמלית קטנה. לבני הסיליקט יוצרו משילוב חול וסיד על פי פטנט שפותח בגרמניה על ידי וילהלם מיכאליס ב-1880, והשיטה התפשטה בכל העולם. לבנים אלה היו חזקות ועמידות יותר מלבני הכורכר שמהן נבנו הבתים הראשונים של תל אביב, והקמת בית החרושת הייתה כוח מניע חשוב בצמיחתה של תל אביב ותרמה לבניין הארץ כולה. בדרך כלל חיפו את לבני סיליקט בטיח, אך ברלין עיטר את בנייניו בלבני סיליקט חשופות. הוא לא רק השתמש בחומר בנייה מקומי, אלא אף הציג אותו לראווה והפך אותו לאמנות ולסמל...

להמשך המאמר,  לחצו כאן: