מבצר עתלית
מבצר עתלית (ידוע גם כמבצר פרגרינורום (Castellum peregrinorum) או טירת פֶּלֶרֶן (Château Pèlerin)) הוא אתר ארכאולוגי ובו מבצר צלבני, וכן שרידי יישוב קדומים יותר. האתר נמצא סמוך ליישוב עתלית שבמישור החוף, והוא היה מקום מושבם של אחרוני הצלבנים בארץ ישראל, לפני שנטשו את ממלכתם והפליגו אל מעבר לים.
בניצול הטופוגרפיה דומה מבצר עתלית מבחינה רעיונית לטירות דורבן, אך מיקומו ותכנונו יוצאי הדופן מציבים אותו בקטגוריה בפני עצמה כמבצר אי. הוא איננו המבצר הצלבני הגדול ביותר ומעט מאוד נותר מביצוריו, אך עם זאת, ייחודו, המאסיביות וחוזקם של ביצורי הצד המזרחי (יבשתי) שלו הופכים אותו לאחד המבצרים הצלבניים המעניינים ביותר. פרופסור יהושע פראוור מציין בספרו כי מבצר עתלית הוא דוגמה ליכולתם ולכישרונם של הצלבנים בפתרון בעיות באדריכלות צבאית: "גלעד למיומנות, ידע וכשרון המצאה שאין רבים כדוגמתו"[1].
המבצר הוקם במהלך שנת 1218 על ידי אבירי המסדר הטבטוני והאבירים הטמפלרים ביוזמת מלך ממלכת ירושלים ז'אן דה בריין. הוא נבנה במספר שלבים, וסביר להניח כי בתחילה תפס שטח המבצר לא יותר משליש לשון היבשה והתל שעליה, אולם השינויים בשטח ממלכת ירושלים לאחר קרב הירביה, ולאחר מכן כיבושיו של הצבא הממלוכי, הצריכו את הגדלת המקום כדי לשכן בו ולהגן על אוכלוסייה שנדחקה ונזקקה לביטחון. בליל 14 באוגוסט 1291, לאחר נפילת העיר עכו בידי הצבא הממלוכי, ננטש המבצר והמוסלמים מוטטו את מגדלי המבצר ואת שעריו.
במאות השנים שחלפו מעת נטישתו, בלו ונהרסו חלקים נוספים מהמבנים גם כתוצאה מרעידות אדמה. הרס נוסף נגרם משימוש משני באבני המבצר במפעלי בנייה עות'מאניים בעכו ובחיפה. תהליך פירוק אבניו לצורכי בנייה נמשך עד סוף המאה ה-19.
