עיר אחת, משני צדי הדוכן - רמלה, מעבר לכותרות 

ברמלה, השכנות עומדת למבחן. בין הדוכנים בשוק לשיחה במתנ״ס בג׳ואריש, סיור של פורום ירוחם הפגיש אותנו עם סוחרים, אנשי חינוך ונבחרי ציבור, והראה איך בונים אמון בין יהודים לערבים בימי שגרה, כדי שיהיה על מה להישען בשעת משבר

מאת ד״ר אילן שחורי

בשוק רמלה נתקלנו בדוכן תחתונים שהציע הנחות לתומכי בנימין נתניהו והליכוד. בהמשך ראינו תושבים ערבים מכינים סופגניות לחנוכה. בין לבין עצרנו ליד תיבת דואר אדומה, שעליה עדיין מתנוססות האותיות של מלך בריטי שכבר תשעים שנה איננו. שלוש תמונות מסיור אחד. הראשונה הצחיקה אותנו, השנייה עוררה סקרנות, והשלישית הזכירה לי כמה שלטונות עברו בעיר הזאת וכמה דברים נשארים ברחוב אחרי שהשלטון מתחלף. אבל את השאלה החשובה של היום לקחנו איתנו מהשוק למתנ״ס בשכונת ג׳ואריש. מה צריך לקרות בעירייה, בבתי הספר ובין מנהיגי הקהילות כדי ששגרת החיים שראינו בשוק תחזיק מעמד גם כשבחוץ מתוח?

ביום רביעי, 11 בנובמבר 2026, הגענו לרמלה במסגרת "פורום ירוחם", שבראשו עומד משה בן־עטר, שיזם וארגן את הסיור. פתחנו במפגש עם ראש העירייה מיכאל וידל באולם הספרייה העירונית, שמענו את יו״ר הווקף המוסלמי, פגשנו תלמידים, סיירנו בשוק עם מנהל מחלקת התיירות רון פלד, ולבסוף ישבנו לשיחה עם חברי מועצה ותושבים ערבים במתנ״ס קלור בג׳ואריש. לכל תחנה היה ערך בפני עצמה, אבל החיבור ביניהן היה לב הביקור. בתוך כמה שעות שמענו כיצד העיר מתארת את עצמה, ראינו איך היא מתנהלת ברחוב, ודיברנו עם מי שמכירים מקרוב גם את המקומות שבהם היא עדיין מתקשה לקיים את הבטחותיה.

חנות לבגדי כלה בדרך ההיסטורית ברמלה היום אחד מהרחובות הראשיים

עיר מחוז שחושבת על הדור הבא

ראש עיריית רמלה מיכאל וידל הציג בפנינו את רמלה כמיקרוקוסמוס של ישראל וכעיר בעלת תפקיד לאומי. הוא דיבר על עיר מחוז היושבת על הציר ההיסטורי בין יפו לירושלים, סמוכה לעורקי תחבורה ראשיים ומושכת אליה מוסדות ממשלתיים. לפי הנתונים שהציג, חיים בה כיום כ־95 אלף תושבים, והיעד העירוני הוא להגיע לכ־180 אלף עד 2040. כשליש מן התושבים, אמר, הם בני פחות מעשרים, ובעיר חיות קהילות שמוצאן בעשרות רבות של מדינות.

 ראש עיריית רמלה מיכאל וידל במהלך הסיקרה בפני "פורום ירוחם"

ראש עיריית רמלה: מצויינות בחינוך

אלה נתונים שמשנים את משמעותה של תוכנית בנייה. כשמספר התושבים צפוי להתקרב לכפליים, כל החלטה על שכונת מגורים, בית ספר או תחנת רכבת תשפיע גם על האופן שבו הקהילות השונות ייפגשו בעיר.

ראש עיריית רמלה: עיר של אלופים

ראש העיר תיאר תוכניות להרחבת מערך הרכבות ולהקמת תחנות מטרו, לצד פיתוח מתחמי תעסוקה ומסחר. הוא דיבר גם על השקעות במוזיאון רמלה ובאתרים ובהם המגדל הלבן ובריכת הקשתות. כמי שחוקר את תולדותיה של עיר אחרת, תל אביב, מצאתי עניין מיוחד בחיבור הזה. רמלה מבקשת לצמוח, ובה בעת להחזיר לתושבים ולמבקרים מקומות שמסבירים מדוע קמה דווקא כאן. בסיור כזה אפשר להבין מה אתר היסטורי נותן לעיר בת זמננו. הוא מחזיר לדיון הציבורי את האנשים שבנו את העיר, השתמשו ברחובותיה והשאירו בה את חותמם, הרבה לפני שהתווכחנו על מספר התחנות שיהיו בה.

תלמידי בית הספר אבן סינא עם המנהלת יממה עבד אל־קאד מגישים פרחים וברכות

ואז עלתה לבמה קבוצת תלמידים מבית הספר אבן סינא והגישה לנו פרחים. וידל הציג את מנהלת בית הספר, יממה עבד אל־קאדר, וסיפר על העבודה החינוכית במוסד הסמוך לשוק. אחרי מצגת על עתידה של רמלה, פגשנו כמה מן הילדים שהעתיד הזה שייך להם. המפגש קיבל משמעות נוספת בג׳ואריש, כששמענו עד כמה החינוך עומד במרכז סדר היום של נציגי הציבור הערבי.

הברכה של התלמידים שהוגשה בתוך הפרח

השאלה שעלתה מן הביקור כולו הייתה מה ילד שנולד ברמלה יכול לצפות לקבל מבית הספר ומהעיר שבה הוא גדל, וכמה מן התשובה תלוי בכתובת שבה הוא מתגורר.

יו״ר הווקף המוסלמי ברמלה, עדנאן ג׳רושי: ידידות ואחווה

תיבת הדואר נשארה בשוק

רון פלד לקח אותנו אל אחת הדרכים ההיסטוריות של רמלה. הוא קשר את תולדותיה לביקורו בארץ של פרנץ יוזף ב־1869, והחזיר אותנו לתקופה שבה הדרך מיפו לירושלים עברה בעיר והעניקה לה חשיבות גם בעיני מבקרים שבאו מרחוק. רמלה, שנוסדה בראשית המאה השמינית בימי בית אומיה, צמחה בצומת דרכים.

היום קל לראות צומת כזה בעיקר במונחים של עומסי תנועה. בהליכה עם פלד יכולנו לראות כיצד דרך מביאה לעיר סוחרים, נוסעים ומוסדות, וכיצד דורות של תושבים הופכים אותה לרחוב שהם חיים ועובדים בו.

במהלך הביקור של קבוצת "פורום ירוחם" בשוק ברמלה בהדרכת רון פלד

בשוק הראה לנו פלד את תיבת הדואר המנדטורית האדומה, שעליה האותיות  GR, המזוהות עם המלך ג׳ורג׳ החמישי. התיבה עומדת ברחוב אמיל זולא, סמוך לרחוב ז׳בוטינסקי. היא שריד קטן של שירות יומיומי. אנשים באו אליה כדי לשלוח מכתב למשפחה, להסדיר עניין עסקי או לפנות לרשות.

תיבת הדואר המנדטורית הנחבאת בפינת השוק ברמלה

היום צריך לדעת היכן להסתכל כדי להבחין בה. זה אחד הדברים שאני אוהב בסיור עירוני. לפעמים חפץ שגובהו פחות מקומת אדם מספר משהו שבניין מפואר מתקשה למסור על החיים שהתנהלו סביבו.

אי אפשר לטייל בשוק מבלי לטעום את הבורקס המפורסם

הכנת סופגניות טעימות לקראת חנוכה. חלק משיתוף הפעולה היהודי ערבי

יו״ר הווקף המוסלמי ברמלה, עדנאן ג׳רושי, הציע לנו להסתכל באותו שוק מזווית אחרת. דוכן ערבי לצד דוכן יהודי, אמר, הוא דוגמה ליחסים שנרקמו בעיר. השכנות הזאת כרוכה באלפי מפגשים קטנים. מוכרים רואים זה את זה יום אחר יום, לקוחות מכירים את בעלי הדוכנים, וחגים של קהילה אחת משפיעים גם על מה שמכינים ומוכרים בני הקהילה האחרת.

למרות שהבחירות הסתיימות עדיין יש הנחות לביביסטים...

הסופגניות שראינו נתנו לדברים שלו צורה מוחשית. אנשים מכירים את המנהגים של שכניהם גם משום שהם עובדים לפרנסתם באותו מקום ויודעים מה הלקוחות שלהם מחפשים השבוע.

במהלך הביקור של קבוצת "פורום ירוחם" בשוק ברמלה בהדרכת רון פלד

גם דוכן התחתונים הפוליטי קיבל בהקשר הזה משמעות משלו. יכולת לצחוק מן השלט, להסכים איתו או להתווכח עליו, ולהמשיך לדוכן הבא. זה חלק ממה ששוק מאפשר בעיר מעורבת. אנשים נפגשים בו כשהם עסוקים בענייניהם, עם ההשקפות, ההרגלים והחגים שכל אחד מביא איתו. קל יותר לשאול אדם מה שלומו אחרי שכבר קנית אצלו, וקל יותר להבין מה מטריד שכן כשהוא אדם שפוגשים בקביעות. היכרות כזאת, שחוזרת מדי יום, הייתה בעיניי אחד הדברים המשכנעים ביותר שראינו ברמלה.

המסגד הגדול ברמלה. פעם היה קתדלרה קתולית

בג׳ואריש השיחה עברה לאחריות העירייה

אחרי השוק הגענו למתנ״ס קלור בשכונת ג׳ואריש. בשיחה שם השתתפו שני חברי מועצה מסיעת רע״ם שגדלו בשכונה, אברהים (מינו) אבו לבן ועו״ד ראיס אבו סייף. אבו לבן דיבר על החינוך, ואבו סייף על נושאי ביטחון ועל הקשר עם המשטרה. שניהם תיארו שכונה שיש בה הבדלים ניכרים בין חלקיה, וסיפרו על שנים שבהן, לתחושתם, הציבור הערבי בעיר קיבל פחות מדי תשומת לב ומשאבים. לדבריהם, בשנים האחרונות חל שינוי ביחס העירייה, והציבור יכול להרגיש אותו במקומות שבהם השקעה עירונית נוגעת לחיי המשפחה.

הדוגמה הבולטת שנתנו הייתה העלייה בשיעורי הזכאות לבגרות בבתי הספר הערביים. מן השיחה היה ברור למה הם חוזרים שוב ושוב לחינוך. הישג לימודי יכול להרחיב את האפשרויות של נערה או נער הרבה אחרי שיסיימו את בית הספר. להורים הוא גם נותן אמת מידה פשוטה להערכת היחס של העירייה לשכונה. האם יש לילדים שלנו סיכוי טוב יותר מזה שהיה לפני עשר או עשרים שנה? האם מי שיושב ליד שולחן המועצה מסוגל להביא לכך שינוי? כשהתשובות ניכרות בחיי המשפחה, קל להבין כיצד עבודה בתחום החינוך יכולה להשפיע גם על יחסים בין קהילות.

חבר מועצת עיריית רמלה וראש מערך החינוך אברהים (מינו) אבו לבן במהלך דבריו

עו״ד ראיס אבו סייף. מסביר שאחוזי הפשיעה ירדו גם בשכונת ג׳ואריש

השיחה הפוליטית הייתה מעניינת באותה מידה. שני נציגים של רע״ם תיארו כיצד הם עובדים במסגרת קואליציה עירונית בראשות ראש עיר מהליכוד. בפוליטיקה הארצית החיבור הזה היה מושך מיד תשומת לב. ברמלה שמענו עליו במונחים של אחריות מעשית לחינוך, לביטחון ולקשר בין התושבים לרשויות. שיתוף פעולה כזה נבחן ביכולת של נבחרי ציבור להקשיב לטענה שמגיעה משכונה, להביא אותה לדיון ולקבל עליה תשובה. ככל שיש לנציגים יכולת ממשית להשפיע, יש לתושבים יותר סיבות לפנות למוסדות העיר ולצפות שיקבלו מענה.

גם  הנציגים הערבים במועצת עירית רמלה תומכים בראש העירייה למרות שהוא ביביסט

וידל, ג׳רושי וחברי המועצה חזרו, כל אחד מזווית אחרת, לאירועי מאי 2021. הם ייחסו משקל לקשרים שנבנו בעיר לאורך שנים וליכולתם של מנהיגי קהילות לדבר ביניהם בעת מתיחות. במתנ״ס שמענו על פורום רב־קהילתי שפועל, לדברי חברי המועצה, מאז 2008. נציגים מקבוצות ומדתות שונות מקיימים בו קשר, ובשעת משבר הם יכולים לדבר ולהתערב במהירות כדי למנוע הסלמה. העדויות ששמענו משקפות את האופן שבו מארחינו מבינים את מה שהתרחש. מבחינתי, הדבר שאפשר ללמוד מהן הוא מה נדרש עוד לפני המשבר: לדעת למי מתקשרים, להכיר אותו משיחות קודמות, ולהאמין שגם כשקשה הוא ירים את הטלפון.

חברי המועצה המוסלמים מסבירים את חשיבות הפורום שהוקם לפתרון המשברים

ג׳ואריש עצמה הזכירה לנו גם את גבולות ההצלחה. בשיחה עלו פערים בין חלקי השכונה וסוגיות של ביטחון אישי. העובדה שמנהיגי קהילות מצליחים לדבר ביניהם אינה פוטרת את העירייה ואת המדינה מן האחריות לטפל באלימות, לתת שירות ראוי ולהשקיע במקומות שהוזנחו. היכולת לומר את הדברים האלה בפגישה פתוחה היא בעיניי חלק מערכו של הביקור. יכולנו להתרשם משיתוף הפעולה שעליו שמענו, ובאותה שיחה גם להבין מדוע יש תושבים שמצפים ממנו להרבה יותר.

משטרת רמלה, שהפכה למטה משטרת מחוז המרכז. לשעבר מצודות טיגארט מנדטורית

יצאתי מרמלה עם מחשבה על הקשר בין שתי תמונות מאותו יום. בשוק עמדו דוכנים של יהודים וערבים זה לצד זה. במתנ״ס ישבו נציגי ציבור ודיברו על בתי ספר, על משטרה ועל חלקם בהחלטות העירייה. כדי שהתמונה הראשונה תמשיך להיות שגרת חיים, צריך להשקיע בעבודה שתיארו לנו בתמונה השנייה. מסחר משותף יוצר היכרות. חינוך טוב, שירות עירוני הוגן וייצוג שיש עמו השפעה נותנים לתושבים סיבה להאמין שיש להם עתיד משותף בעיר.

פסל דוד בן גוריון, בגן הפסלים הסמוך לעיריית רמלה

זה הלקח שרמלה יכולה להציע לערים אחרות בישראל. כדאי להכיר את השכנים בימי שגרה, לתת להם חלק בהחלטות שנוגעות לחייהם, ולהתחיל לטפל בפערים הרבה לפני שהם מגיעים לכותרות. כשמגיע משבר, ההיכרות שכבר קיימת והאמון שכבר נבנה יכולים לקבוע אם אנשים יפנו זה אל זה או יתרחקו. ביום אחד ברמלה ראינו כמה מן המקומות שבהם העבודה הזאת נעשית — בכיתה, בשוק, במועצת העיר ובמתנ״ס שכונתי. בכל אחד מהם יש לאנשים אפשרות לעשות משהו קטן וממשי כדי שעיר אחת תישאר הבית של כולם.

 הכנסייה האנגליקנית של רמלה, השוכנת ברחוב הרצל, על תוואי הדרך ההיסטורית מיפו לירושלים