בר כוכבא - זיכרון היסטורי ומיתוס הגבורה / מוזיאון ארץ ישראל

בר כוכבא – זיכרון היסטורי ומיתוס הגבורה, יצא בימים אלה כספר מהודר, במקביל לפתיחתה של תערוכת בר כוכבא, במוזיאון ארץ- ישראל, תל- אביב.

בר כוכבא הוביל מרד נגד הרומאים בשנים 135-132 לספירה, מרד שדוכא ביד קשה ושבעקבותיו היישוב היהודי בארץ כמעט נכחד. על רקע החורבן שהביא אתו המרד, דמותו של בר כוכבא הייתה נתונה במחלוקת במסורת היהודית , והביקורת על מנהיגותו שעוררה תקוות משיחיות לגאולה באה לידי ביטוי במה שנחשב לכינוי הגנאי "בר כוזיבא", המופיע בטקסט התלמודי ואף במקורות מאוחרים יותר. בניגוד למגמה הזאת בחרו מעצבי הזיכרון הציוני והתרבות העברית להציג את דמותו של מנהיג המרד כגיבור נערץ בזכות העזתו ואהבת הדרור שלו והחליפו את "בר כוזיבא" המסורתי בשם המשיחי "בר כוכבא".

התערוכה במוזיאון ארץ ישראל, אותה עיצב בצורה מיוחדת, האדריכל אורי גלזר, מקיפה מאוד ועוסקת בדמותו של בר כוכבא, בשמו, במעשיו, במיתוס הכרוך בו ובשימוש שעשתה התנועה הציונית בדמותו בתפוצות ובארץ. התערוכה מראה את הרקע ההיסטורי למרד    בר-כוכבא, את השלכותיו הקשות, תחייתה המאוחרת של דמותו של בר-כוכבא כסמל של גבורה יהודית והשימוש בסמל זה בעיקר בתחום החינוך.

התערוכה מבליטה פנים רבות של בר כוכבא, בשירה, תיאטרון, ציורים, תצלומים, בולים, סרטים, קטעי עיתונות, וקטעי וידאו. מהממצאים הארכיאולוגים. בגדי הטקסטיל שנתגלו במערות המסתור, דרך המטבעות עם הסמלים יהודים אותם הכין בר כוכבא על גבי המטבעות הרומיים, וכן יצירות אמנות ושפע של פריטים המעידים על המיתוס והתרבות העממית שנוצרו בארץ ובגולה סביב בר כוכבא כגיבור העם היהודי במאה השנייה לספירה ולהבדיל מאז תחיית הציונות, בו בחרה הציונות להביא ל"החייאת" בר כוכבא כגיבור חיל, כחלק ממהלך בניית התרבות והאתוס שלה.  התערוכה מנסה לבחון, אם כי לא תמיד בהצלחה  את ההתייחסות לבר כוכבא ומעשיו במשך הדורות , גם הבלטתו כדמות בעייתית, שנויה במחלוקת

אוצרת התערוכה, שרה טוראל, חוקרת התרבות שעמדה יחד עם המביאה לדפוס גניה דולב, והמעצבת שירה סופר וצוות המוזיאון, גם מאחורי הספר המהודר, המביא מעבר לתצוגת הפריטים בתערוכה גם כמה מאמרים חשובים העוסקים בזיכרון ההיסטורי ובמיתוס הגבורה של בר כוכבא.

המאמר הראשון פרי עטה של שרה טוראל עצמה עוסק בבניית המיתוס סביב בר כוכבא. במאמרה עוסקת טוראל בתחיית בר כוכבא כאב טיפוס של גבורה יהודית, בציונות שאמצה את ל"ג בעומר כחג המנציח את הניצחונות של ראשית מרד בר כוכבא. היא דנה גם על הבלטת דמותו של המנהיג בסיפורי הילדים, שירים, רומנים ומחזות בעיקר בראשית המאה העשרים וכן בדמותו של המנהיג בחינוך האידאולוגי בארץ. בסיום מאמרה עוסקת טוראל קצרות גם בפולמוס סביב דמותו של בר כוכבא. מדברים של חז"ל, דרך ספרו של יהושפט הרכבי, אל מול סדרת הפרסומים שהופיעו בתגובה, בין היתר מאת פרופ' ישראל אלדד ואחרים.

אנשי האקדמיה הבכירים, הפרופסורים עמוס קלונר ובועז זיסו מאוניברסיטת בר-אילן, הקדישו לספר מאמר משותף  המתמקד במלחמת בר כוכבא: היבטים ועדכונים ארכיאולוגיים. המאמר של השניים מגדולי חוקרי בר כוכבא עוסק בכלי הנשק, כלי הזכוכית ובמטבעות שנחשפו, אך בעיקר בשימוש במערות המפלט ובמערכות המסתור במלחמת בר כוכבא. בין היתר מבליטים במאמר את תפרוסת מערות המפלט ומערכות המסתור. עד עתה קובעים השניים, מוכרות יותר מ 390 מערכות מסתור המצויות ביותר מ 150 אתרי יישוב יהודיים.

 אשת המטבעות הוותיקה, ססיליה מאיר, שאוצרת את ביתן קדמן למטבעות במוזיאון, כתבה כמובן על מטבעות בר כוכבא. ססיליה מאיר מפרטת את סוגי המטבעות השונים, הדמויות שהיו עליהם. הערכים וסוגי המתכות. כמובן היא אינה שוכחת לציין כי רבים ממטבעות בר כוכבא היו בעצם מטבעות מקוריים רומיים עם סמלי הקיסר, שבר כוכבא עליהם הטביע את סמלי העם היהודי לאורך ארבעת שנות המרד. בסיכום מאמרה קובעת ססיליה מאיר כי מטבעות בר כוכבא, מביאים לסיום דרמטי את סדרות מטבעות היהודים בימי בית שני ולאחריהם, בהיותם גולת הכותרת שלהם. דגמיהם וכתובותיהם מציגים באופן נועז ואמיץ, אם כי לפרק זמן קצר, תקופה של תחייה פוליטית, דתית ותרבותית של העם היהודי בארצו.

מאמר נוסף, משל חוקר הפולקלור והתרבות החומרית בישראל, ד"ר חיים גרוסמן עוסק בתולדות גיבור וגבורה של ל"ג בעומר בתרבותם של ילדי ישראל, כשהוא מניח בכותרת המאמר את שירו של לוין קיפניס "איש היה בישראל, בר כוכבא שמו". את סדרת המאמרים בקטלוג מסיים ד"ר מרדכי נאור בפולמוס שהתעורר סביב ההצגה "בר כוכבא" שהועלתה בתיאטרון "אהל" ב 1945. ד"ר נאור סקר את כל הביקורות שהופיעו בעיתונות של אותה תקופה על ההצגה והגיע למסקנות מעניינות. הגדרות וכותרות. מאלו שחייבו את ההצגה ואת גיבורו על השוללים. מהצגה למופת ועד עדין לא  ניצחון שלם (אילן שחורי)

התערוכה תהיה פתוחה עד ה-18 ביוני 2016.