לקראת חג השבועות...

מגינת חיים נחמן ביאליק לגינת קריית מאיר

סיפורו של אדריכל הגנים והנוף הראשון בתל-אביב וארץ ישראל: יחיאל סגל

 יחיאל סגל על רקע קריית מאיר בתל-אביב. הגן שיצר במקום, היה "מאסטר פיס" הראשון שלו

יחיאל סגל, שהיה הגן הראשי של עיריית תל אביב במחצית שנות ה-20 הפך לאדריכל נוף. עבודותיו שזורות ברחבי תל אביב וארץ ישראל. הוא תכנן את הגן הראשון בתל אביב, גן גרוזנברג, כיום החניון, הגן בביתו של ביאליק, גינת ביתו של מנחם אוסישקים בקצה אלנבי, אך פסגת עבדותו הייתה הגינה המקסימה, שהחזירה את תל-אביב ל"עיר הגנים" ההיסטורית" היתה ב"קריית מאיר" שכונת הבאוהאוס שהוקמה ב-1936 ושינתה את שמה לזכר מאיר דיזנגוף שנפטר בספטמבר אותה שנה. "קריית מאיר" במרובע הרחובות אבן גבירול, צייטלין, דובנוב ומאנה, הייתה גם שכונת ילדותו של כותב המאמר ממחצית שנות ה-60, שם הירבה לשחק ב"גינת סגל" המופלאה

מאת אילן שחורי

מי היה אדריכל הנוף שתכנן את הגינה בביתו של חיים נחמן ביאליק בתל אביב בשלהי 1924? מי הוא האיש שהיה אחראי לגינה הציבורית הראשונה בעיר, "גינת גרוזנברג", שנפתחה ונחנכה ב-1922, התחרה על תכנון "גן מאיר", היה שותף בראשית שנות ה-30 להקמת שדרות המלך ג'ורג' ביפו לימים שדרות ירושלים?  הקים את הגינה המופלאה בשיכון "קריית מאיר" בתל-אביב, עיצב את הגינה לזלמן שוקן בירושלים, את הגן בבית החולים דג'אני ביפו, עשה את הגינה בבית השגרירות הצרפתית בבירה ועוד.

מי היה הגנן ואדריכל הנוף שעמד מאחורי "גן בנימין" הגן הציבורי הראשון (1925) בשכונת הדר בחיפה. תכנן את הגן בבית ההבראה ארזה במוצא, את הגינה בבית הבריאות שטראוס ואת הגן בימק"א בירושלים ועוד מאות גינות בערים, במושבות, ומשנות הארבעים גינות רבות גם בעשרות קיבוצים?

גן גרוזנברג מ-1922. הגינה הציבורית הראשונה בת"א, מעשה ידיו של יחיאל סגל. כיום חניון גרוזנברג

מדובר באדריכל הגנים והנוף הראשון בארץ ישראל, יחיאל סגל, שנפטר בגיל 76 לפני 58 שנה (יליד 1886).  לשמו ולפועלו של יחיאל סגל התוודעתי לפני שנים אחדות, במהלך מחקר לצורך מאמר שכתבתי על שכונת "קריית מאיר" בת"א, שכונת ילדותי. נעזרתי אז בידע העצום של פרופסור רות אניס, ממייסדות המסלול לאדריכלות נוף בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, שהגיעה עם הוריה לדירה שכורה בקריית מאיר ב-1938, שנתיים לאחר אכלוס השכונה וגם איזכרה במהלך השנים את פועלו של יחיאל סגל, בכמה מאמרים אקדמיים שפרסמה במספר שפות.

גם מאמר זה זכה לסיוע מצד פרופ' רות אניס וכן מצד חיה סגל, אלמנת בנו של יחיאל סגל, יוסף סגל, שהעניקה לי רשותה להשתמש בתמונות מאלבומיו הפרטיים של יחיאל סגל ז"ל. עדיין, למרבה הפלא, לא זכה יחיאל סגל להנצחה ראויה ובעברית לא פורסם עליו עד היום דבר, אולי הדבר עוד יתרחש.


יחיאל סגל עם בנו יוסף סגל לימים מתכנן גנים ונוף בעצמו. מתכנן פארק הירקון

לפני כ-25 שנה, בכנס איגוד אדריכלי הנוף בישראל, אמר בנאומו, ליפא יהלום ז"ל (נפטר 2006), ממייסדי אדריכלות הנוף המודרנית בישראל וחתן פרס ישראל לאדריכלות: "אילו הציבו את כל הצעירים, מעצבי הגנים של היום על כף המאזניים ואת יחיאל סגל על הכף השנייה, אינני יודע למי הכפות היו מתאזנות". ליפא יהלום היה מתלמידיו של יחיאל סגל ועבד עמו במשרד לתכנון נוף בין 1935-1941.

פרופ' טלי אלון מוזס, תלמידתה של פרופ' רות אניס, טענה בעבודת הדוקטורט שלה, כי  תרומתו של יחיאל סגל ליצירת תרבות הגינה העברית הייתה מגוונת ועשירה ועיקרה בראיית הגן כאומנות ולא כנגזרת של החקלאות ("טקסט, תרבות ומשמעות של הגינה העברית הוורנקולרית : תל אביב וסביבתה כמקרה מבחן", הטכניון חיפה, יולי 2002,). יחיאל סגן בתקופה שהספיק לעבוד בעיריית תל אביב, טרם שנאלץ לעזוב לאחר מריבה עם מאיר דיזנגוף, מימש את חזונו לטיפוח הנוף העירוני ובעיקר לנטיעת עצים לאורך רחובותיה.. בעיקר המליץ סגל על נטיעה בתחום החצרות הפרטיות אשר תצל על שטחי הציבור.

העמוד הראשון ממאמרו הארוך של יחיאל סגל: הנטעיות ברחובות תל אביב שהופיע ב"ידיעות עירית תל-אביב, אב תרפ"ב. עמוד 22

יחיאל סגל גם הזדרז לפרסם את "האני מאין" שלו בתחום הנטיעות העירוניות בתל אביב, באוגוסט 1922, במאמר ארןך, בחוברת הרביעית של המהדורה הראשונה של "ידיעות עיריית תל אביב" שיצאו באותם ימים. "אם נגש לעבודות הנטיעות ברחובות מתוך הכרת העניין ומתוך יחס של חבה, אם נתאזר בסבלנות, ובעיקר אם יעמוד הקהל לימיננו בעבודה זו, נזכה לראות את תל אביב כשהיא רעננה ופורחת ואילנות ענפים מצלים עליה", כך כתב סגל בסיכום מאמרו.

חתימתו של יחיאל סגל על אחת מהתוכניות שעשה

יחיאל סגל נולד למשפחה יהודית אורתודוכסית ב-1886 בעיירה פלונגיאן שבליטא. בהיותו נער צעיר, נרצח אביו באחד הפוגרומים שהיו בעיירה ובסיוע אירגונים יהודיים נשלח היתום הצעיר ללמוד גננות בבית האולפנה היהודי לגננות באהלם (Ahlem) שליד הנובר שם רכש הרגלי משמעת גרמנית, דייקנות וסדר. ב-1904 סיים יחיאל סגל את לימודיו ובמשך שש שנים בילה כגנן בפרנקפורט, ובמספר מקומות אחרים בגרמניה, דרום צרפת ושוויץ.

יחיאל סגל - הנצחתו בגינות ובגנים שעיצב

שמו של יחיאל סגל כגנן מחונן ואומן גנים הגיע כבר ב-1910 לידיעתו של ארתור רופין בחברת הכשרת היישוב וזה הזמינו לביקור בארץ ישראל למשך כשנה, תוך שהוא מתייעץ עמו על הקמת גנים ושטחי גינון באחדים מהישובים שזה עלו לקרקע. לאחר מכן שב יחיאל סגל לאירופה. עבד במשך שלוש שנים במשתלה בניס, השלים את השכלתו הצרפתית. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה שב לגרמניה שם שימש כמומחה לגידולים חקלאיים ועסק בין היתר בתחום אספקת ירקות עבור הצבא הגרמני.

גינת יחיאל סגל בקריית מאיר בתל אביב

עם סיום המלחמה ב 1919 מצא עצמו יחיאל סגל בטורקיה ומשם עלה לארץ ישראל. התיישב בירושלים. שם גר עם אחותו ומצא עבודה בגנים ציבוריים. בין היתר עבד בשטחים הציבוריים של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. עבודה זו אותה ייצר ב-1920 היא ככל הנראה העבודה הראשונה המתועדת שלו בארץ ישראל, שכלל בין היתר סימון איזור אבן הפינה וחורשת הקמפוס של האוניברסיטה שבהקמה.

יחיאל סגל (משמאל) עם רעייתו חיה (במרכז) בנו יוסף מימין בתו ונכדו

ב 1922 הזמין אותו ארתור רופין בשנית לעבוד עמו והפעם עם חברת "הכשרת היישוב". יחיאל סגל עבר לשם כך לתל-אביב ועד מהרה בהמלצה של רופין למאיר דיזנגוף ראש העירייה הדומיננטי של העיר העברית הראשונה, התקבל יחיאל סגל כגנן-אדריכל, לשמש כמתכנן והמנהל של מחלקת הגינון של עיריית תל-אביב.

סגל תכנן לא מעט גנים בשטחים הפתוחים בעיר וייעץ לבעלי נכסים שהקימו אחוזותיהם ברחבי העיר, הוא הגיש תכניות לגינון חלק משדרות רוטשילד, עיצב את הגינה בביתו התל אביבי של מנחם אוסישקין שהוקם בפינת אלנבי ורחוב הירקון,  אך עד מהרה נקלע למריבות וויכוחים עם דיזנגוף ובכירי העירייה הנוספים ונאלץ התפטר מתפקידו. לפני כן עוד הספיק יחיאל סגל לתכנן ב-1922 את הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב המתפתחת, גינת נחלת בניימין שקיבלה לימים את השם  גינת גרוזנברג, בפינת נחלת בניימין וגרוזנברג, כיום "חניון גרוזנברג".

לגן שתכנן סגל לפני שעזב את עיריית תל אביב, הוקצה שטח של שני מגרשים, למעלה משני דונם במפגש הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג. על פי התוכנית, שגיבש סגל, ניתן היה להיכנס לגן משני הרחובות, בשני שבילים שנפגשו בכיכר מרכזית, סביבה תוכננו להבנות פרגולה מכוסה במטפסים ופינת משחקים. סגל תכנן לטעת בגן עצי תמר, ברוש ופלפלון בכות, לצד ערוגות פרחים ומדשאות. מכיוון שרצה שהגן יהפוך למרכז בילוי, קבע בו מקום לתיאטרון ילדים ולבמה לתזמורת. אולם בעיות תקציב ושיקולים אחרים לא ביצעו בעירייה את התכנית במלאה.

 צילום אוויר של גן גרוזנברג בתחילת שנות ה-50 זמן קצר לפני שנהרס. על השטח הוקם חניון גרוזנברג כיום במפגש הרחובות נחלת בניימין וגגרוזנברג.

 על תכננו של סגל,בלב הגן, נוצרה נקודת המפגש שבין שני המגרשים, ניטעה שקמה וסביבה בעיגול ספסלים, ובשוליהם אזורי פעילות אינטימיים יותר: אזור משחק לילדים, פרגולה ואזור שירותים. מפתחי הכניסה לגן הובילה מערכת שבילים רחבה שהתפרשה בצורה סימטרית על פני שני המגרשים והקנתה לתכנון אופי פורמלי. צמחית הגן התבססה על עצי שדרה, שיחים שונים, צמחים בעציצים, לאורך השבילים פרחים ודשא (ליפיה). בין העצים המיוחדים בגן היו התמרים, הפיקוס, הברושים והצמחים המטפסים.

תוכניתו המקורית של יחיאל סגל לתכנון גן נחלת בניימין - גן גרוזנברג (מתוך עבודת ה Phd של  טל אלון-מוזס  

מחלקת הנטיעות של העירייה הסתפקה בתחילה בנטיעת עצי גרויליאה וג'קרנדה במקום. בשנים 1933-1934 נערכו עבודות שיפור בגן: ניטעו עצים נוספים, הוצבו ספסלים ופנסים. בין עצי הז'קרנדה והגרוויליאה הוקמה במה עליה נהגה להופיע בשבתות ובחגים תזמורת מכבי האש והקהל יצא במחול לצליליה. ב-1953, הוחלט לנצל את שטח הגן להקמת חניון בשל קשיי התחבורה והחנייה באיזור. לאחר דיונים וויכוחים רבים, בין היתר של שר הפנים באותם ימים, ישראל רוקח, לשעבר ראש עיריית תל אביב, שמחה על הכוונה להרוס את הגן, עברו הדחפורים על גן גרוזנברג והוא נהרס. יורשו של ישראל רוקח בתלא ביב, חיים לבנון שהיה אחראי גם על הריסת גימנסיה הרצליה, שלח גם את גן גרוזנברג, הגן הציבורי הראשון בתל אביב אל דפי ההיסטוריה.

גינת יחיאל סגל בקריית מאיר בתל אביב

כמתכנן פרטי של גינות ונוף, החל יחיאל סגל לעבוד ב-1924, תוך שהוא מעצב גינות פרטיות וציבוריות בתל-אביב, חיפה וירושלים. בין הפרויקטים המפורסמים שלו באותה תקופה, היה עיצובה של הגינה הפרטית עבור חיים נחמן ביאליק ב-1924, "גן בנימין", הגן הציבורי הראשון של שכונת הדר בחיפה 1925-27, הגינה בבית ההבראה ארזה במוצא עלית ב- 1927 ובאותה תקופה הקים גם את גני בית גולדווטר ופרופ' רוט בירושלים.

ברשימת הגנים שלזכותו באותה תקופה ניתן לרשום גם את "גן השרון" בת"א שתכנן ב-1925, לימים "גן החשמל", עיצוב שדרות ח"ן, 600 מטר של עצים וירק בין רחובות דיזנגוף לפרישמן ,עבודה שנסתיימה ב-1930, וגינות תל-אביב רבות נוספות.

תוכנית גינת יחיאל סגל בקריית מאיר בתל אביב

יחיאל סגל השתלב גם בעבודות תכנון הנוף במקווה ישראל וב-1929, תכנן את הארבורטום של הגן הבוטני במקווה לפי החלוקה הבוטנית של פרופ' אוטו ורבורג. שנה לאחר מכן כבר הקים סגל את גן האחוזה הענק של י.ל. גולדברג, הנדיב הבלתי ידוע, בין הרחובות אלנבי, יהודה הלוי ושדרות רוטשילד בתל אביב.

כעשור לאחר שנאלץ היה לסיים את תפקידו כגנן אדריכל בעיריית תל אביב, ניסה יחיאל סגל לחזור לעיצוב העירוני רשמי והשתתף בתחרות שהכריזה עיריית תל אביב במרץ 1931 לתכנון שטח הגן, אותו העניקה העירייה כמתנה לראש העיר מאיר דיזנגוף במלאת לו 70 שנים. תכנון וביצוע גם מאיר היה פרסה שלמה לאורך כעשור והגן נחנך ונפתח רק 13 שנים מאוחר יותר ב-10 במרס 1944. אך בשלבים הראשונים הוכרזה תחרות פרסים, בה זכתה במקום הראשון. תכניתו של הצייר אהרון הלוי שנקראה "הדר עיר– גנה".

המודעה שפורסמה להכרזת התחרות לתכנון גינת מאיר

יחיאל סגל זכה במקום השלישי ויחד עם זאת בסך של 10 לא"י, בתכוניתו שנקראה: "המאיר לארץ". אולם מאיר דיזנגוף לא אהב את התכנית שזכתה במקום הראשון וגם לא את זו של יחיאל סגל ובכלל, לאחר ריב ומדון הוא ויתר על המתנה שקיבל מהעירייה וביקש להחזיר את המגרש לשימושים אחרים. אולם לאחר פטירתו של דיזנגוף בספטמבר 1936 חודשה היוזמה ומראשית שנות ה-40 עמדו מאחוריה אביגדור משל הגן העירוני ויעקב שיפמן (בן סירה) מהנדס העירייה והגן נחנך בסופו של דבר ביום הולדתו של דיזנגוף 8 שנים אחר פטירתו.

ב-1931 תכנן יחיאל סגל את הגן לאחוזה של עבדול דזיבן בבית דגן. הבית עמד על גבעה הצופה על כל סביבתה. בשלהי 1948 היווה הבית איום על התחבורה בקו תל אביב ירושלים וזכה לביקור של "ההגנה" שהשאירה במקום רק שרידי בריכות, אמות מים ושורה של נטיעות סביב. במשך השנים הוקם במקום, המכון לחקר החקלאות ע"ש וולקני. במהלך 1931 היה יחיאל סגל עסוק בירושלים שם עיצב את הגן לבית השגרירות הצרפתית וב-1932 עד 1934 התמקד בתוכניות לפארק הבאסה ביפו ולגינה הציבורית בבית החולים של ד"ר דג'אני ביפו. בתקופה זו של טרום המאורעות, תרם יחיאל סגל את חלקו גם לפיתוח ותוספת לשדרות המלך ג'ורג' ביפו שהפכה ברבות הימים לשדרות ירושלים.

גינת יחיאל סגל בקריית מאיר בתל אביב

סגל הועסק במחצית שנות השלושים על ידי חברה בבעלותם של יעבץ ומירבורג, יזמי בנייה שרכשו קרקעות במקומות שונים בארץ, סללו שם כבישים ונטעו שדרות וכיכרות. להם היה סגל אחראי. בין היתר היה מעורב בהקמתה של שכונת אגרובנק שהייתה חלק משתי השכונות שהיוו את הבסיס להקמתה של העיר חולון.

תוכנית מלאה של אדריכל הגנים יחיאל סגל מסוף שנות החמישים

במהלך 1936 שיתף יחיאל סגל פעולה עם האדריכל המפורסם ריכרד קאופמן ויחד הקימו שורה של גנים ברחבי הארץ. שיא עבודתו של סגל באותם ימים היה פרויקט "קריית מאיר" בו היה אחראי לתכנון פיתוח הנוי. על הקמתה של קריית מאיר ראו מאמר נפרד של כותב שורות אלו שפורסם לפני מספר שנים בלינק הזה:

לקריאת הכתבה על פרוייקט "קריית מאיר" בן תכנן יחיאל סגל את הגן המקסים לחצו כאן:

על עבודתו של יחיאל סגל ב"קריית מאיר" כתבה בין היתר פרופ' רות אניס במאמריה החשובים: " גן קריית מאיר היה פתרון חדשני מובהק לטיפול בשטחים פתוחים בשיכון. שיכון משותף ראשון בארץ למעמד הבינוני בארץ ואחד השיכונים המודרניים פונקציונליים שהוקמו בתל אביב בשנות ה-30. שיכון זה הצטייר בזמנו כ"מבצר" גדול ובולט בסביבתו.

שניים עשר מבנים התלת קומתיים סדורים בשורות ישרות ומקבילות, גוש מסיבי מזדקר בים החולות. עבור השוהים בתוך השכונה והגן, תרמה הצמחייה כבר אז לתחושה של קנה מידה אנושי. עצים ושיחים היוו מקום מסתור נפלא מוצל וקריר. הגן הווה נווה דבר עם אקלים משופר שאפשר לילדים הרבים בשכונה למצוא מקומות פורקן. עיצוב וגוון הצמחייה תרמו רבות גם לתחושת האוריינטציה, דבר חשוב בשיכון בעל 24 כניסות זהות לגנים"...

לאחר עבודתו ב"קריית מאיר" הוזמן יחיאל סגל ב-1940 לתכנן את גן הברון אדמונד דה רוטשילד הראשון לציון, עבודה שנמשכה חמש שנים תמימות ונסתיימה עם פתיחת הגן ב 1945.

תפנית מסוימת בדרך עבודתו ביצע יחיאל סגל ב-1943 עת החל לעבוד עבור הקיבוצים שהוקמו באותה תקופה. פרופ' רות אניס קובעת במחקריה כי הקשר שנוצר בין סגל ובין חברי המשק הניב פירות והביא ליחסים שהם מעבר למזמין ולעוסק במלאכה. המגוון של התכניות היה גדול ומעניין, החל מתכנית כוללת עד לתוכניות מפורטות של פינת הנצחה או גן ילדים. לדברי פרופ' אניס מדובר היה ברומן בהמשכים, שנמשך שנים רבות. כמו למשל כפר מסריק (1943) , עברון (1945) , שער הגולן (1947) גשר (1948) גן שמואל (1949). משמר העמק עין השופט, כפר בלום, נען, יד מרדכי, יחיעם, ראש הנקרא ועוד.

באותה תקופה לא הזניח יחיאל סגל גם את עבודותיו בישובים העירוניים. הוא עבד עבור "רסקו" תכנון גנים ברמת השרון 1943-1953 כפר בין הנוער בן שמן 1946, גן של משפחת שוקן בירושלים 1947, גן ציבורי ביד המעביר (1948) , גבעת רמב"ם, מוסד חינוכי חקלאי במגדיאל ועוד עד פטירתו ב 1962.

גינת יחיאל סגל בקריית מאיר בתל אביב

באחת האזכרות ליחיאל סגל כתבה עליו פייגה אילנית (הינדס), ממקימי וראשוני קיבוץ גן שמואל, לימים חברת כנסת מטעם מפ"ם ואמו של החייל אורי אילן ז"ל שנפל בשבי והתאבד ב-1954 בכלא הסורי: "בנוסף לידע הרב, הטעם המעולה, התרבות ודייקנות הביצוע היה אדון סגל כשמו כן הוא איש סגולה.

הוא ניגש לתכנון ביסודיות האופיינית לו.... הסבלנות, האיפוק וכוח השכנוע של אדון סגל – שהתגלה לאחר זמן, בשעת דחק כמכריעה, כאשף דיפלומטי של ממש, היו בתנאים אלה לעזר רב. תכונה זו לא תסולא בפז כאשר מדובר במזמין יחיד ועל אחת כמה וכמה בקולקטיב, גוף קיבוצי.... אדון סגל היה קשוב לכל בקשותיי והצעותיי, הן אמנם התקבלו, אבל דעתו הייתה המכריעה בעיני הן מבחינה המקצועית – דבר המובן מאליו – והן בגלל אישיותו המיוחדת. ככל שהכרתיו יותר – הערכתיו יותר והרי זה דבר נדיר למדי בחיים. הוא היה בעיני אוטוריטה כאדם בעל תרבות מושרשת וערכים אנושיים נעלים. בתור אדריכל גנים היה כאמור נאלץ להתפשר, אבל בכל מה שנוגע למוסר, הגינות, יושר מקצועי ואישי, לא היה איש פשרות ולכן כמובן איש כרוחי"....

בנו של יחיאל סגל, יוסף סגל ז"ל היה גם הוא אדריכל גנים ונוף, שיחד עם האדריכל אבא אלחנני תכננו בראשית שנות ה-60 את תוכנית האב לפארק לאומי בתל-אביב וחלקים מפארק הירקון. נכדו של יחיאל סגן ובנו של יוסף, הוא אלון סגל, הבעלים והמנכ"ל של חברת הייעוץ "מתן". קרוב משפחה הוא האדריכל אסף לרמן, אחד ממשרדי האדריכלות המובילים בישראל.

אין ספק שאת השפעתו של יחיאל סגל על הנוף העירוני של תל אביב המתפתחת ניתן לראות היטב גם כיטום. חבל שקברניטי תל אביב לאורך השנים, התעלמו מתרובתו הרבה לעיר ללא הפסקה והעלימו אותו אל עמקי השנייה ההיסטורית. אולי עוד יבוא היום ונזה לראות בתלא ביב את רחוב יחיאל סגל או אתר הנצחה אחר לגנן אדריכל הראשון של העיר העברית הראשונה בעולם.

גינת יחיאל סגל בקריית מאיר בתל אביב

צילומים עכשווים של גינת סגל ב"קריית מאיר: אילן שחורי