מן כרם נבות אל שער הירדן: מסע בעקבות ההיסטוריה, החדשנות והתקווה בעמקי הצפון

מאת: ד"ר אילן שחורי

במרוץ החיים המהיר והאינטנסיבי של ימינו, לעיתים קרובות אלו הגרים בעיר ללא הפסקה, תל אביב, כמו גם תושבי אזור מרכז הארץ כולו, אינם נחשפים כלל אל יוזמות חברתיות וכלכליות חשובות, מרגשות ופורצות דרך אשר מתרחשות ברחבי מדינת ישראל. אנו נוטים להסתגר בתוך הבועה המוכרת של מרכזי העסקים ופקקי התנועה, ומפספסים את המהפכות השקטות המתרחשות במרחבים הפתוחים של הפריפריה. השבוע, מבעד לשגרת היום-יום, הייתה לי הזדמנות נדירה ויוצאת דופן להכיר קצת מאלו, וזאת במסגרתו של סיור מיוחד ומרחיב דעת שבו השתתפתי, פרי יוזמתו של פורום צמרת-ירוחם.

קבוצת "פורום צמרת ירוחם" במהלך הביקור במיזם "שער הירדן" במועצה האיזורית "עמק המעיינות" יחד עם ראשי המועצה.

את המסע הזה הוביל  משה בן עטר מרכז הפורום, אשר דאג ליום מרתק שכלל  סיורי עומק ומפגשים אנושיים מרתקים ברחבי המועצה האזורית גלבוע ובמתחם המתפתח של אזור התעשייה שער הירדן, השוכן בלב עמק המעיינות. כל זאת לצד הדרכתו המיוחדות של חבר הפורום מתי חי,מורה דרך, יזם חינוכי וחברתי, שבעברו היה גם ראש מדור ידיעת הארץ בצבא. הסיור כולו התקיים תחת חסותו האדיבה והחשובה של המכון היהודי ערבי של ההסתדרות. אל סיור זה, מתוך כוונה ליצור שיח אמיתי וחיבור בין-מגזרי, הצטרפו אליו פעילים חברתיים נמרצים המגיעים מהמגזר הערבי. מטרת ההצטרפות הייתה בעיקרה כדי שכולנו, כקבוצה אחת, נכיר את המפעלים והיוזמות השונות הפועלים לטיפוח של חיים משותפים וסובלנות ביישובי הגלבוע, המקדמים זאת, בין היתר, באמצעות תוכניות ספורט מחברות ומעצימות.

תל יזרעאל – כרם נבות, דם מלכים ונוף עוצר נשימה

את היום המיוחד הזה, מיד לאחר הנסיעה הארוכה מתל אביב צפונה, בחרנו לפתוח בנקודת תצפית היסטורית שאין שנייה לה: תל יזרעאל. מדובר ללא ספק באחד האתרים המרתקים והחשובים ביותר שישנם בצפון הארץ. תל יזרעאל איננו רק ערימת אבנים עתיקות; זהו מקום המשלב בתוכו היסטוריה מקראית דרמטית רבת תהפוכות, ממצאים ארכיאולוגיים מרשימים בקנה מידה בינלאומי, ומורשת קרב עקובה מדם מתקופת מלחמת העצמאות של מדינת ישראל.

תל יזרעאל - עבודות הפיתוח של קק"ל בעיצומן

מבחינה גיאוגרפית, התל המרשים ממוקם על גבי שלוחה הנישאת בצפון-מערב רכס הגלבוע המפורסם. ממיקום זה הוא משקיף בגאון, מנקודת תצפית אסטרטגית מרהיבה ביופייה, על מרחבים ירוקים וצהובים של עמק חרוד, מרחבי עמק יזרעאל, פסגתה של גבעת המורה, כפתו העגולה של הר תבור והרי גלעד הנישאים במזרח.

מבחינה היסטורית, התל הזה מזוהה באופן מוחלט עם העיר המקראית יזרעאל. עיר זו לא הייתה עוד יישוב שולי, אלא שימשה כמרכז שלטוני חשוב ומרכזי בממלכת ישראל העתיקה, ובמיוחד עלתה לגדולתה בימי שלטונו של בית עומרי, במהלך המאה ה-9 לפני הספירה (המאה ה-9 לפנה"ס). עיר יזרעאל המקראית שימשה בירת החורף של המלך. המלך אחאב ואיזבל אשתו הקימו ביזרעאל ארמון מפואר ומרכז שלטוני רחב ידיים, אשר שימש אותם כ"בירת חורף" רשמית (וזאת בנוסף לבירתם המרכזית, שומרון).

אך המקום הזה חקוק בזיכרון הקולקטיבי שלנו בעיקר בזכות טרגדיה אנושית ומוסרית עמוקה. המקום גם התפרסם בסיפור התנכ"י הידוע והנלמד עד היום על כרם נבות היזרעאלי. הסיפור המקראי המפורסם הזה (המופיע בספר מלכים א', פרק כ"א) נסוב על דמותו של נבות, איש פשוט שסירב למכור את כרם אבותיו למלך אחאב, ובתגובה על סירובו העיקש נרצח באכזריות בתכנונה המרושע של המלכה איזבל (סיפור שהוליד את מטבע הלשון האלמותי: "הרצחת וגם ירשת?"). מאורע דרמטי זה התרחש ממש כאן, על האדמה שעליה דרכנו.

הארכיאולוגיה המודרנית מספקת גיבוי מרתק לטקסט המקראי. החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בסביבת התל אכן חשפו גתות עתיקות, גילוי מהותי מה שמחזק משמעותית את ההשערה המחקרית בדבר קיומם של כרמים נרחבים שעיטרו את האזור הזה בימי קדם. חפירות נרחבות אלו, שנערכו במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת (בניהולם ובפיקוחם של החוקרים דוד אוסישקין וג'ון וודהד), חשפו שרידים עצומים של מתחם מבוצר עצום המיוחס לימי בית עומרי. אותו מתחם שלטוני הוקף בחפיר עמוק ואדיר ממדים שהיה חצוב ישירות בסלע – חפיר שנחשב עד היום לאחד הגדולים והמרשימים ביותר שנתגלו אי פעם בארץ מתקופה היסטורית זו.

דם ומורשת – מכפר זרעין הערבי ועד למערכות מלחמת העצמאות

ההיסטוריה של תל יזרעאל לא פסקה עם חורבן ממלכת ישראל. לאורך התקופות השונות בהיסטוריה, המשיך המקום המיוחד הזה להיות מיושב על ידי עמים ותרבויות שונות, כולל התיישבות ענפה בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית, וכן בתקופה הצלבנית הסוערת (תקופה שבה אז נקרא המקום בפי הלוחמים הנוצרים בשם "לה פטי ז'רין"). רצף ההתיישבות המשיך אל תוך העת החדשה, ועד שנת 1948 שכן במקום זה בדיוק הכפר הערבי הגדול זרעין.

מיקומו הטופוגרפי הנישא והשולט של הכפר הערבי זרעין הפך אותו, באחת, לנקודת שליטה אסטרטגית קריטית ביותר במהלך חודשיה הראשונים והקשים של מלחמת העצמאות, ובעטיו הפך האזור לאתר של קרבות עזים. הכפר הערבי חלש מגבוה על צומת דרכים מרכזי וחשוב, ונוכחותו שם איים באופן תמידי וקטלני על התחבורה היהודית שעשתה את דרכה בעמק יזרעאל, כמו גם על ציר הקשר החיוני שחיבר בין יישובי העמק השונים ואזור הגליל.

אנדרטת הפלמ"ח בתל יזרעאל

המערכה על משלט זה גבתה מחיר דמים יקר. ההתקפה הראשונה (אשר אירעה באפריל 1948): ב-20 באפריל 1948, יצאו באישון לילה כוחות אמיצים של הגדוד הראשון של ארגון הפלמ"ח (אשר השתייך לחטיבת יפתח) להתקפה חזיתית על הכפר, במטרה ברורה כדי להסיר את האיום התמידי על צירי התנועה. עם זאת, ההתקפה הישראלית נתקלה בהתנגדות עזה ונחושה מצד המגנים הערבים, והכוח התוקף נאלץ בסופו של דבר לסגת לאחור, אך זאת רק לאחר שספג אבדות כבדות ומכאיבות (שישה הרוגים ומספר רב של פצועים).

כיבוש הכפר הסופי הגיע בשלב מאוחר יותר (מאי 1948): כחודש ימים לאחר ההתקפה הראשונה, בתאריך ה-28 במאי 1948, תקף כוח לוחמים של חטיבת גולני (כוח מתוך גדוד ברק) את הכפר השולט מחדש, הפעם כשהוא מסתייע בסיוע ארטילרי כבד. הפעם ההכרעה הייתה מהירה וברורה – הכפר נכבש, ותושביו הערבים יחד עם הכוחות הערביים החמושים שהיו בו נמלטו על נפשם לעבר העיר ג'נין. כיבוש משלט זרעין היה נקודת מפנה, שכן הוא הסיר לחלוטין את האיום הקיומי מעל יישובי העמק הפורחים ואפשר את המשך התנועה החופשית והבטוחה באזור כולו.

כיום, בחלקה העליון של התל, ממש בנקודת תצפית פנורמית יפהפייה שפתוחה לרוחות העמק, הוקמה אנדרטה מרגשת לזכר הלוחמים הגיבורים שנפלו בקרבות הקשים על משלט זרעין וסביבתו. האנדרטה הצנועה והמכובדת מורכבת מלוחות סלע חסונים ואבני בזלת טבעיות ושחורות, אשר המשתלבות בהרמוניה מוחלטת בנוף המקומי הפראי. על גבי האבנים הללו חקוקים באותיות של קידוש לבנה שמותיהם של חללי הפלמ"ח (מחטיבת יפתח) וכן חללי חטיבת גולני, בחורים צעירים שנפלו בקרבות הקשים והמרים באזור זה למען תקומת המדינה.

האזור העוטף סביב האנדרטה עובר היום, בימים אלו ממש, עבודות פיתוח נרחבות ומושקעות על ידי קרן קיימת לישראל (קק"ל) ועל ידי רשות הטבע והגנים. הכוונה התכנונית היא להציב בו בעתיד הקרוב ספסלים נוחים למנוחה, לסלול שבילי הליכה מסודרים ונגישים, וכן להציב עמדות שמע מתקדמות (מערכות "מסבירן") המאפשרות לכלל המבקרים במקום להאזין להסברים מפורטים ומעמיקים על אודות ההיסטוריה התנ"כית המרתקת של המקום ועל אירועי שנת 1948. כל זאת, תוך כדי צפייה מהפנטת בנוף הפתוח המשתרע אל עבר הרי הגלבוע הירוקים ומרחבי עמק חרוד.

"עידן טכנולוגי" – המהפכה השקטה והגאונית של עמק המעיינות

אחרי שספגנו את רוחות העבר והקרבות ההיסטוריים, פנינו לעבר העתיד. חוויה של ממש, מרוממת נפש ומעוררת השראה, חיכתה לנו כשהגענו למתחם חדשני ומרתק בשם "עידן טכנולוגי". מתחם זה הוא ללא צל של ספק אחד המיזמים החדשניים, המקוריים והייחודיים ביותר הפועלים כיום ברחבי הפריפריה הישראלית. מדובר, הלכה למעשה, במרכז אזורי מתקדם המשמש לפיתוח טכנולוגי, לקידום חדשנות חינוכית ולפיתוח פתרונות תעסוקה מודרניים. מרכז זה הוקם בשנת 2015 בזכות שיתוף פעולה פורה והדוק בין המועצה האזורית עמק המעיינות לבין קבוצת גבעסול (Gevasol Group) העולמית, אשר שבבעלותן של התעשיין והיזם פורץ הדרך גדעון ידין.

במהלך הביקור במיזם "עידן טכנולוגי". מימין פרופ' אביבה חלמיש. שלישי משמאל משה בן עטר

החזון הגדול והשאפתני שמאחורי הקמת המרכז הזה היה ליצור חיבור ישיר, בלתי אמצעי ויום-יומי, בין עולמות של חינוך, תעשייה יצרנית, יזמות חופשית וקהילה מקומית, ולהעניק בכך לתושבי עמק המעיינות והאזור כולו גישה חסרת תקדים לעולמות החדשנות והטכנולוגיה, וכל זאת מבלי שיצטרכו לעזוב את הפריפריה ולנדוד למרכז הארץ.

המרכז העצום והשוקק חיים הזה כולל בין היתר מגוון רחב של מתקנים ושירותים: מעבדות טכנולוגיות מתקדמות וחדישות ביותר; מרכז משוכלל המיועד עבור עיבוד שבבי מדוייק וכן מרחבי ייצור; סדנאות עבודה מאובזרות בתחומי רובוטיקה, אלקטרוניקה, הדפסות תלת־ממד ומרחבי מייקרספייס ליצירה חופשית; אודיטוריום מפואר ונוח וכן כיתות לימוד מרווחות; חממה עסקית ותומכת המיועדת ליזמים צעירים ולחברות סטארט־אפים בתחילת דרכם. וכן, מרכזי מחקר ופיתוח רשמיים ופעילים של קבוצת גבעסול עצמה.

טכנולוגיה ורוח בחצר מיזם "עידן טכנולוגי"

אחד המאפיינים הייחודיים והמלהיבים ביותר של מתחם "עידן טכנולוגי" הוא השילוב הפיזי, תחת קורת גג אחת, בין קהלים שבדרך כלל לא נפגשים ביומיום. כאן תוכלו לראות תלמידי בתי ספר צעירים, יזמים מנוסים, סטודנטים סקרנים, תעשיינים ותיקים ומהנדסים בכירים אשר העובדים זה לצד זה באותו מתחם ממש. בזכות המבנה הייחודי הזה, התלמידים יכולים, בזמן אמת, לפתח רעיונות חדשים, לתכנן מוצרים מהיסוד, ולראות במו עיניהם כיצד רעיונותיהם המופשטים הופכים לאבות־טיפוס ואף למוצרים ממשיים ומוגמרים.

יתרה מזאת, המרכז מפעיל שורה ארוכה של תוכניות חינוך טכנולוגי המותאמות למגוון גילאים – לילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד. תוכניות אלו כוללות, בין השאר, קורסים מרתקים ביזמות, לימודי תכנות, בניית רובוטיקה, קורסים של עיצוב תלת־ממדי, סדנאות נגרות טכנולוגית, חוגי לגו רובוטי ועוד שפע של פעילויות העשרה. מעבר להיותו מוסד חינוכי ותעשייתי, הוא משמש גם כמרכז קהילתי תוסס וכמוקד משיכה אזורי אמיתי לחדשנות. בסופו של דבר, בהחלט אפשר לומר ש"עידן טכנולוגי" הוא הרבה יותר מבית ספר שגרתי או מרכז תעשייתי קר ומנוכר – זהו ניסיון אמיץ ומוצלח ליצור בעמק המעיינות אקוסיסטם שלם ומקיף של עולמות חדשנות, יזמות וקהילה. מערכת אקולוגית זו המבוסס על שיתוף פעולה הדוק ורציף בין רשויות השלטון המקומי, אנשי מערכת החינוך, ונציגי התעשייה המתקדמת.

האיש שמאחורי החזון – גדעון ידין ותפיסת "תעשיית האימפקט"

כל פרויקט גדול זקוק למשוגע לדבר, לאדם בעל חזון שאינו חושש לחלום בגדול. מאחורי המיזם המיוחד והמשגשג הזה עומד איש אחד, גדעון ידין, יליד ובן קיבוץ גבע, אשר משמש כמייסד ומנכ"ל קבוצת גבעסול. במהלך הביקור, נחשפנו לממדי העשייה המדהימים שלו, ומסתבר כי קבוצת גבעסול שעליה הוא אמון היא למעשה קבוצת תעשייה וטכנולוגיה בינלאומית ענקית ומצליחה.

במהלך הדיון בפנל. שני מימין: גדעון ידין. שלישית מימין: מיכל ורדיגר וראשון משמאל: אחמד זועבי

הקבוצה המתמחה באופן ספציפי בפיתוח הנדסי וייצור של פתרונות הנעה, תכנון מערכות בקרה מורכבות, הקמת מערכות אלקטרו-מכניות ופיתוח מוצרים מותאמים אישית עבור יצרנים תעשייתיים (חברות OEM). לקוחות אלו מגיעים בתחומים מגוונים ורחבים ביותר – החל מתחומי חקלאות, דרך ציוד רפואה, תעשייה כבדה, מערכות תחבורה, ועד פתרונות אוטומציה מתקדמים. קנה המידה של החברה מעורר השתאות: החברה פועלת כיום במקביל מישראל, משלוחות בהולנד, וממדינות נוספות ברחבי העולם, והיא מעסיקה תחת שורותיה מאות עובדים מסורים.

סיפור הקמתה של אימפריה זו מרתק בפני עצמו. החברה נוסדה בשנת 2002 במדינת הולנד על ידי גדעון ידין ועל ידי רעייתו, יערה ידין. מראשית דרכה העסקית, התמקדה החברה בצורה ברורה בפיתוח של פתרונות מותאמים אישית לצרכי הלקוחות, ולא בייצור המוני של מוצרים סטנדרטיים ומדף. במשך השנים שחלפו מאז, התרחבה חברת גבעסול וצמחה להיות קבוצת חברות בינלאומית ורבת זרועות, אשר בעלת פעילות ענפה של מחקר ופיתוח, פסי ייצור מתקדמים והשקעות הון בתחומי טכנולוגיה ותעשייה שונים.

אך מה שמייחד את קבוצת גבעסול יותר מכל הוא המצפון החברתי שלה. חלק חשוב ובלתי נפרד בפעילותה התאגידית הוא תחום הפעילות החברתית והחינוכית שהיא מקדמת, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, ובהעסקת עובדים מבוגרים, מתן שוויון הזדמנויות, ושילוב אוכלוסיות מגוונות ומוחלשות בשוק העבודה התחרותי.

בזכות גישה זו, גדעון ידין נחשב היום לדמות יוצאת דופן ומוערכת מאוד בתעשייה הישראלית. ייחודו נובע מכך שהוא משלב בטבעיות בין יזמות עסקית תחרותית, השקעה פילנתרופית בחינוך ובקהילה, ותפיסה עמוקה של ערך "תעשייה בעלת השפעה" (הידועה בעולם כ-Impact Industry). כלומר, הוא מאמין בלב שלם כי זו תעשייה המבקשת ליצור גם ערך חברתי אמיתי ומדיד, וזאת לצד יצירת רווח כלכלי הכרחי.

יחד עם משה בן עטר, מול מרחבי עמק הירדן

במהלך ביקורנו, נפגשנו עם גדעון ידין לשיחה פתוחה, מיד לאחר סיור מקיף במתחם עידן טכנולוגי. המפגש נערך במסגרת פאנל מיוחד שנערך במקום, ובו הוא סיפר בפתיחות לב את "סיפור חייו" האישי והמרתק. הוא שיתף את הקהל וסיפר כיצד מתלמיד גרוע ומאתגר בבית ספר, הפך לימים ליזם חלוצי ולתעשיין בינלאומי, אדם אשר הוביל בתעוזה רבה ובחזון להקמת שורה שלך מפעלים מצליחים בארץ ובחו"ל. גדעון ידין, הסביר לנו בצניעותו הרבה, האופיינית כל כך לאנשי עבודה אמיתיים, כי הוא רואה במיזם "עידן טכנולוגי" חלק מהותי ובלתי נפרד מהחזון הכולל שלו לפיתוח אזורי בפריפריה. לדבריו הנחרצים, תחומי יזמות, תעשייה וחינוך צריכים ויכולים להתקיים יחד בהרמוניה, מתוך אמונה יוקדת כי השקעה בדור הצעיר ובחיזוק הקהילה היא תנאי סף הכרחי, תנאי שאין בלתו, לצמיחה כלכלית וחברתית ארוכת טווח.

כדורסל, חינוך ודו-קיום – התקווה המשותפת של אזור הגלבוע

השקעתו של ידין באזור אינה מסתכמת רק במכונות, מחשבים וטכנולוגיה, אלא חודרת גם אל תרבות הפנאי והספורט של התושבים. מסתבר שמעבר לפעילותו התעשייתית, גדעון ידין הוא גם בעל השליטה והרוח החיה מאחורי קבוצת הכדורסל הפועל העמק. מדובר בקבוצת הכדורסל המשחקת בליגת העל הישראלית, אשר מגיעה מהמועצה אזורית גלבוע (קבוצה אשר המייצגת נאמנה גם את תושבי עפולה ואת תושבי אזור הגליל התחתון).  מנכ״לית המועדון הפעלתנית, מיכל ורדיגר, סיפרה לנו בגאווה במהלך הסיור כיצד קבוצת הכדורסל התחרותית הזו תורמת רבות לפעילות קהילתית ענפה באיזור. היא הדגישה במיוחד את יצירת שיתוף פעולה וחיבור אמיתי בין צעירים יהודים וערבים, המתבצע, בין היתר, דרך שיתופי פעולה עם מוסדות כמו בית ספר "נעאורה".

על המרקם החינוכי המיוחד הזה שפך אור מנהל בית הספר נעאורה, אחמד זועבי, אשר סיפר בהתרגשות במהלך הדיון בפנל על העשייה החינוכית במוסד שבראשו הוא עומד. לדבריו, בבית הספר לומדים כעת כ-290 תלמידים צעירים. תלמידים אלו מחולקים בתשעה כיתות לימוד רגילות המיועדות לגילאי א-ו, ובנוסף פועלת בו כיתה מקדמת אחת (המיועדת עבור תלמידי חינוך מיוחד). הוא ציין בגאווה כי צוות בית ספרנו מונה כ-19 מורים ומורות מסורים. לדבריו המרגשים של זועבי, בית הספר איננו רק מוסד להקניית ידע, אלא הוא מהווה בית אוהד ותומך עבור הילדים, מקום בטוח בו רוכשים התלמידים כישורים חשובים ומיומנויות למידה הכרחיות. מיומנויות אלו הן כלים המבטיחים את הצלחתם העתידית בהמשך דרכם בחטיבת הביניים ובמסגרות החטיבה העליונה, והן אלו שמטפחות ומבססות את שאיפתם להמשך לימודיהם האקדמאים בעתיד.

שער הירדן – כשחזון של שלום כלכלי הופך לבטון ופלדה

אחד האתרים המרשימים והמסקרנים ביותר שבהם ביקרנו במהלך הסיור העמוס הזה, אזור שהיה גם תחנתינו האחרונה בסיור, היה מיזם "שער הירדן". זהו ללא ספק אחד מפרויקטי שיתוף הפעולה הכלכליים וההנדסיים השאפתניים ביותר והגדולים ביותר שנולדו אי פעם בעקבות חתימת הסכם השלום ההיסטורי בין מדינת ישראל לממלכת ירדן. המיזם הכביר הזה נמצא כולו בתוך שטח המועצה האיזורית עמק המעיינות.  כדי להבין את גודל המעמד, יש להבין את האזור. מדובר במועצה רחבת ידיים מהשתרעת על פני מרבית שטחו הגיאוגרפי של עמק בית שאן הפורה. מועצה זו, אגב, עד שנת 2008 נקראה בשמה הישן "המועצה האזורית בקעת בית שאן".

שטח מתחם שער הירדן. בתווך נהר הירדן ומאחורי איזור התעשיה הירדני

בשטחה של המועצה הענקית הזו נמצאים כיום 16 קיבוצים משגשגים, וכן מספר מושבים ויישובים קהילתיים פסטורליים. בזכות נתוניה הטבעיים והאנושיים, היא נחשבת בצדק לאחד האזורים החקלאיים והתיירותיים החשובים, הפוריים והיפים ביותר במדינת ישראל. עמק המעיינות ידוע במיוחד, כשמו כן הוא, בשפע המעיינות הנובעים שבו, במערכות החקלאות המתקדמת והענפה, בענף התיירות הכפרית המשגשג, וכמובן, בקרבה הגיאוגרפית המיידית לגבול ירדן.  אל שטח מיזם "שער הירדן" הגענו לאחר נסיעה קצרה ומעוררת מחשבה שנעשתה לאורך תוואי גדר המערכת הביטחונית. במהלך הביקור המיוחד בשטח, תחת כיפת השמיים, זכינו לשמוע בשטח הסבר מקיף, מקצועי ומרתק מפי ראש המועצה האזורית עמק המעיינות בעצמו, איתמר מטיאש, ולצידו סגניתו,  מיכל אקרמן. השניים הציגו בפנינו, בעיניים בורקות, את חזון הפיתוח האזורי הממשמש ובא ואת חשיבותו האסטרטגית והגיאופוליטית העצומה של הפרויקט לעתידו של האזור כולו ולמדינה כולה.

ראש המועצה של עמק המעיינות, איתמר מטיאש, במהלך ההסבר לקבוצת "פורום צמרת ירוחם" בעת הביקור בשטח המיזם

עמדנו שם, בנקודת התצפית המרהיבה הסמוכה למעבר נהר הירדן ההיסטורי. מול עינינו נגלה גשר חדש ומרשים במיוחד, גשר בטון ופלדה בן 350 מטרים אורכו, שהוקם ממש באחרונה על תוואי נהר הירדן. הגשר נועד לחבר ולגשר פיזית בין שני איזורי התעשייה – הירדנית והישראלית. מתחם זה ממוקם כ-7 ק"מ דרומית לנקודת מעבר הגבול המוכרת, גשר שייח' חוסיין. משם, מנקודת תצפית זו על המים הזורמים בשקט, ניתן היה להבין היטב את הרעיון המבריק העומד בבסיס המיזם כולו: יצירת מרחב כלכלי משותף לחלוטין לישראל ולירדן. מרחב אשר יאפשר לשתי המדינות השכנות ליהנות מפירותיו של שיתוף פעולה תעשייתי, מסחרי ולוגיסטי נרחב. איתמר מטיאש הסביר לנו בסבלנות כי הרעיון הראשון למיזם הגרנדיוזי הזה נולד מיד לאחר חתימת הסכם השלום ההיסטורי בשנת 1994. הרעיון נבע מתוך ההבנה העמוקה כי שלום יציב ואמיתי בין עמים אינו יכול להתבסס אך ורק על הסכמים מדיניים הנחתמים בחדרים סגורים. שלום של קבע, כך הסביר, חייב להישען גם על אינטרסים כלכליים משותפים וחזקים, ועל שיתופי פעולה אזרחיים ארוכי טווח שישזרו את חיי התושבים משני עברי הגבול אלו באלו.

על רקע שטח מיזם "שער הירדן".

ההיקף של הפרויקט הוא חסר תקדים. מיזם "שער הירדן" משתרע בעוצמה על שטחים נרחבים משני עברי הגבול הבינלאומי. בצד הירדני של הגבול מתוכנן לקום אזור תעשייה ותעסוקה רחב היקף שיספק פרנסה לאלפים. מנגד, ואילו בצד הישראלי של הירדן, מוקם אזור מסחר, מתחם שירותים ולוגיסטיקה מתקדם ומשוכלל. שני המתחמים העצומים הללו יחוברו זה לזה באמצעות אותו גשר ייעודי שנבנה מעל נהר הירדן. גשר זה שיאפשר מעבר נוח, מהיר ובטוח של עובדים ירדנים, מנהלים, מהנדסים מומחים ואנשי עסקים משתי המדינות, אשר ינועו הלוך ושוב ויניעו את גלגלי הכלכלה האזורית.

רשת של מסילות, נמלים ותקווה למזרח תיכון חדש

לדבריו המרתקים של מטיאש, המטרה של פרויקט "שער הירדן" איננה מסתכמת רק ביצירת מקומות עבודה חדשים לתושבי האזור, חרף חשיבותם העצומה. המטרה האסטרטגית האמיתית היא הקמת מרכז אזורי כלכלי-לוגיסטי ענק, כזה שימשוך אליו השקעות בינלאומיות של תאגידי ענק, ויקדם שורה של יוזמות מחקר ופיתוח בתחום הטכנולוגיה, החקלאות המתקדמת, תעשיות האנרגיה המתחדשת והתעשייה המודרנית בכללותה. התגשמות חזון זה ויהפוך את עמק המעיינות כולו למוקד כלכלי חשוב, מרכזי ומשפיע ביותר במזרח התיכון כולו.  ראש המועצה הדגיש בפנינו באמונה שלמה כי הפרויקט רחב הידיים הזה עשוי, בטווח הנראה לעין, לשנות לחלוטין את פניו של האזור כולו מקצה לקצה. עמק המעיינות, שהיה במשך דורות רבים אזור חקלאי מובהק שנסמך על גידולי השדה והמטעים, עובר למעשה בשנים האחרונות תהליך מואץ ומרתק של גיוון כלכלי. כיום, לצד החקלאות המפותחת המסורתית, ענפי התיירות הכפרית ושפע המעיינות המרהיבים המושכים מבקרים רבים מכל רחבי הארץ, מבקשת המועצה האזורית לקדם במקביל גם תעשייה מתקדמת, לטפח חדשנות חסרת פשרות ולעודד יזמות עסקית כפורצת דרך.

מבט לגשר החדש על הירדן באורך 350 מטרים המחבר בין איזורי התעשייה הירדני והישראלי. מתי יפתח? 

מטיאש הציג בפנינו את תפיסתו המדינית-כלכלית, שלפיה שיתוף הפעולה ההדוק עם מדינת ירדן אינו מהווה רק הזדמנות כלכלית פז עבור משקיעים. אלא מדובר גם במנוף פוליטי אדיר ליצירת יציבות אזורית וביטחונית ארוכת טווח. לדבריו המשכנעים, משוואת השלום פשוטה והגיונית: כאשר תושבי שני צדי הגבול, ישראלים וירדנים כאחד, נהנים מצמיחה כלכלית משמעותית, מזמינות של תעסוקה יציבה ונהנים ממהשקעות משותפות שמפריחות את הכלכלה המקומית – אזי גדל גם באופן ישיר הסיכוי לשימור היחסים השלווים, התקינים והטובים בין המדינות השכנות. איש לא ימהר לסכן את פרנסתו ואת עתיד ילדיו למען סכסוכים מיותרים.

הצד הירדני. איזור התעשייה והכפרים הסמוכים. רובם מאוכלסים במשפחות פליטי 1948

במהלך ההסבר שניתן לנו תחת כיפת השמיים, ממש בשטח עצמו, ניתן היה לחוש בכל רמ"ח איברינו עד כמה חזון אמיץ זה מעורר השראה עמוקה. במרחב גיאוגרפי מסוים זה, שהיה במשך עשרות שנים גבול ביטחוני רגיש, מתוח ולעיתים רווי אירועים ביטחוניים, מתוכנן כעת לקום אזור משגשג של שיתוף פעולה אזרחי, מסחר בינלאומי ויזמות משותפת. מדובר למעשה בביטוי מוחשי, יצוק בבטון וסלול באספלט, לתפיסה הפוליטית-מדינית של "שלום כלכלי".

בראש מגדל התצפית במקום

בסיום הביקור המרתק שלנו, סיכם אמר איתמר מטיאש באופטימיות זהירה כי הוא רואה בפרויקט "שער הירדן" הרבה מעבר למהנדסים, תקציבים ומנופים. לדבריו, הוא רואה בו לא רק פרויקט תשתיתי אדיר ממדים, אלא גם, ובעיקר, פרויקט של תקווה. זוהי תקווה יוקדת לעתיד טוב יותר של שיתוף פעולה אזורי אסטרטגי, של פיתוח כלכלי משגשג, ושל חיזוק הקשרים האנושיים והכלכליים בין עמי האזור כולו.  לדברים אלו הוסיפה פן אסטרטגי גלובלי מיכל אקרמן, סגנית ראש המועצה. היא ציינה בהתלהבות רבה כי הפרוייקט המיוחד והשאפתני הזה משתלב הלכה למעשה עם היוזמה הבינלאומית הגדולה של המסדרון הכלכלי הודו–המזרח התיכון–אירופה (המוכר בעולם כיוזמת IMEC). יוזמה זו היא יוזמה אסטרטגית רב-לאומית מרתקת שהוכרזה רשמית לעולם בשנת 2023. מטרת העל של היוזמה היא לשילוב מערך מורכב ורצוף של מסילות ברזל ונתיבי ספנות ימיים, שמטרתם לחבור יחד כדי לחיבור מסחרי וכלכלי הדוק בין מדינת הודו, מדינות המפרץ הפרסי, ירדן, ישראל ויבשת אירופה. כל זאת במטרה מרכזית ומוצהרת לקדם צמיחה כלכלית בינלאומית ולהבטיח יציבות תעבורה בסחר העולמי. פרוייט בסדר גודל כזה, במידה ויתממש במלואו, עשוי בהחלט להיות אלטרנטיבה ראוייה, בטוחה וזולה יותר למיצרי הורמוז הבעייתיים מבחינה ביטחונית וגיאופוליטית. שמענו גם לסיום פרטים רבים, מעשירים ומדויקים מאוד על אודות המיזם המשותף מעו''ד רני חאג' יחיא – אשר משמש כמנכ״ל שותף של פרוייקט שער הירדן, ועושה ימים כלילות לקידומו.

ממש לקראת הפרידה מהמקום, רגע לפני שחזרנו לאוטובוסים, לא ויתרנו על החוויה המלאה וטיפסנו בגרמי המדרגות של מגדל התצפית הסמוך שהוצב במקום. מראש המגדל, כשהרוח מלטפת את הפנים, ניתן היה לראות בברור, מבעד לאוויר הצלול של העמק, את הצד הירדני של הגבול. ראינו את הכפים החשופים המתרוממים ממזרח לירדן, ובעיקר צפינו על איזור התעשייה הירדני ההולך ומתפתח ממש אל מול עינינו, אזור אשר המיועד בסופו של יום להיות חלק בלתי נפרד ממרחב שיתוף הפעולה הכלכלי של שתי המדינות. אכן, כאשר עומדים שם ומביטים אל עבר נהר הירדן, אותו נהר היסטורי הזורם לו בשקט ובשלווה בין שתי המדינות השכנות, קשה מאוד שלא לחשוב ולהאמין כי ייתכן שדווקא כאן, בלב ליבו של עמק בית שאן, הרחק מאורות הכרך של תל אביב, נבנה בימים אלו ממש אחד הגשרים החשובים, ההיסטוריים והקריטיים ביותר לעתידו ולשלומו של המזרח התיכון כולו.

סוף דבר: גשרים של תקווה בין עבר לעתיד

המסע המרתק והעוצמתי הזה – שהחל על רכס הגלבוע, בין רגבי האדמה ספוגי הדם וההיסטוריה המקראית של תל יזרעאל ומורשת הקרבות של תש"ח – הסתיים בתצפית מרהיבה שפניה נשואות מעלה, אל עבר עתיד של חדשנות ושיתוף פעולה בינלאומי. לעיתים קרובות מדי אנו נוטים לשקוע בשגרה השוחקת, הצינית והמנוכרת של מרכז הארץ, ומתרגלים לחשוב שהכול מתחיל ונגמר בין גבולות המטרופולין. אבל המסע לעמק המעיינות מוכיח שדווקא שם, במרחבים הפתוחים של הפריפריה, נרקמים בעבודה קשה ובאמונה יוקדת החלומות הגדולים והמשמעותיים ביותר של החברה הישראלית.

ראינו זאת דרך כל שלב בסיור: החל מהחממות הטכנולוגיות המרשימות של "עידן טכנולוגי", המצמיחות במרץ את דור היזמים והמהנדסים הבא של ישראל ומבטלות את המרחק הגיאוגרפי בעזרת חזון תעשייתי. חווינו זאת דרך קולות הכדרור באולמות הספורט, שבהם בני נוער – יהודים וערבים כאחד – לומדים לנצח, להפסיד, ומעל לכול, לחיות יחד כקבוצה אחת וכרקמה אנושית אחת. וחתמנו זאת מול גשר הבטון האדיר והחדש שנמתח בגאון מעל מימיו השקטים של נהר הירדן, גשר שמחבר לא רק בין מדינות, אלא בין תקוות, כלכלות ואנשים.

מבט של תקווה לעבר איזור "גשר השלום"

עמק המעיינות והגלבוע אינם עוד רק אזורי טיול פסטורליים לימי שבת, אלא מעבדת ניסויים ענקית ומוצלחת של חזון ציוני מתחדש. הם מוכיחים הלכה למעשה כי ההיסטוריה המפוארת והכואבת שלנו אינה צריכה לשמש רק כמורשת זיכרון וגעגוע אל העבר, אלא כיסוד איתן, חזק ושורשי שעליו ניתן, ואף חובה, לבנות עתיד אופטימי של חדשנות חסרת פשרות, תעשיית אימפקט חברתית וחיים משותפים ושלווים.

כשעומדים שם, על הגבול המוריק, מול הנוף הפתוח ועוצר הנשימה של הרי גלעד העטופים בשמש של אחר הצהריים, תובנה אחת מתחדדת בבהירות גמורה: השלום האמיתי – זה הכלכלי, החברתי והאנושי – אינו נחתם אך ורק במעמדים רשמיים מול מצלמות העולם, אלא הוא נבנה מדי יום ביומו. הוא נבנה בעבודת כפיים על פסי הייצור, בכיתות הלימוד המשולבות, במעבדות הטכנולוגיה ובחזון הבלתי מתפשר של אנשים שסירבו להפסיק לחלום. היוזמות הללו אינן רק הבטחה מקומית לפריחה של אזור אחד בצפון הארץ; הן משמשות כמגדלור של תקווה שמאיר את הדרך למזרח התיכון כולו, ומזכירות לכולנו שמעבר להרי החושך והספקנות, ישנם אנשים שבונים עבורנו גשרים אל המחר.